פעם, מזמן, הייתי קורא המון, מה שנקרא "תולעת ספרים". כל ילדותי עברה עליי בעולמות הדמיון של ז'ול וורן, ויקטור הוגו, דבורה עומר, צ'ארלס דיקנס ועוד רבים וטובים.

מילות פרידה (שכתבתי לאתר ״בכיוון הרוח״) מקורין אלאל, מוזיקאית ענקית ופורצת דרך. ב-16 למרץ 2024 זכיתי להיות בהופעה ״חברים שרים קורין״.

אתמול היה יום ממש מוזר ומוצלח. זה התחיל בבוקר עם התלבטות היסטרית בין רצון עז לרכוש זוג כרטיסים מאוד מאוד יקרים להופעה של מקרטני במדריד כשברור שזו כנראה הזדמנות אחרונה.

אתמול צפינו סופסוף בסרט קרוב אלי של תום נשר. היינו אמורים ללכת לפני שבועיים בערך בליל הטילים האירני, כבר רכשנו כרטיסים וביטלנו ברגע האחרון כשהבנו שהולכים להיות מטחים בכל הארץ.

מעולם לא נתקלתי בקולנוע, בטח לא בקולנוע הישראלי, בזוג כל כך נוגע כמו ששי (ששון גבאי) ואפי (אסי לוי), בסרט הקסום הזה, חמדה. בתשעים דקות הם מצליחים לייצר אינטימיות משכנעתץ

צילום: עמי ורדי. ראובן שבת מאתר "בכיוון הרוח" ביקש ממני לכתוב מאמר פרידה מדן תורן ונעניתי ברצון. בניגוד לרבים וטובים לא היתה לי לצערי היכרות אישית איתו.

מיני סדרה סוחפת ומהפנטת (שבעה פרקים) המבוססת על סיפור אמיתי, מטריד ומפחיד לפרקים על סטנדאפיסט כושל העובד כברמן וסטוקרית מטורפת הנכנסת בסערה לחייו שלא ייראו יותר אותו דבר מאותו רגע.

עידן אלתרמן עולה לבמה בספרייה אחרי חימום של יואב כהן סטנדאפיסט מוכשר, לקול תשואות רמות של קהל אוהד. מהר מאוד אנו מבינים שהוא הכי רחוק מלהיות 'הנדימן' המקצוע של אביו,

אז נתחיל מהסוף, מהשאלה שאיתה סיים דרור קרן את כיתת האמן הנפלאה שהעביר בספרייה העירונית של קריית אונו, שהייתה מלאה עד אפס מקום (כמו של ראיתי מעולם): למה אנחנו ככה?

סדרה מתח איכותית בנטפליקס שמתחילה עם אירוע טראומטי שחווה סטלה, נערה בת 15 הנאנסת במחנה קיץ בידי נער מבוגר ממנה, אבל היות והראיות חלשות להוכחה משפטית…

התקליט החמישי שקניתי בחיי בכיתה ז׳, היה אלבום הסולו השני של הגדול מכולם שנקרא בפשטות מקרטני 2. בכנות, לא שמעתי אותו במלואו מאז הימים ההם וזה ממש מרגש להאזין לו שוב.

לא ייאמן שכבר חלף כמעט עשור (עוד יומיים ב-26.10) מאותו לילה נוראי שהסתיים לפנות בוקר עם הידיעה הנוראית והבלתי נתפסת על מותו של אריק איינשטיין, גדול זמרי ישראל לטעמי.

התיישבתי אתמול בכסא המפנק בקולנוע לב עם פופקורן ובירה מלכה אדמונית ותוך דקה התעופפתי לעולם אחר, לזמן אחר וייקום אחר, שוכח לשעתיים מהחמאס, סינוואר, קבינט מלחמה, ביבי וכו'.

חווינו השבוע שמחה כפולה. אחרי כמעט חודש מאז זוועת ה-7 לאוקטובר היינו בסרט קולנוע בלב תל אביב ועוד סרט חדש של וודי אלן, ״עניין של מזל״, הראשון שמופץ בישראל מאז ״יום בניו יורק״ לפני ארבע שנים.

אחד הדברים המרכזיים המגדירים בחוויה ובזכרון שלי את הילדות זו התכנית זהו זה. התכנית הראשונה שאני זוכר שממש התאהבתי בה מהשניה הראשונה ששודרה בהיותי בן עשר ועד היום.

