לכבוד ט"ו באב הגיעה אליי לסטודיו הפסיכולוגית איריס סלומון ששידכה עד היום אלפי זוגות ומעל 300 חתונות במסגרת מפגשי 'ספיד דייט' שהיא עורכת כבר 20 שנה!!!

אין ספק שהפגישה המקרית עם גידי גוב במהלך שיחת חולין עם חבר בבית קפה, היתה ועודנה רגע מרגש מאוד בחיי האישיים ומכונן בחיי המקצועיים. ישבתי לשיחת בוקר בבית הקפה השכונתי עם חבר ולפתע…

אהבה זה החיים…בעיקר קבלה עצמית ואחריות אישית. הידיעה שהחיים הם סך כל הבחירות שלנו, הקטנות, הגדולות, הטובות והרעות. אהבה זה לקבל את עצמנו (ועל אותו משקל גם את האחר) גם כשרע, גם כשמפחדים…

היום התקשר אליי מישהו ממש מקסים שהכרתי לאחרונה ואמר לי שהוא עוקב אחריי בפייסבוק ודי משתאה לראות איך אני מספיק לעשות במקביל את כל הדברים שאני עושה, שזה אומר למי שלא בקיא…

יהורם גאון – שחקן, זמר ואייקון ישראלי, מספר בראיון אישי גלוי לב מי שתי הנשים שהכתיבו את מסלול חייו והתוו למעשה את גורלו כשחקן וזמר, היחסים עם אריק איינשטיין, החיים לפני ואחרי קזבלן.

בדמדומי הבוקר היכתה בי מחשבה קצת מבאסת…כמה מעט אנשים מדברים באמת אמיתי, פתוח מהלב, בלי אגו / פוזה / פאסון / מה יגידו / איך אני נראה וכו'. זה לא ייאמן כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בכל הבולשיט הזה.

יצאנו ביום חמישי אני ואשתי לאיזו גבעת דשא מגניבה בנמל יפו מעל הים עם בירות ופיצוחים ודיברנו על זה שאחת הבעיות בתקופה הזו של הקורונה זה שאין אופק, כל ההוויה הפכה למעין קו ישר ואחיד.

התחדשתי לאחרונה במדור מוזיקה חדש: 'על המחט על אלדד בוברוביץ', באתר יוצאים קבוע TLV – מגזין אינטרנט שעוסק בתרבות, לייפסטייל ואוכל שהקימה ועורכת העיתונאית נטלי פורטי.

אורן ברזילי – מוזיקאי (מופע הארנבות שלד"ר קספר) מספר בראיון אישי, גלוי לב, אופטימי ומפתיע, כיצד התגלגל למוזיקה ואיך יצא בנס ממצב רפואי ממצב שלא הרבה שורדים אותו בריאים ושלמים.

יובל אברמוביץ' – סופר ומרצה בינלאומי, שחקן, שדרן רדיו, תסריטאי, בעל הוצאת ספרים ויזם מספר בראיון אישי וגלוי לב כיצד הניסיונות החוזרים ונשנים כל השנים לקטלג ולהכניס אותו למגירות והגדרות לא צלחו אף פעם.

פיטר רוֹט – מוזיקאי, זמר, גיטריסט, בסיסט, פזמונאי, מלחין, מפיק, מעבד מוזיקלי וחבר בלהקת מוניקה סקס – מספר בראיון אישי כיצד המוזיקה גרמה לו לתעצומות נפש – עוד לפני שידע לבטא את זה בנגינה.

מאירה ברנע גולדברג – סופרת, עורכת ספרותית, מלווה ויועצת לסופרים, מבקרת ספרות, מנחת סדנאות כתיבה. בראיון אישי היא מספרת כיצד גילוי הקריאה שינה את חייה.

בני דון-יחייא – עורך דין מוביל בתחום דיני המשפחה והירושה מספר בשיחה אישית מרתקת על אהבה, זוגיות ונישואין, גירושין, מונוגמיה, חסכים בתקשורת זוגית והאם באמת גברים ממאדים ונשים מנגה?

ככל שאני מתבגר, מתאמן ולומד להכיר יותר ויותר את עצמי ואת העולם, אני מבין שהמפתח לאושר שלי נמצא אצלי. ורק אצלי. אני האחראי הבלעדי על השמחה שלי ולא אף אחד אחר.

אם אני יכול לחשוב על ביטוי הולם לתקופת הקורונה, לפחות בחוויה האישית שלי, זה רכבת הרים רגשית שמעוררת המון תחושות לא בהכרח פשוטות, בלופים.

