מילות פרידה שלי מצרויה להב (16 ביולי 1951- 1 באפריל 2026). יש יוצרים שאתה פוגש וחולפים לידך, ויש כאלה שנכנסים לך לחיים בלי שתשים לב. צילום: אילן בשור.

סדרה סופר עכשווית, סוחפת ומעוררת הזדהות מהרגע הראשון. ליהוקים מדויקים עם הברקות נהדרות (איתי לוי, אורי גבריאל, סיגל שחמון ועוד). אפיזודות קורעות מצחוק.

היום שמעתי את Still Life של להקת Van der Graaf Generator. אלבום נפלא שהייתי שומע בלופים בגיל 26. המוזיקה שלהם, ובמיוחד הקול של הסולן Peter Hammill, נגעה בי אז במקומות מאוד עמוקים וחשופים.

130 אלבומים ישראלים שמלווים את חיי מגיל חמש ועד היום. כל אחד מהם פגש אותי בתקופה אחרת בחיים, ונשאר איתי. פסקול של זיכרונות, רגעים ותקופות. יש בהם ילדות, נעורים, אהבות, פרידות.

אפשר לספור על כף יד אחת את המתופפים הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית. יש את אראל'ה קמינסקי, אלון הילל, ז'אן פול ז'מבריס, איגי דיין וכמובן מאיר ישראל,

יש סרטים שמעבר להנאה שבצפייה, ממשיכים להדהד הרבה אחרי שהאורות באולם נדלקים. ״חמצן״ הוא בהחלט סרט כזה. עוצמתי, עדין ומטלטל,

בציור המצורף, חווית הקולנוע הראשונה שלי שציירתי כשחזרתי הביתה מהסרט הראשון שלי בקולנוע (נדמה לי שזה היה ג״יימס בונד ״המרגלת שאהבה אותי״ בכיתה א׳).

אין להקה בארץ שראיתי יותר פעמים בהופעה ממשינה. מגיל 18 ועד היום, 40 שנה של אהבה.לפחות 25 הופעות, בכל מיני תקופות, במקומות שונים, עם גרסאות שונות של עצמי. זו כבר מזמן לא רק מוזיקה.

איזו תחושה מטורפת זו לסיים כתיבת ספר שיושב לי בראש כבר 28 שנה. הספקתי אפילו להקריא לאבא שלי ז"ל חלקים מהספר על מיטת חוליו. והנה, בשבוע שבו כמעט סיימתי את הכתיבה, גיליתי משהו חדש.

שלשום צפינו בסרט "נעורים" של פאולו סורנטינו מ-2015. מדובר ביצירה מאוד מיוחדת, ויזואלית ברמות אחרות ופיוטית ונוגעת, העוסקת בזקנה, יצירה, יחסים, זיכרונות ועוד.

יש אמנים שאתה פוגש מרחוק – דרך תקליטים, במה או טלוויזיה. ויש אמנים שאתה זוכה להכיר מקרוב, לגלות את האדם שמאחורי הקול, השירים והדמות הציבורית. אושיק לוי עבורי הוא כזה.

35 שנה אחרי שהתאהבתי בצלילים הראשונים של "נקמת הטרקטור", יש לי את הזכות להשיק היום את האתר החדש של הלהקה – 13 שנה אחרי שהעלינו לאוויר את האתר הקודם שגם אותו עיצבתי.

בעקבות מותו הטראגי של אלון אבוטבול, התחלנו אתמול לצפות בסדרה “הרמון” – דרמה ישראלית עוצמתית, שאיכשהו פספסנו כששודרה ב-2017. הסדרה מבוססת בהשראה חופשית על סיפורו של גואל רצון

בנסיעה מאגם טאו לסן פרנסיסקו אתמול, הקראתי להילית שנהגה את פוסט הסיכום שכתבתי על הטיול שלנו. זה היה פוסט טוב, לטעמי – וגם לפי התגובות. אפילו אלון אבוטבול עשה לי לב. לא משהו שקורה כל יום.

בדיוק אחרי 28 שנה עם אותה מערכת סטריאו, התחדשתי במערכת חדשה עם סאונד מעולם אחר…מגבר וקומפקט דיסק של ״מיוזיקל פידליטי״, חברה שאני מאוד אוהב ורמקולים רצפתיים של JBL.