סרט חדש ונפלא של נטפליקס המבוסס על סיפור חיים אמיתי ויוצא דופן שבמרכזו רצון לא ייאמן, כמעט בלתי אנושי, להגשמת חלום חיים, חברוּת מהאגדות וגם ובעיקר ניצחון הרוח.

אתמול עברנו איזה עניין קשוח עם אחת הבנות (הכל בסדר גמור טפו טפו) ולא הצלחתי להירדם אז בזפזופ סתמי בנטפליקס, נפלתי במקרה על "בקהאם", דוקו בן ארבעה פרקים.

כולם סביבי מדברים על הדוקו המעולה ה"אחת" ובצדק, גם אני אכתוב על הסדרה כשאסיים לצפות ויש הרבה מה לכתוב, אבל אני רוצה הבוקר להתמקד בסדרה הזו: "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים".

השיר החדש והמדהים של הביטלס, Now and then, שיצא השבוע אחרי גלגולים ונסיונות של כמעט 30 שנה לסיים אותו, לא מפסיק לרגש ולענג, שומע אותו בלופים כמה פעמים ביום וזה לא מפליא.

התחלנו אתמול לצפות בשישה אפסים, עוד סדרה מדוברת של כאן 11 שהצליחה ליצור באזז ובצדק…אחרי פרק אחד נרדמתי, לא בגלל שהשתעממתי, פשוט הייתי מאוד עייף.

היום לראשונה מזה 20 שנה הענקתי לעצמי ספונטנית ברגע של דכדוך יום כייף בת"א שכלל קצת ים, סיבוב תקליטים, פלאפל והליכה להצגה יומית לבד בקולנוע לב, משהו שהייתי עושה המון בצעירותי.

פנטזיה מרהיבה ומיוחדת של שעתיים, אסקפיזם מושלם לימים האפלים שעוברים בארץ ובעוד חלקים בעולם. געגוע לימים תמימים שככל הנראה לא ישובו בעתיד הנראה לעין.

שינייד אוקונור, מוזיקאית אדירה ופורצת דרך, סוג של אייקון אופנה לתקופה קצרה (בתחילת דרכה), נושאת דגל לשיויון מגדרי, ואחת הבודדות שהעיזו לדבר באופן הכי פתוח וכנה על חיים לצד בעיות נפשיות מורכבות.

אתמול ראיתי בזאפה הרצליה לראשונה בחיי את 'החצר האחורית', הרכב שאני מאוד אוהב ומעריך. יש מעט מאוד להקות בשנים האחרונות שמצליחות להדהד מוזיקה חדשה עם אמירה חדה על החיים המורכבים פה.

ראיתי בחיי המון המון הופעות של שלום חנוך, בהערכה גסה סביב 40-50 הופעות מגיל 15 עד היום. הוא אחד מגדולי המוזיקאים לטעמי בארץ וכמובן ה-רוקר וגם משורר ענק, עצום.

אריאל הורוביץ, מוזיקאי, בנם של המשוררת והמלחינה נעמי שמר ושל הסופר והמשורר מרדכי הורוביץ. הוציא לאחרונה, כיאה לבן של מלחינה וסופר, ספר מוערך המלווה באלבום: "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג".

בשנות נעוריי בתיכון הייתי הרוס על יהונתן גפן, הוא היה מבחינתי חצי אלוהים. גמעתי בשקיקה כל דבר שהוציא. רומנים ("שיני חלב"), ספרי ילדים ("הכבש הששה עשר") וכמובן אלבומי ההופעות ("שיחות סלון").

אתמול היינו בפרמיירה של "חלום בשם מרי לו", מחזמר המבוסס על שירי המאסטרו צביקה פיק ובבימויו של האחד והיחיד, הפיטר פן הנצחי של התיאטרון צדי צרפתי. מדובר בפיסת תרבות ישראלית מרהיבה.

חוזר מאזכרת השלושים ליצחק קלפטר הענק. היה מרגש לראות את הקבר שעשו למוזיקאי המחונן והאדם הנפלא הזה. קבר מיוחד, מכובד, יפה וצנוע בדיוק כמוהו.