לפני 28 שנה, בהיותי בן 25, יצאתי עם בחורה שהייתי מאוהב בה עד כלות החושים (היינו שותפים לדירה), להופעה של להקה אנגלית חדשה במועדון שלא הכרתי, שנקרא 'רוקסן'. ללהקה קראו 'רדיוהד'.

אתמול רומי הבת שלי שאלה אותי: ״אבא למה אתה מוציא כסף על תקליטים? אפשר לשמוע הכל בחינם ביוטיוב״. ניסיתי להסביר לה את הקסם של התקליט, כיצירת אמנות עם עטיפה גדולה ויפהפייה שנפתחת כמו ספר ענק…

עכשיו עם סיום הסיבוב הראשון של הקורונה (אם אפשר לקרוא לזה סיום, נניח שכן) והחזרה ההדרגתית לשיגרה, חישבתי מסלול מחדש עם 10 שאיפות יומיות שהתחלתי ליישם השבוע…

בדימדומי הבוקר אחרי לילה ממש מבאס (ולא משנה מה הסיבה) הכתה בי שוב ההכרה שלחיות בשמחה זו החלטה!!! החלטה שדורשת אימון, התמדה ונחישות…להתלונן, להתעצבן, להיות קורבן זה הכי קל…

יש בשוק המון ספרי הדרכה, קואצ'ינג, פסיכולוגיה חיובית וכו', אבל "קסם גדול" של אליזבט גילברט, (מחברת "לאכול, להתפלל, לאהוב") הוא משהו אחר. לטעמי ספר חובה, במיוחד עבור כל מי שרוצה לחיות חיים יצירתיים. 

יום אחד בטיול קיץ משפחתי ביוון, בעודנו צועדים בשעת בין ערביים בסמטאותיה היפהפיות של חאניה, שאלה אותי ליה הבת שלי: "אבא, מה מבדיל לדעתך בין אנשים מצליחים לכאלה שלא?".

"כל אחד צריך לפחות מבוגר אחד שיאמין בו"…אז לי זה קרה לפני 22 שנה כשסיימתי קורס הסבת אקדמאים לעיצוב ובניית אתרי אינטרנט. דודה שלי, חנה ז"ל, מעצבת גרפית מוכשרת ברמות על חלל…

בוקר אחד נסעתי לפגישה עסקית-שיווקית מתוכננת ברמת השרון, לא רחוק מצומת גלילות. קצת אחריי הפנייה מכביש 5 לגלילות, 100 מטר לפני הרמזור שמאלה בו הייתי אמור לפנות למקום הפגישה.

לפעמים בא לי קצת חופש מעצמי, קורה לכם? להיכנס לכמה ימים לחיים אחרים, לראש אחר לגמריי של מישהו אחר…לקחת פסק זמן כמו שאריק איינשטיין שר יפה בשיר, אבל מעצמי…

לפעמים בדימדומי הבוקר אני נשאב לא פעם ללופ של מחשבות על החיים עם תחושה קצת מתסכלת שאני לא לגמריי מצליח לפענח אותם…באותם רגעים של נים לא נים, דוקא אז, לכאורה ברגעים הכי לא מתאימים…

נושא שמאוד מעניין אותי לאחרונה זה אם אנשים נעשים פחות או יותר חברותיים עם השנים? האם זה עניין נסיבתי? האם הצורך באנשים משתנה בהתאם לנסיבות?

השבוע בשיחה עם איזה מכר, יותר נכון חבר די חדש בעניין כלשהו, הוא אמר לי בהיסח הדעת, כאילו דרך אגב: "אני רואה שיש לך הרבה עסקאות, אתרים, לוגואים, דפי נחיתה…טוב אתה עם הכריזמה שלך אני לא מתפלא…

אז מה לא בסדר בתמונה? לכאורה צילום תמים ושיגרתי מאחד מטיולי השבת המשפחתיים איפשהו, שלי עם שני האחים הגדולים שלי, אסף מימין ויובל משמאל…רק שחדי העין יתקשו לפספס שאני נראה עצוב בתמונה.

הזכרון הוא עניין מאוד מתעתע, אנו זוכרים את הסיפור שסיפרנו לעצמנו על מה ואיך שקרה ולא בהכרח את איך שהדברים קרו במציאות. למה חשבתי על זה? לפני שנה קיבלת מאות תמונות שהיו במגירות אצל אימי בשקופיות

נראה לי שאנחנו כבני אדם מתוכנתים לחשוב או יותר נכון רוצים להאמין שלכל בעיה יש פתרון, מהסיבה הפשוטה שזה צובע לנו את החיים בצבעים ורודים ואופטימיים והופך אותם קלים יותר (לכאורה).