10 סיבות שגורמות לי להרגיש פה ושם קצת אאוטסיידר לרוח התקופה. 1. פחות מתחבר למסרונים בווטסאפ. 2. מתעקש לנהל שיחות טלפון קוליות. 3. עדיין אוהב קולנוע יותר מסדרות.

שלשום בערב ביקר אצלי חבר, ישבנו בגג עם בירה ומוזיקה כייפית ודיברנו על זה שבגיל 55 אחד היתרונות הגדולים, זו תחושת השלמות והקבלה העצמית. מרגיש בכל נים ונים בגופי את התחושה הזו.

אברי גלעד, מספר בשיחה אישית על ילדות עם הפרעת קשב קשה ולא מאובחנת, נעורים מייסרים עם שורת אהבות נכזבות, המשיכה לרדיו והמהפך עם הקבלה לגלי צה"ל וההתגברות על פחד המיקרופון.

בוקר אחד לפני מס' שבועות קבלתי הודעה במסנג'ר מרותי קרן, מגישה ועורכת התכנית "מאחורי הקלעים" בכאן תרבות. היא הציעה לי להתארח בתכנית שלה ולספר על תהליך עיצוב ובניית האתרים למוזיקאים ואמנים.

בועז כהן, שדרן רדיו אקו99, עורך מוזיקה, סופר ומרצה לתרבות, מספר בשיחה אישית על ילדותו ונעוריו בחולון וגני תקוה, השירות הצבאי המפתיע, איך חזר לעולם התקליטים ולמה לא הלך להופעה של ניק קייב.

אתמול היה לנו אירוע משפחתי מאוד מרגש וגם אמא שלי השתתפה. במצבה הבריאותי לא פשוט לה להשתתף באירועים כאלה (בכל זאת היא כבר כמעט בת 89), אך היא היא היתה נחושה להשתתף.

פעם, לא כזה מזמן, עד גיל 40 בערך, התעסקתי בלי סוף ב'אישיו' שנקרא 'חברים', באופן כמעט אובססיבי עד כדי כך שהגדרתי את עצמי דרך החברים וסוג החברים שהיו לי. אם יש לי חבר מגניב, אני הכי Cool בחבר'ה.

קמתי היום הפוך לגמריי לבוקר מלא משימות. אין לי מושג למה. אולי ישנתי לא טוב, אולי משהו אנרגטי.אני יושב כבר שלוש שעות מול המחשב ובוהה, משהו שכמעט לא קורה לי.

במקביל למסע הפיזי שאנו עוברים פה בפורטוגל (כל יום, יומיים מחליפים לוקיישן וזה לא כזה קל גם אם נראה מגניב התמונות), מתרחש גם סוג של מסע נפשי שעובר על כל אחד מאיתנו בנפרד ועל כולנו יחד.

כבר כשהייתי ילד צביקה פיק, שהלך השבוע לעולמו, היה נראה לי שונה מכל מה שהכרתי ושמעתי. הלבוש, הנצנצים, השיער הארוך, האיפור ושירה עם גלאם חו"לי, הקנו לפיק סוג של אאוטסיידריות ביחס למה שהיה מקובל פה.

להיות עצמאי, במיוחד במקצועות יצירתיים, במקרה שלי עיצוב וכתיבה, זה לא תמיד כזה פשוט וזוהר כמו שזה נראה ברגעים שאני מציג פה בגאווה מיתוג, אתר חדש או ראיון בבלוג.

צביקה פיק איננו. אני בהלם, הידיעה על מותו תפסה אותי בפורטוגל, הכי לא מוכן לידיעה עצובה שכזו. רק לפני שבועיים דיברנו והוא נשמע נהדר ומלא חיות, אמר שעוד חודש כנראה יחזור להופיע.

לנסוע מעל שעתיים בפקקים מהגיהנום עם כרטיס שנקנה לפני חצי שנה (וציפיה אינסופית להופעה) ולא להצליח להיכנס לאצטדיון כי לא מצליחים למצוא חניה אחת פנויה לרפואה קילומטרים מהמקום.

וידוי קטן…אנחנו עוברים פה טיול מטורף אבל לא אחת צץ לו שוב קונפליקט הפייסבוק ביני לבין אשתי. הצורך שלי לשתף ולתקשר את הטיול תוך כדי תנועה עם העולם לעומת הצורך שלה להימנע ולהיות רק בחוויה.

שמתי לב לאחרונה שתמיד חיפשתי את השלמות עד שהבנתי שאין דבר כזה. אבל כן יש שלם, גם אם לא מושלם. הרגשתי את זה תמיד בעברי כשחיפשתי שותפה לחיים, או בעיצוב הבתים שגרתי בהם וגם היום.

