במקביל למסע הפיזי שאנו עוברים פה בפורטוגל (כל יום, יומיים מחליפים לוקיישן וזה לא כזה קל גם אם נראה מגניב התמונות), מתרחש גם סוג של מסע נפשי שעובר על כל אחד מאיתנו בנפרד ועל כולנו יחד.

צביקה פיק איננו. אני בהלם, הידיעה על מותו תפסה אותי בפורטוגל, הכי לא מוכן לידיעה עצובה שכזו. רק לפני שבועיים דיברנו והוא נשמע נהדר ומלא חיות, אמר שעוד חודש כנראה יחזור להופיע.

וידוי קטן…אנחנו עוברים פה טיול מטורף אבל לא אחת צץ לו שוב קונפליקט הפייסבוק ביני לבין אשתי. הצורך שלי לשתף ולתקשר את הטיול תוך כדי תנועה עם העולם לעומת הצורך שלה להימנע ולהיות רק בחוויה.

שמתי לב לאחרונה שתמיד חיפשתי את השלמות עד שהבנתי שאין דבר כזה. אבל כן יש שלם, גם אם לא מושלם. הרגשתי את זה תמיד בעברי כשחיפשתי שותפה לחיים, או בעיצוב הבתים שגרתי בהם וגם היום.

למה אני כל כך אוהב את אברי גלעד? כי הוא מקצוען, מצחיק, יצירתי ושנון. כי הוא אמיתי ונטול מסיכות. כי הוא אימפולסיבי, נשאר תמיד קצת ילד. רמז: מזכיר לי מישהו…

אתמול יצאנו לדייט בים, הילית ואני. הבאנו יין, נאצ׳וס ובייגלה והתמקמנו על גבעה ירוקה וקסומה מול השקיעה (ממש סצינה ל״חתונמי׳). כמובן שרציתי מייד להנציח את הרגע ולעשות תמונה רומנטית מול השקיעה.

כל כמה חודשים, במחזוריות די קבועה, צץ אחד החברים שלי פה בפיד ונכנס בראבאק שלי על הכתיבה והפעילות שלי בפייסבוק. היום זה היה חבר פייסבוק מעולם התקליטים / מוזיקה

בזמן האחרון אני במצב רוח מהורהר וחייב להודות גם טיפה עגמומי על העידן שאנו חיים בו בכלל ובמדינה שלנו בפרט. יש תחושה של אובדן ערכים, חמלה וערבות הדדית במרחב הציבורי.

אתמול הסברתי לחבר טוב שלי בשיחה, תוך כדי ההליכה היומית, מהי המשמעות לעצב אתר טוב באמת? התשובה לכך היא הרבה פעולות יצירתיות וטכניות, שאמנה כאן את חלקן.

פעם מזמן, בילדותי, ההורים שלי קנו לי בחו״ל נעלי אדידס רום (לבנות עם שלושה פסים כחולים למי שזוכר), הייתי הרוס עליהן, מרוב שאהבתי אותן, הנחתי אותן כל ערב על שרפרף מול המיטה וככה נרדמתי עם חיוך.

אולי אני נאיבי, אבל אני מאמין גדול בטוב ליבם הבסיסי של רוב בני האדם באשר הם. כאדם שמחפש כל הזמן משמעות ואיך להשתפר כאדם, כמעצב וכאיש מקצוע, אני לא מפסיק להעזר באנשים.

העלינו אתר חדש לדני סנדרסון בחודש ינואר. בימים הראשונים כשרשמנו בגוגל את צמד המילים המופלא הזה "דני סנדרסון", לא מצאנו אותו אפילו בעמ' 20, אלא אם רשמנו "האתר הרשמי של דני סנדרסון".

בכל מה שקשור ללהקת משינה וחבריה אני חסר אובייקטיביות. מדובר בלהקה שאני עוקב אחריה באדיקות כמעט 40 שנה. ראיתי לפחות 30 הופעות שלה במשך השנים, אבל הופעת סולו של שלומי ברכה טרם יצא לי לראות.

שוחחתי השבוע ארוכות עם אפרים שמיר, מוזיקאי נפלא ואיש שיחה מרתק. דיברנו על ילדותו ונעוריו ברוסיה ופולין, העלייה לארץ, להקת הנח״ל, כוורת כמובן, קריירת הסולו ועוד.

חוויתי אתמול בערב אירוע רגשי מטלטל שהפגיש את המציאות עם זיכרון מאוד משמעותיי בחיי והפער היה מאתגר. התארחתי בתכנית הרדיו ה'קרימינלס' של הקרמינולוגית והמרצה גילי בר דויד.

