בסוף השבוע צפיתי שוב עם רומי (שהייתה בחופשה מהצבא) בסדרה הנפלאה של יואב קוטנר על כוורת. בשישי בבוקר נסענו ליום כיף בתל אביב, ארוחת בוקר שווה ובין ביס לביס דיברנו על הסדרה.

כואב הלב על מה שמתי כספי עובר. כואב על כל אדם שעובר סבל כזה – קל וחומר על מי שהמוזיקה שלו הפכה את היומיום הישראלי, הלא תמיד פשוט, למשהו הרבה יותר מרגש, מאיר, ולעיתים נשגב.

כשאני מתבונן על חיי הבוגרים – כמעט ארבעים שנה אמורה, אני מתמלא התפעלות על הדרך שעברתי. בשנים האחרונות אני חש שעליתי עוד מדרגה משמעותית מאוד בעבודת המודעות וההתפתחות האישית שלי.

ישבתי לשיחה עם אבי בללי המספר בכנות על החוויה של יצירת אלבום סולו אישי בגיל 60 פלוס, שיתוף הפעולה המחודש עם להקת בת שבע, הפרידה מאמו ותאונת דרכים כמעט קטלנית שחווה על כביש חמש ועוד.

באותו בוקר קמתי עם 'האנג אובר' נוראי, אחרי ליל שתייה פרוע עם חבר על הבר ב"כלב המעשן". תקופה אפלה בחיי. אהבה נכזבת מייסרת, עבודה חדשה כגיאוגרף עם אדריכלית שמתמחה בשימור מבנים בתל אביב.

האזעקה הבוקר תפסה אותי כמו את רובנו מופתע ולא ממש מוכן…״מה עכשיו, אפילו קפה עוד לא הספקתי לשתות״, מלמלתי לעצמי. את ליה הבת שלי זה תפס כנראה עוד יותר לא מוכנה.

לפני שלוש שנים הרמנו כוסית בביתנו יחד עם ארקדי דוכין וסימה זוגתו היקרה, לכבוד האתר שיצרנו יחד באהבה בעבודה צמודה של אחד על אחד. זו הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי לעבוד עם ארקדי!

אירוע פתיחת התערוכה ״נופי מקום נופי חלום״ בבית חיל האויר. הצגתי עבודה גרפית שמבטאת את המציאות הנוכחית בעיניי. הדפסה על קנבס בגודל 80 – 80 ס״מ.

בזמן האחרון אחרי שנים מורכבות ומאתגרות ברמה הכללית (הקורונה, המהפכה המשפטית וכמובן ה-7.10 והמלחמה הלא נגמרת בעקבותיו), אני שם לב שהחרדות שבו לבקר אצלי.

טקס פתיחת התערוכה ״מלאכים בשמי תל אביב״בבית ציוני אמריקה. מציג עבודה גרפית סביב אריק איינשטיין שהיה כידוע תל אביבי שרוף וגם סוג של מלאך שהסתובב פה בינינו.

כשאני חושב על זה בכנות, חלק גדול מחיי הייתי תלותי. בראש וראשונה בהוריי ובמידה פחותה מהם אך לא מועטה באחיי יובל ואסף. אחר כך היו בדרך גם כל מיני חברים שפיתחתי בהם תלות כזו או אחרת.

פעם, מזמן, הייתי קורא המון, מה שנקרא "תולעת ספרים". כל ילדותי עברה עליי בעולמות הדמיון של ז'ול וורן, ויקטור הוגו, דבורה עומר, צ'ארלס דיקנס ועוד רבים וטובים.

מכירים את זה שמרגישים שמישהו פתאום מנתק קשר ללא סיבה? לא עשיתם לו שום דבר רע, להפך, אבל הוא פשוט נעלם מסיבותיו הלא ידועות…אולי משהו בנו פתאום לא בא לו טוב, אולי משהו בפייסבוק…אין לדעת.

אביב גפן מעבר לכשרון המוזיקלי המטורף הוא מפיק על. להביא לפה תוך כדי מלחמה את ארט גרפונקל בזמן שאף מוזיקאי מהעולם לא דורך פה, זה חתיכת הישג.

אם לא מחשיבים את טריפולי, האלבום של ערן צור עם שלומי ברכה ודני מקוב מ-2021 כאלבום סולו, אלבום האולפן האחרון של צור "המסלול המואר" יצא ב-2016. תשע שנים זה לא מעט זמן.