בסוף השבוע צפיתי שוב עם רומי (שהייתה בחופשה מהצבא) בסדרה הנפלאה של יואב קוטנר על כוורת. בשישי בבוקר נסענו ליום כיף בתל אביב, ארוחת בוקר שווה ובין ביס לביס דיברנו על הסדרה.

לפני שלוש שנים הרמנו כוסית בביתנו יחד עם ארקדי דוכין וסימה זוגתו היקרה, לכבוד האתר שיצרנו יחד באהבה בעבודה צמודה של אחד על אחד. זו הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי לעבוד עם ארקדי!

אירוע פתיחת התערוכה ״נופי מקום נופי חלום״ בבית חיל האויר. הצגתי עבודה גרפית שמבטאת את המציאות הנוכחית בעיניי. הדפסה על קנבס בגודל 80 – 80 ס״מ.

טקס פתיחת התערוכה ״מלאכים בשמי תל אביב״בבית ציוני אמריקה. מציג עבודה גרפית סביב אריק איינשטיין שהיה כידוע תל אביבי שרוף וגם סוג של מלאך שהסתובב פה בינינו.

פעם, מזמן, הייתי קורא המון, מה שנקרא "תולעת ספרים". כל ילדותי עברה עליי בעולמות הדמיון של ז'ול וורן, ויקטור הוגו, דבורה עומר, צ'ארלס דיקנס ועוד רבים וטובים.

אביב גפן מעבר לכשרון המוזיקלי המטורף הוא מפיק על. להביא לפה תוך כדי מלחמה את ארט גרפונקל בזמן שאף מוזיקאי מהעולם לא דורך פה, זה חתיכת הישג.

מילות פרידה (שכתבתי לאתר ״בכיוון הרוח״) מקורין אלאל, מוזיקאית ענקית ופורצת דרך. ב-16 למרץ 2024 זכיתי להיות בהופעה ״חברים שרים קורין״.

אתמול היה יום ממש מוזר ומוצלח. זה התחיל בבוקר עם התלבטות היסטרית בין רצון עז לרכוש זוג כרטיסים מאוד מאוד יקרים להופעה של מקרטני במדריד כשברור שזו כנראה הזדמנות אחרונה.

אתמול צפינו סופסוף בסרט קרוב אלי של תום נשר. היינו אמורים ללכת לפני שבועיים בערך בליל הטילים האירני, כבר רכשנו כרטיסים וביטלנו ברגע האחרון כשהבנו שהולכים להיות מטחים בכל הארץ.

מעולם לא נתקלתי בקולנוע, בטח לא בקולנוע הישראלי, בזוג כל כך נוגע כמו ששי (ששון גבאי) ואפי (אסי לוי), בסרט הקסום הזה, חמדה. בתשעים דקות הם מצליחים לייצר אינטימיות משכנעתץ

זכיתי להיות באחת מההופעות הטובות והמהנות שראיתי בימי חיי (וראיתי אלפי הופעות). אילנית האחת והיחידה חגגה שישה עשורים של קריירה מופלאה לראשונה בהיכל התרבות. צילום: טולי זמיר

גילוי נאות, היתה לי השנה הכרות מעמיקה עם דודי לוי כשעברנו תהליך ארוך ויסודי של עבודה אחד על אחד בעיצוב ובניית האתר הרשמי של לוי. גיליתי מאחורי הדמות אדם רגיש, קשוב, ומוכשר.

צילום: עמי ורדי. ראובן שבת מאתר "בכיוון הרוח" ביקש ממני לכתוב מאמר פרידה מדן תורן ונעניתי ברצון. בניגוד לרבים וטובים לא היתה לי לצערי היכרות אישית איתו.

מיני סדרה סוחפת ומהפנטת (שבעה פרקים) המבוססת על סיפור אמיתי, מטריד ומפחיד לפרקים על סטנדאפיסט כושל העובד כברמן וסטוקרית מטורפת הנכנסת בסערה לחייו שלא ייראו יותר אותו דבר מאותו רגע.

עידן אלתרמן עולה לבמה בספרייה אחרי חימום של יואב כהן סטנדאפיסט מוכשר, לקול תשואות רמות של קהל אוהד. מהר מאוד אנו מבינים שהוא הכי רחוק מלהיות 'הנדימן' המקצוע של אביו,

דנה ברגר עולה מחוייכת בגלבייה שחורה רקומה לבמה הקטנה בספרייה המפוצצת בקהל אוהד של 200 איש ואישה!. בזמן שהיא צועדת בנינוחות לבמה עוברת בי מחשבה על הפער של 30 שנה…

בערב חורפי של שלהי החורף בדרך להופעה של ערן צור בספרייה העירונית בקרית אונו, חשבתי לעצמי איך זה בשבילו להגיע להופעה בספרייה עירונית בסיום אחד הפיקים המשמעותיים בחייו המקצועיים.