אריק איינשטיין נתפס אצל רובנו כזמר מס' אחת, שחקן מחונן, בדרן וחקיין פנומנלי, ספורטאי מצטיין בצעירותו ו'חולה' ספורט בבגרותו, אך לא מדברים מספיק על יכולת כתיבת הטקסטים הלא תיאמן שלו.

נתחיל מהסוף, סיימתי את הצפייה בסרט הדוקו "אנחנו לא ניפרד לעולם" על חייו של יהודה בארקן מוצף דמעות. הסרט סוקר את תחנות חייו של בארקן.

זכיתי להכיר בשנתיים האחרונות מקרוב את היוצר המוזיקאי והגיטריסט הענק יצחק קלפטר שהיה מרשים ומיוחד בעיניי כאדם, לא פחות ממה שהיה כאמן. יוצר אדיר ומוכשר ואדם אמיתי, צנוע וחכם.

כבר כשהייתי ילד צביקה פיק, שהלך השבוע לעולמו, היה נראה לי שונה מכל מה שהכרתי ושמעתי. הלבוש, הנצנצים, השיער הארוך, האיפור ושירה עם גלאם חו"לי, הקנו לפיק סוג של אאוטסיידריות

צילום: גלי מרגלית. צביקה פיק איננו. אני בהלם, הידיעה על מותו תפסה אותי בפורטוגל, הכי לא מוכן לידיעה עצובה שכזו. רק לפני שבועיים דיברנו והוא נשמע נהדר ומלא חיות.

מתרגש מאוד, אביהו מדינה לקוח יקר שלי ואחד היוצרים המשפיעים על התרבות בארץ, הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי לשנת תשפ"ב על יצירתו ותרומתו לעולם התרבות הישראלי.

פתאום מצאתי את עצמי עומד על הרחבה בבארבי סמוך לבמה, ממתין להופעה, סביבי היו פזורים ממש מעט אנשים, ניגשתי למישהו שעמד סמוך אליי, מחזיק כוס בירה בידו ושאלתי אם הוא יודע איזו הופעה הולכת להיות.

לפני 28 שנה, בהיותי בן 25, יצאתי עם בחורה שהייתי מאוהב בה עד כלות החושים (היינו שותפים לדירה), להופעה של להקה אנגלית חדשה במועדון שלא הכרתי, שנקרא 'רוקסן'. ללהקה קראו 'רדיוהד'.

אתמול רומי הבת שלי שאלה אותי: ״אבא למה אתה מוציא כסף על תקליטים? אפשר לשמוע הכל בחינם ביוטיוב״. ניסיתי להסביר לה את הקסם של התקליט, כיצירת אמנות עם עטיפה גדולה ויפהפייה שנפתחת כמו ספר ענק…

יש בשוק המון ספרי הדרכה, קואצ'ינג, פסיכולוגיה חיובית וכו', אבל "קסם גדול" של אליזבט גילברט, (מחברת "לאכול, להתפלל, לאהוב") הוא משהו אחר. לטעמי ספר חובה, במיוחד עבור כל מי שרוצה לחיות חיים יצירתיים. 

לפעמים בא לי קצת חופש מעצמי, קורה לכם? להיכנס לכמה ימים לחיים אחרים, לראש אחר לגמריי של מישהו אחר…לקחת פסק זמן כמו שאריק איינשטיין שר יפה בשיר, אבל מעצמי…

פורים כבר בפתח…אז הגשמתי חלום ישן בעזרת הצלמת המופלאה גלי מרגלית ואמנית האיפור המוכשרת מיכל הניג, שהפכו אותי לרגע אחד לאליל נעוריי ואולי חיי, דיויד בואי הענק.

סיפור קצר (בהשראת ילדותי בחולון) שכתבתי מתישהו…כל מי שגדל בשכונה מישראלית ממוצעת ודאי נתקל במסכן השכונתי התורן. זה שכל הילדים צוחקים עליו בלי רחמים. גם בשכונה שלנו, כמובן, היה אחד כזה.

אתמול, נעלבתי בקטנה מהתנהגות לא נאותה (בעיניי כמובן) של מישהו. פעם אם זה היה קורה לי, הייתי מתחפר בהעלבות ומתחיל להדליק את עצמי בלופ בלתי נגמר שהיה יכול להימשך יום שלם ואף יותר.