היום בצהריים היינו בקאמרי בהצגה ״סוס אחד נכנס לבר״ על פי הספר של גרוסמן, מומלצת בחום כמובן. הצגה אחרת, מטלטלת ומאוד מרגשת עם תצוגת משחק מעולם אחר של דרור קרן.

אם כבר נפתחנו, אז הנה 12 דברים שבטוח לא ידעתם עליי: 1. נולדתי פג בחודש השביעי, הרופאים אמרו לאבא שלי ז"ל שסביר להניח שאני ואימי תבדל"א כנראה לא נעבור את הלילה.

גיל סמטנה, מפיק מוזיקלי ומלחין (אהוד בנאי והפליטים, מאמי, רמי פורטיס), מספר בשיחה אישית מי הצית בו את חייד המוזיקה, למה התחיל לנגן (רמז: למשוך תשומת לב), מה הרגע המכונן בחייו ועוד.

מתרגש מאוד, אביהו מדינה לקוח יקר שלי ואחד היוצרים המשפיעים על התרבות בארץ, הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי לשנת תשפ"ב על יצירתו ותרומתו לעולם התרבות הישראלי.

בסיומן של שלוש האזנות ברצף, אני אומר כן כן כן כן לגמריי עם סימן קריאה לאלבום החדש של אלון עדר, שברור שמצוי בזון היצירתי שלו, מחזיר אותי בתחושה לתור הזהב של שנות השבעים.

חנן יובל מספר בשיחה אישית איך התגלגל להיות מוזיקאי, איך התקבל ללהקת הנח"ל, כיצד קמה והתפרקה להקת ה'שלושרים', איזה מוזיקאי מחו"ל השמיע בפתיחת הופעה שלו בטייפ את "אתם זוכרים את השירים".

לפני כחצי שנה הפסקתי בבבת אחת שימוש של 25 שנה במשאפים מונעים לאסטמה ולסינוסיטיס לאחר שהתברר שהמרכיב הסטרואידי שקיים במשאפים הללו, עשה לי בלגן (לשמחתי הפיך) ברשתית בעיניים.

במלאות שנה לפטירתו של יהודה בארקן ז"ל, מצרף פודקאסט עם רועי ברקן שערכתי השבוע Brain Embassy. שוחחנו על איך היה לגדול עם אבא שכל המדינה אהבה, התמכרויות והגשמה, היה מרגש.

מתקרב לגיל 55 ויש הרבה מחשבות על החיים, מה הגשמתי, מה לא, איך אני רוצה לחיות את השליש האחרון (במידה ואאריך ימים) פה בכדור המטורלל הזה שהולך ומתחרפן לנו מול העיניים.

בילדותי המוקדמת, הייתי יושב ומצייר שעות תוך כדי האזנה לתקליטים של כוכבי התקופה…אריק איינשטיין, כוורת, צביקה פיק, שלמה ארצי, אריאל זילבר, יגאל בשן, יהורם גאון ועוד, שאבי ז"ל היה שם לבקשתי בפטיפון.

נכנס אתמול לישון בשעה 24:30, מעיף מבט חטוף בפייסבוק ורואה הודעה של אורי זילכה שיורם הבר, איש יקר ואהוב והמוכר המיתולוגי מ׳האוזן השלישית׳, איננו! איך? הרי רק לפני כמה שעות עשיתי לו לייק באינסטגרם.

מאחורי כל תמונה בדרך כלל יש סיפור ומאחורי סדרת תמונות שהעליתי בימים האחרונים, על אחת כמה וכמה. הסיפור שלי הפעם הוא הטיסה והטיול שלנו השבוע לדרום איטליה בקורונה שהתחיל למעשה אי שם לפני שנתיים.

עשינו אתמול בדיקת קורונה, קיבלנו תשובה שלילית תודה לאל (מינוס 800 ש״ח עלות הבדיקה) וזהו, חוזרים מחר הביתה. קיבצתי כמה מחשבות, הרהורים ורשמים טרום סיום.

באפריל הקרוב אהיה בן 55!!! (לא נתפס), גיל מכובד לכל הדעות וחייב לציין שאני מרגיש בר מזל בסה״כ. מוקף משפחה אוהבת, חברים מעניינים ועבודה מרתקת ומספקת כמעצב גרפי, ממתג, בונה אתרי אינטרנט ואיש כותב.

שלשום בצילומים לסרטון עם אמנון פישר, הוא שאל אותי, תוך כדי צילום: "תגיד מה הדרייב שלך? מה מניע אותך?" האמת, בלעתי את הלשון, התקשיתי לענות באוטומט, עלמו לי לרגע המילים.