אז נתחיל מהסוף, מהשאלה שאיתה סיים דרור קרן את כיתת האמן הנפלאה שהעביר בספרייה העירונית של קריית אונו, שהייתה מלאה עד אפס מקום (כמו של ראיתי מעולם): למה אנחנו ככה?

לאחר פגישת מחזור בשבוע שעבר בבארבי לרגל הוצאת ״פרח שחור״, אלבום הבכורה של כרמלה גרוס ואגנר בוויניל, הגיעה השבוע פגישה נוספת לרגל הוצאת אלבום הבכורה של אסף אמדורסקי בוויניל.

פיטר רוט השתמש בחכמה, באותנטיות ובחינניות כובשת בלוקיישן האינטימי של הספרייה בקריית אונו ונתן שם את אחד המופעים הכייפים, המרגשים והמשעשעים שראיתי שם בשנים האחרונות.

כשאתה שם את פעמיך להופעה בספרייה העירונית בקרית אונו, אתה יודע בדיוק מה אתה הולך לקבל. בתוך אולם די קטן הבנוי בחצי גורן ומוקף ספרים, אתה יודע שתקבל בוודאות הופעה אינטימית.

סדרה מתח איכותית בנטפליקס שמתחילה עם אירוע טראומטי שחווה סטלה, נערה בת 15 הנאנסת במחנה קיץ בידי נער מבוגר ממנה, אבל היות והראיות חלשות להוכחה משפטית…

לא ייאמן שכבר חלף כמעט עשור (עוד יומיים ב-26.10) מאותו לילה נוראי שהסתיים לפנות בוקר עם הידיעה הנוראית והבלתי נתפסת על מותו של אריק איינשטיין, גדול זמרי ישראל לטעמי.

התיישבתי אתמול בכסא המפנק בקולנוע לב עם פופקורן ובירה מלכה אדמונית ותוך דקה התעופפתי לעולם אחר, לזמן אחר וייקום אחר, שוכח לשעתיים מהחמאס, סינוואר, קבינט מלחמה, ביבי וכו'.

חווינו השבוע שמחה כפולה. אחרי כמעט חודש מאז זוועת ה-7 לאוקטובר היינו בסרט קולנוע בלב תל אביב ועוד סרט חדש של וודי אלן, ״עניין של מזל״, הראשון שמופץ בישראל מאז ״יום בניו יורק״ לפני ארבע שנים.

אחד הדברים המרכזיים המגדירים בחוויה ובזכרון שלי את הילדות זו התכנית זהו זה. התכנית הראשונה שאני זוכר שממש התאהבתי בה מהשניה הראשונה ששודרה בהיותי בן עשר ועד היום.

סרט חדש ונפלא של נטפליקס המבוסס על סיפור חיים אמיתי ויוצא דופן שבמרכזו רצון לא ייאמן, כמעט בלתי אנושי, להגשמת חלום חיים, חברוּת מהאגדות וגם ובעיקר ניצחון הרוח.

אתמול עברנו איזה עניין קשוח עם אחת הבנות (הכל בסדר גמור טפו טפו) ולא הצלחתי להירדם אז בזפזופ סתמי בנטפליקס, נפלתי במקרה על "בקהאם", דוקו בן ארבעה פרקים.

כולם סביבי מדברים על הדוקו המעולה ה"אחת" ובצדק, גם אני אכתוב על הסדרה כשאסיים לצפות ויש הרבה מה לכתוב, אבל אני רוצה הבוקר להתמקד בסדרה הזו: "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים".

השיר החדש והמדהים של הביטלס, Now and then, שיצא השבוע אחרי גלגולים ונסיונות של כמעט 30 שנה לסיים אותו, לא מפסיק לרגש ולענג, שומע אותו בלופים כמה פעמים ביום וזה לא מפליא.

התחלנו אתמול לצפות בשישה אפסים, עוד סדרה מדוברת של כאן 11 שהצליחה ליצור באזז ובצדק…אחרי פרק אחד נרדמתי, לא בגלל שהשתעממתי, פשוט הייתי מאוד עייף.