התיישבתי לשיחה מלב אל לב עם תמרה רבינוביץ', אשה עוצמתית, מרתקת ומלאת ניגודים המספרת על ילדות בדרום אפריקה, העלייה לישראל, הקמת המשפחה והעיר ערד, ההתמודדות עם השכול ועוד.

לא סתם אומרים שאין כמו הילדים שלנו ללמד אותנו שיעור על החיים, אז השבוע בהליכת ערב עם ביתי ליה היה לי רגע משמעותי. זה קרה כשהיא שאלה אותי מה היו הרגעים הכי מאושרים שהיו לי בחיים.

יש המון דברים בילדות שנצרבים לנו בנפש. כל מיני תכונות של ההורים, כולל התנהגויות שלהם שפחות אהבנו. לכולנו יש את זה, ככה אנחנו בנויים. בני אדם.

באפריל הקרוב אהיה בו 58 (לא נתפס!) ומודה שלאחרונה אני חש את הגיל וההתבגרות הפיזית יותר מתמיד. זה מתבטא בעייפות מוקדמת יחסית בלילה, תמיד איכשהו נרדם על הספה מול סדרה / סרט.

אלבום חדש ליהודית רביץ אחרי שנות שתיקה ארוכות זה חתיכת אירוע. לחצתי בסקרנות אין קץ על הלחצן הירוק של הספוטיפי, נזכר בימים שהייתי רץ חסר נשימה עם תקליט חדש לחדר ילדותי.

אמא שלי בת 91 היום וזה כל כך משמח אותי. החיים עם הנוכחות שלה בעולם הרבה יותר יפים ומיטיבים עבורי. רק היא קוראת לי ״אלדדי״ כמו שאף אחד אחר לא קורא לי.

הגעתי לסן פרנסיסקו באוקטובר 1990, שבועיים אחרי רעידת האדמה הגדולה ומס' חודשים אחרי השחרור מהצבא. ילד בן 21 שלא מבין כלום מהחיים. בהתחלה גרתי אצל אחי יובל.

מילות פרידה (שכתבתי לאתר ״בכיוון הרוח״) מקורין אלאל, מוזיקאית ענקית ופורצת דרך. ב-16 למרץ 2024 זכיתי להיות בהופעה ״חברים שרים קורין״.

אתמול היה יום ממש מוזר ומוצלח. זה התחיל בבוקר עם התלבטות היסטרית בין רצון עז לרכוש זוג כרטיסים מאוד מאוד יקרים להופעה של מקרטני במדריד כשברור שזו כנראה הזדמנות אחרונה.

אתמול צפינו סופסוף בסרט קרוב אלי של תום נשר. היינו אמורים ללכת לפני שבועיים בערך בליל הטילים האירני, כבר רכשנו כרטיסים וביטלנו ברגע האחרון כשהבנו שהולכים להיות מטחים בכל הארץ.

בניגוד למצב העגום הכללי, המוזיקה בזמן האחרון מפצה ובגדול, מנחמת ומאחה לבבות פצועים, גם את שלי כמובן. "שיחות שלום" החדש של אביתר בנאי הוא סופר פד לאיחוי לבבות שבורים.

עוד אלבום חדש-ישן (תיכף אסביר), שאני כותב עליו השבוע אחרי ניק קייב -Wild god והחצר האחורית 3. נתחיל מזה שאני חולה, סליחה בריא (ככה אומרים היום, לא?), על משינה. אוהב מאוד את כל אלבומיהם.

גילוי נאות, אני לא הכי אוביקטיבי במקרה של החצר האחורית. לפני שנתיים עיצבתי ובניתי את האתר של כותב הטקסטים המחונן של החצר, יענקל׳ה רוטבליט וגם אתר לעליזה ציגלר.

מוזר לכתוב על אלבום שיצא רק השבוע, אבל זה אלבום מהמקרים הנדירים האלה שכבר מהתו הראשון אתה קולט שיש פה חתיכת יצירה של מוזיקאי מדהים.

בתוך גן העדן שאנו טובלים בו 24/7 בשבועיים האחרונים, היום לי שתי התמודדויות, שבטח יצחיקו את חלקכם, אבל בחרדות תמיד יש גם יסוד מצחיק. פחד הפלגה.