להיות אותנטי ונאמן לתחושות הבטן, לרצונות, לחלומות, לא לתת מקום לפחדים ומצד שני שום דבר לא בכח…לתת לדברים לקרות בזרימה הטבעית של החיים ואז? הכל מסתדר בדיוק כמו שהוא צריך להיות.

לפעמים אני חושב שיש מצב שהכל הפוך אצלי…כילד הייתי יחסית מאוד 'מבוגר' וכמבוגר אני די ילדותי (במובנים מסויימים). אני זוכר שכילד רציתי כבר להיות אחרי הילדות, אחרי בית הספר, אחרי הבר מצווה וההפטרה, אחרי המבחן הפסיכוטכני…

השבוע באמת קצת 'הגזמתי'…3 הופעות בשבוע (יזהר אשדות, גלי עטרי ותיסלם) זה באמת המון אפילו בסטנדרטים שלי אבל כ"כ נהניתי, אין דברים כאלה ואשתי אומרת לי הבוקר: "וואהו איך אתה אוהב מוזיקה",

אתמול יצאנו לסרט ('יסטרדיי'…התאכזבתי קשות אבל זה לפוסט אחר), הבנות נשארו בבית ואחרי הסרט ישבנו בפאב האירי לבירה וחשבנו איזה מגניב זה שפתאום אנחנו יכולים לצאת בערב בלי בייביסיטר

אתמול התקשרה סופרת, מישהי שאני לא מכיר וסיפרה שראתה את האתר והלוגו שעיצבתי ובניתי לסופרת מאירה ברנע גולדברג ומאוד התרשמה מהייחוד, מהעיצוב, מחווית המשתמש הנעימה והנוחה של האתר.

חשוב לדעת ואני מזכיר את זה בראש וראשונה לעצמי, שבדרך להגשמת החלומות שלנו, יש גם לא מעט נפילות, יש שיקראו לזה כשלונות. על כל כן יש עשרים לא ואולי יותר. העניין הוא לא לתת לנפילות להסיט אותנו מהדרך.

אנחנו חיים בעידן הלייקים…למי יש הכי גדול, מי מקבל הכי הרבה לייקים וכו׳…קיצור, הבאתי איתי לפה לחופשה מוספי עיתונים ששמרתי כל השנה שלא היה לי זמן לקרוא ביום יום, במיוחד מוספי ׳מעריב סופשבוע׳

שלמה ארצי כתב אתמול בטור שלו ב׳ידיעות אחרונות׳, שאהבה פי אלף יותר רומנטית בשירים (ואני מוסיף גם בפוסטים ובתמונות פה בפייסבוק) מאשר ביום יום, בחיים עצמם. אני תמיד חשתי, עם כל בחורה שלא הייתי

אין מילים שאוכל לתאר כמה אני אוהב אתכן רומי וליה, איך אתן מרחיבות לי את המינעד וכמה אני לומד ממכן כל יום עוד קצת על אהבה ונתינה!!! מאחל לכן להמשיך להיות מי שאתן (כבר כמעט נערות)

פוסט אורח מאת שירז אפיק: סופרת ועורכת סיפורי חיים. פעם, בחיים אחרים, הייתי עובדת סוציאלית. סיימתי את התואר הראשון ויצאתי אל העולם כשאני מאמינה בכול ליבי שאהפוך אותו למקום טיפה יותר טוב.

מעבר לזה שהוא באמת אחד מאלילי ילדותי, יש באתר הלימה מוחלטת בין האפיון שעשינו, רצון הלקוח (במקרה הזה גידי) וההדגשים המקצועיים שלו. כשישבנו לשיחת האפיון גידי ביקש את הדברים הבאים

קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים, הסתכלתי בראי ופתאום ראיתי את סימני הגיל, הקמטים, החריצים, כתמי העור, נסיגת השיער, הצרות השפתיים. קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים, הסתכלתי בראי ופתאום ראיתי את סימני הגיל

אתמול נפגשנו כמה חברים ודיברנו בין היתר על פעילותי העניפה בפייסבוק (השיחה החלה בהקשר של הורדת הפעילות שלי השבוע לצורך התרכזות בכתיבת הספר שלי). כפי שקורה בד"כ,

אתמול בשיחה היומית עם אמא שלי סיפרתי לה בגאווה על כתבת השער עליי בסוף השבוע ב'מלאבס' (הסודות הדיגיטליים מאחורי האתרים שעיצבתי לזמרים הגדולים בארץ), היא מאוד שמחה, ביקשה שאביא לה עותק

הפתק המצורף תלה אצלי במשך כמה ימים לפני 21 שנה, על לוח השעם שמעל פינת האוכל בדירתי השכורה, הקטנה והצנועה בתל אביב. הייתי אז בחור בן 31, רווק, יום אחרי סיום קורס הסבת אקדמאים לעיצוב ובניית אתרי