היום לראשונה מזה 20 שנה הענקתי לעצמי ספונטנית ברגע של דכדוך יום כייף בת"א שכלל קצת ים, סיבוב תקליטים, פלאפל והליכה להצגה יומית לבד בקולנוע לב, משהו שהייתי עושה המון בצעירותי.

פנטזיה מרהיבה ומיוחדת של שעתיים, אסקפיזם מושלם לימים האפלים שעוברים בארץ ובעוד חלקים בעולם. געגוע לימים תמימים שככל הנראה לא ישובו בעתיד הנראה לעין.

שינייד אוקונור, מוזיקאית אדירה ופורצת דרך, סוג של אייקון אופנה לתקופה קצרה (בתחילת דרכה), נושאת דגל לשיויון מגדרי, ואחת הבודדות שהעיזו לדבר באופן הכי פתוח וכנה על חיים לצד בעיות נפשיות מורכבות.

אתמול ראיתי בזאפה הרצליה לראשונה בחיי את 'החצר האחורית', הרכב שאני מאוד אוהב ומעריך. יש מעט מאוד להקות בשנים האחרונות שמצליחות להדהד מוזיקה חדשה עם אמירה חדה על החיים המורכבים פה.

ראיתי בחיי המון המון הופעות של שלום חנוך, בהערכה גסה סביב 40-50 הופעות מגיל 15 עד היום. הוא אחד מגדולי המוזיקאים לטעמי בארץ וכמובן ה-רוקר וגם משורר ענק, עצום.

אריאל הורוביץ, מוזיקאי, בנם של המשוררת והמלחינה נעמי שמר ושל הסופר והמשורר מרדכי הורוביץ. הוציא לאחרונה, כיאה לבן של מלחינה וסופר, ספר מוערך המלווה באלבום: "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג".

בשנות נעוריי בתיכון הייתי הרוס על יהונתן גפן, הוא היה מבחינתי חצי אלוהים. גמעתי בשקיקה כל דבר שהוציא. רומנים ("שיני חלב"), ספרי ילדים ("הכבש הששה עשר") וכמובן אלבומי ההופעות ("שיחות סלון").

אתמול היינו בפרמיירה של "חלום בשם מרי לו", מחזמר המבוסס על שירי המאסטרו צביקה פיק ובבימויו של האחד והיחיד, הפיטר פן הנצחי של התיאטרון צדי צרפתי. מדובר בפיסת תרבות ישראלית מרהיבה.

כחלק מתחיית תקליטי הוויניל יצא לאחרונה בהוצאה מחודשת האלבום הראשון והמיתולוגי של להקת פונץ' על גביי תקליט כפול עם תוספות וקטעים נדירים, בהוצאת 'זהב שחור'.

אפתח בגילוי נאות: בשנה האחרונה הייתי במספר הופעות בספרייה בקרית אונו וגם בכמה הופעות של ערן צור בכל מיני לוקיישנים: בבארבי ואפילו בהופעת סלון בביתי לפני מספר חודשים לכבוד יום הולדתי ה-55.

חוזר מאזכרת השלושים ליצחק קלפטר הענק. היה מרגש לראות את הקבר שעשו למוזיקאי המחונן והאדם הנפלא הזה. קבר מיוחד, מכובד, יפה וצנוע בדיוק כמוהו.

אריק איינשטיין נתפס אצל רובנו כזמר מס' אחת, שחקן מחונן, בדרן וחקיין פנומנלי, ספורטאי מצטיין בצעירותו ו'חולה' ספורט בבגרותו, אך לא מדברים מספיק על יכולת כתיבת הטקסטים הלא תיאמן שלו.

נתחיל מהסוף, סיימתי את הצפייה בסרט הדוקו "אנחנו לא ניפרד לעולם" על חייו של יהודה בארקן מוצף דמעות. הסרט סוקר את תחנות חייו של בארקן.

זכיתי להכיר בשנתיים האחרונות מקרוב את היוצר המוזיקאי והגיטריסט הענק יצחק קלפטר שהיה מרשים ומיוחד בעיניי כאדם, לא פחות ממה שהיה כאמן. יוצר אדיר ומוכשר ואדם אמיתי, צנוע וחכם.