למה אני כל כך אוהב את אברי גלעד? כי הוא מקצוען, מצחיק, יצירתי ושנון. כי הוא אמיתי ונטול מסיכות. כי הוא אימפולסיבי, נשאר תמיד קצת ילד. רמז: מזכיר לי מישהו…

אתמול יצאנו לדייט בים, הילית ואני. הבאנו יין, נאצ׳וס ובייגלה והתמקמנו על גבעה ירוקה וקסומה מול השקיעה (ממש סצינה ל״חתונמי׳). כמובן שרציתי מייד להנציח את הרגע ולעשות תמונה רומנטית מול השקיעה.

כל כמה חודשים, במחזוריות די קבועה, צץ אחד החברים שלי פה בפיד ונכנס בראבאק שלי על הכתיבה והפעילות שלי בפייסבוק. היום זה היה חבר פייסבוק מעולם התקליטים / מוזיקה

בזמן האחרון אני במצב רוח מהורהר וחייב להודות גם טיפה עגמומי על העידן שאנו חיים בו בכלל ובמדינה שלנו בפרט. יש תחושה של אובדן ערכים, חמלה וערבות הדדית במרחב הציבורי.

אתמול הסברתי לחבר טוב שלי בשיחה, תוך כדי ההליכה היומית, מהי המשמעות לעצב אתר טוב באמת? התשובה לכך היא הרבה פעולות יצירתיות וטכניות, שאמנה כאן את חלקן.

פעם מזמן, בילדותי, ההורים שלי קנו לי בחו״ל נעלי אדידס רום (לבנות עם שלושה פסים כחולים למי שזוכר), הייתי הרוס עליהן, מרוב שאהבתי אותן, הנחתי אותן כל ערב על שרפרף מול המיטה וככה נרדמתי עם חיוך.

אולי אני נאיבי, אבל אני מאמין גדול בטוב ליבם הבסיסי של רוב בני האדם באשר הם. כאדם שמחפש כל הזמן משמעות ואיך להשתפר כאדם, כמעצב וכאיש מקצוע, אני לא מפסיק להעזר באנשים.

העלינו אתר חדש לדני סנדרסון בחודש ינואר. בימים הראשונים כשרשמנו בגוגל את צמד המילים המופלא הזה "דני סנדרסון", לא מצאנו אותו אפילו בעמ' 20, אלא אם רשמנו "האתר הרשמי של דני סנדרסון".

שוחחתי השבוע ארוכות עם אפרים שמיר, מוזיקאי נפלא ואיש שיחה מרתק. דיברנו על ילדותו ונעוריו ברוסיה ופולין, העלייה לארץ, להקת הנח״ל, כוורת כמובן, קריירת הסולו ועוד.

חוויתי אתמול בערב אירוע רגשי מטלטל שהפגיש את המציאות עם זיכרון מאוד משמעותיי בחיי והפער היה מאתגר. התארחתי בתכנית הרדיו ה'קרימינלס' של הקרמינולוגית והמרצה גילי בר דויד.

היום בצהריים היינו בקאמרי בהצגה ״סוס אחד נכנס לבר״ על פי הספר של גרוסמן, מומלצת בחום כמובן. הצגה אחרת, מטלטלת ומאוד מרגשת עם תצוגת משחק מעולם אחר של דרור קרן.

אם כבר נפתחנו, אז הנה 12 דברים שבטוח לא ידעתם עליי: 1. נולדתי פג בחודש השביעי, הרופאים אמרו לאבא שלי ז"ל שסביר להניח שאני ואימי תבדל"א כנראה לא נעבור את הלילה.

גיל סמטנה, מפיק מוזיקלי ומלחין (אהוד בנאי והפליטים, מאמי, רמי פורטיס), מספר בשיחה אישית מי הצית בו את חייד המוזיקה, למה התחיל לנגן (רמז: למשוך תשומת לב), מה הרגע המכונן בחייו ועוד.

מתרגש מאוד, אביהו מדינה לקוח יקר שלי ואחד היוצרים המשפיעים על התרבות בארץ, הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי לשנת תשפ"ב על יצירתו ותרומתו לעולם התרבות הישראלי.

בסיומן של שלוש האזנות ברצף, אני אומר כן כן כן כן לגמריי עם סימן קריאה לאלבום החדש של אלון עדר, שברור שמצוי בזון היצירתי שלו, מחזיר אותי בתחושה לתור הזהב של שנות השבעים.