טוב אז צפיתי אתמול בסיפור נישואין וכמו שאומרים, באמת נצבט לי הלב (גם מבלי שעברתי גירושין)…סרט ענק שנוגע עמוק בלב דרך כל הנקודות הכואבות והרעות החולות של העידן הזה.

פעם כשהייתי ילד, די מזמן לצערי, ככל הילדים הייתי מתלווה בשבתות אל הוריי, יותר נכון נסחב אחריהם לחברים שלהם. בדרך כלל לא אהבתי את זה. זוכר את עצמי יושב משועמם, סופר את הדקות, מת לחזור הביתה.

איזה יום מושלם היה לנו! יום שהחל באישור תחילת עבודה על אתר מרגש ברמות על, נמשך בארוחת צהריים ומפגש מרומם נפש עם שיחות מלב אל לב אצל חברים מקסימים, והסתיים בצפייה בסרט 'יום גשום בניו יורק'!

השבוע באמת קצת 'הגזמתי'…3 הופעות בשבוע (יזהר אשדות, גלי עטרי ותיסלם) זה באמת המון אפילו בסטנדרטים שלי אבל כ"כ נהניתי, אין דברים כאלה ואשתי אומרת לי הבוקר: "וואהו איך אתה אוהב מוזיקה",

כל מי שמכיר אותי קצת מעבר לשלום שלום, יודע כמה אני אוהב מוזיקה. מוזיקה בשבילי היא צורך, הייתי אומר כמעט סם חיים…באותה רמת חשיבות של אוכל, שתיה, שינה, סקס……משהו שאני לא יכול לחיות בלעדיו.

בשעה טובה סיימנו אתמול מרתון בלתי נגמר של 'שובר שורות' ואלה מסקנותיי: 1. מדובר בסידרה ממכרת בטירוף עם עליות וירידות, נפילות מתח לצד מתח מטורף. כמו בחיים עצמם. בניית דמויות מופתית ובלתי נשכחות

נשאבתי מאתמול בלילה להמשך סיפורו המרגש של ד״ר פול קלניתי (הרבה זמן לא בכיתי כמו בסיום הספר המטלטל הזה). מדובר בספר מרתק, כתוב מדהים (אי אפשר להניח מהיד), מרגש ברמות אחרות

בעקרון אני לא מגדיר את עצמי בן אדם מאוד חומרני…חוץ מתקליטים, דיסקים, ספרים וקצת בגדים ונעליים, אין שום דבר שמגניב אותי לרכוש (מכוניות למשל ממש לא עושות לי את זה לדוגמא) ויש פה גם קטע טריקי

לפני 30 שנה חזרתי לארץ לאחר שנה בסן פרנסיסקו והדבר הראשון שעשיתי למחרת הגעתי, היתה לרוץ לחנות התקליטים הקרובה לביתי, 'שלושים ושלוש ושליש' ברח' סוקולוב בחולון. "לא הייתי שנה בארץ, יצאו דברים

אבי רואד חגג שבוע שעבר חמישים ומיותר להגיד שבעיניי מדובר בגדול האלבומים שיצאו מאז שאני שומע מוזיקה. זכיתי לעבור על המעבר המפורסם פעמיים: פעם ראשונה ב-1996 בטיול ראשון ללונדון

ראיתי בחיי המון המון הופעות של שלום חנוך, בהערכה גסה סביב 40-50 הופעות שלו מגיל 15 עד היום. הוא אחד מגדולי המוזיקאים בארץ וכמובן ה-רוקר וגם משורר ענק, עצום. כמה שורות (מופת של כתיבה)

מדהים, מצאתי היום במקרה את כל תיק העבודות שלי מהלימודים (עיצוב תקשורת חזותית') במכון אבני שחשבתי כבר שאבד לי. מסתבר שהיה תקוע באיזה ארון ספרים ישנים (מהתיכון) שלא פתחתי שנים ובמקרה חיפשתי

אמא שלי תמיד מספרת לבנות שלי שהמילה השלישית שאמרתי אחרי 'אמא' ו'אבא' היתה 'אייקנשטיין' (ככה בטעות הגייה), מה שאומר שהייתי הרוס עליו כבר מינקותי והמשכתי את המסורת וסיפרתי עליו בלי סוף לבנותיי