כבר כשהייתי ילד צביקה פיק, שהלך השבוע לעולמו, היה נראה לי שונה מכל מה שהכרתי ושמעתי. הלבוש, הנצנצים, השיער הארוך, האיפור ושירה עם גלאם חו"לי, הקנו לפיק סוג של אאוטסיידריות

צילום: גלי מרגלית. צביקה פיק איננו. אני בהלם, הידיעה על מותו תפסה אותי בפורטוגל, הכי לא מוכן לידיעה עצובה שכזו. רק לפני שבועיים דיברנו והוא נשמע נהדר ומלא חיות.

מתרגש מאוד, אביהו מדינה לקוח יקר שלי ואחד היוצרים המשפיעים על התרבות בארץ, הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי לשנת תשפ"ב על יצירתו ותרומתו לעולם התרבות הישראלי.

בכל מה שקשור ללהקת משינה וחבריה אני חסר אובייקטיביות. מדובר בלהקה שאני עוקב אחריה באדיקות כמעט 40 שנה. ראיתי לפחות 30 הופעות שלה במשך השנים, אבל הופעת סולו של שלומי ברכה טרם יצא לי לראות.

שמתי פעמיי להופעה של אלון עדר בספרייה בקרית אונו עם חברתי העיתונאית בילי בסרגליק (שגם צילמה את התמונות פה בכתבה). אנו חולקים אהבה משותפת גדולה לשיריו ולמה שהוא מייצג.

הופעות רציניות שמתחילות עם קטע הומוריסטי חזק ולא צפוי הן סימן מבשר טובות להמשך. בן ארצי עלה קצת נבוך לבמה הקטנה בספרייה העירונית בקריית אונו, מלווה באחיו המוכשר יונתן…

אם יש משהו טוב שיצא הקורונה, זה התופעה המוזיקלית שכבר זכתה לכינוי "הופעות חצר". מדובר על סוג מסויים של הופעות שגם אם לא מתרחשות בחצר פיזית, מתאפיינות בלוקיישן קטן ואינטימי.

את ההופעה שהתקיימה ב8.6.21 בספריה העירונית קריית אונו  פתח אפרים שמיר במונולוג קצר ומשעשע ש"כייף להופיע מוקף אנשים טובים וספרים", מה שנכון נכון ומייד עובר לשיר הראשון "היא של אף אחד".

לא אשכח לעולם את הופעת הפארק הגדולה הראשונה בחיי. זה קרה בתחילת כיתה ט', בפארק הירקון ומדובר היה בהופעה כפולה של בנזין (בשיאה) שפתחו את הערב כלהקת חימום לשלום חנוך בסיבוב של 'חתונה לבנה'.

פתאום מצאתי את עצמי עומד על הרחבה בבארבי סמוך לבמה, ממתין להופעה, סביבי היו פזורים ממש מעט אנשים, ניגשתי למישהו שעמד סמוך אליי, מחזיק כוס בירה בידו ושאלתי אם הוא יודע איזו הופעה הולכת להיות.

התחדשתי לאחרונה במדור מוזיקה חדש: 'על המחט על אלדד בוברוביץ', באתר יוצאים קבוע TLV – מגזין אינטרנט שעוסק בתרבות, לייפסטייל ואוכל שהקימה ועורכת העיתונאית נטלי פורטי.

לפני 28 שנה, בהיותי בן 25, יצאתי עם בחורה שהייתי מאוהב בה עד כלות החושים (היינו שותפים לדירה), להופעה של להקה אנגלית חדשה במועדון שלא הכרתי, שנקרא 'רוקסן'. ללהקה קראו 'רדיוהד'.

אתמול רומי הבת שלי שאלה אותי: ״אבא למה אתה מוציא כסף על תקליטים? אפשר לשמוע הכל בחינם ביוטיוב״. ניסיתי להסביר לה את הקסם של התקליט, כיצירת אמנות עם עטיפה גדולה ויפהפייה שנפתחת כמו ספר ענק…

יש בשוק המון ספרי הדרכה, קואצ'ינג, פסיכולוגיה חיובית וכו', אבל "קסם גדול" של אליזבט גילברט, (מחברת "לאכול, להתפלל, לאהוב") הוא משהו אחר. לטעמי ספר חובה, במיוחד עבור כל מי שרוצה לחיות חיים יצירתיים. 

לפעמים בא לי קצת חופש מעצמי, קורה לכם? להיכנס לכמה ימים לחיים אחרים, לראש אחר לגמריי של מישהו אחר…לקחת פסק זמן כמו שאריק איינשטיין שר יפה בשיר, אבל מעצמי…