יש המון דברים בילדות שנצרבים לנו בנפש. כל מיני תכונות של ההורים, כולל התנהגויות שלהם שפחות אהבנו. לכולנו יש את זה, ככה אנחנו בנויים. בני אדם.

באפריל הקרוב אהיה בו 58 (לא נתפס!) ומודה שלאחרונה אני חש את הגיל וההתבגרות הפיזית יותר מתמיד. זה מתבטא בעייפות מוקדמת יחסית בלילה, תמיד איכשהו נרדם על הספה מול סדרה / סרט.

אלבום חדש ליהודית רביץ אחרי שנות שתיקה ארוכות זה חתיכת אירוע. לחצתי בסקרנות אין קץ על הלחצן הירוק של הספוטיפי, נזכר בימים שהייתי רץ חסר נשימה עם תקליט חדש לחדר ילדותי.

אמא שלי בת 91 היום וזה כל כך משמח אותי. החיים עם הנוכחות שלה בעולם הרבה יותר יפים ומיטיבים עבורי. רק היא קוראת לי ״אלדדי״ כמו שאף אחד אחר לא קורא לי.

הגעתי לסן פרנסיסקו באוקטובר 1990, שבועיים אחרי רעידת האדמה הגדולה ומס' חודשים אחרי השחרור מהצבא. ילד בן 21 שלא מבין כלום מהחיים. בהתחלה גרתי אצל אחי יובל.

מילות פרידה (שכתבתי לאתר ״בכיוון הרוח״) מקורין אלאל, מוזיקאית ענקית ופורצת דרך. ב-16 למרץ 2024 זכיתי להיות בהופעה ״חברים שרים קורין״.

אתמול היה יום ממש מוזר ומוצלח. זה התחיל בבוקר עם התלבטות היסטרית בין רצון עז לרכוש זוג כרטיסים מאוד מאוד יקרים להופעה של מקרטני במדריד כשברור שזו כנראה הזדמנות אחרונה.

אתמול צפינו סופסוף בסרט קרוב אלי של תום נשר. היינו אמורים ללכת לפני שבועיים בערך בליל הטילים האירני, כבר רכשנו כרטיסים וביטלנו ברגע האחרון כשהבנו שהולכים להיות מטחים בכל הארץ.

בניגוד למצב העגום הכללי, המוזיקה בזמן האחרון מפצה ובגדול, מנחמת ומאחה לבבות פצועים, גם את שלי כמובן. "שיחות שלום" החדש של אביתר בנאי הוא סופר פד לאיחוי לבבות שבורים.

עוד אלבום חדש-ישן (תיכף אסביר), שאני כותב עליו השבוע אחרי ניק קייב -Wild god והחצר האחורית 3. נתחיל מזה שאני חולה, סליחה בריא (ככה אומרים היום, לא?), על משינה. אוהב מאוד את כל אלבומיהם.

גילוי נאות, אני לא הכי אוביקטיבי במקרה של החצר האחורית. לפני שנתיים עיצבתי ובניתי את האתר של כותב הטקסטים המחונן של החצר, יענקל׳ה רוטבליט וגם אתר לעליזה ציגלר.

מוזר לכתוב על אלבום שיצא רק השבוע, אבל זה אלבום מהמקרים הנדירים האלה שכבר מהתו הראשון אתה קולט שיש פה חתיכת יצירה של מוזיקאי מדהים.

בתוך גן העדן שאנו טובלים בו 24/7 בשבועיים האחרונים, היום לי שתי התמודדויות, שבטח יצחיקו את חלקכם, אבל בחרדות תמיד יש גם יסוד מצחיק. פחד הפלגה.

ישבתי לשיחה עם יואב קוטנר המספר על בית ילדותו המורכב, המעבר לפנימיה הצבאית, התאונה הקשה שעבר בשוויץ בטיול לפני הגיוס ואיבוד הזיכרון, השיקום הקשה והחזרה לחיים עם העבודה בחנות התקליטים.

שמונה וחצי בבוקר, נכנס לרכב עם ליה ביתי היקרה שהוציאה רשיון ממש לא מזמן. על הפרק נסיעה לתל אביב ופעם ראשונה שסחבק כנהג מלווה יחידו גם נסיעה ראשונה של ליה בנתיבי איילון.

אחה"צ אחד השבוע הלכנו כל המשפחה לאיזה סידור. עמדנו שם חסרי סבלנות וכשהגיע תורינו, יצאה המנהלת הראשית לקראתנו, נעמדה מולי עם חיוך ואמרה בפה פעור: "א-ל-ד-ד? אני לא מאמינה!".

ישי אמיר, מוזיקאי ומנהל אישי מספר בראיון איך הגיע למוזיקה מבית ילדותו בחולון. ביסוס הקריירה עם הקמת אולפן ההקלטה המיתולוגי נויז ושני לייבלים למוזיקה והמשפחה שהקים עם הזמרת יסמין לוי.

אתמול נפגשתי עם חבר לבוקר תל אביבי. ארוחה בקוסם, קפה, תקליטים, בדיוק כמו שאני אוהב. זה חבר שאני מעריך. פתוח, כנה, לארג׳ בנשמה. קבענו בקוסם, לא ראיתי אותו מספר שבועות.

אביתר בנאי בתיאטרון גשר. זה התחיל אתמול בבוקר עם הודעה מחבר שאני מאוד מאד אוהב: "בוקר טוב, ספונטני ורגיש"? "ספונטני ורגיש למה"? "אביתר בנאי ב-20:30 בתאטרון רוסי (גשר)"?

נפגשתי השבוע עם חבר בבית קפה מהמם ביפו. קצת אחרי שהתיישבנו הוא פגש במקום זוג חברים, נראים מצליחים כאלה, יפים ומרשימים. הם עמדו עם חצי גב אליי ודיברו איתו. רק איתו.

מעולם לא נתקלתי בקולנוע, בטח לא בקולנוע הישראלי, בזוג כל כך נוגע כמו ששי (ששון גבאי) ואפי (אסי לוי), בסרט הקסום הזה, חמדה. בתשעים דקות הם מצליחים לייצר אינטימיות משכנעתץ

זכיתי להיות באחת מההופעות הטובות והמהנות שראיתי בימי חיי (וראיתי אלפי הופעות). אילנית האחת והיחידה חגגה שישה עשורים של קריירה מופלאה לראשונה בהיכל התרבות. צילום: טולי זמיר

גילוי נאות, היתה לי השנה הכרות מעמיקה עם דודי לוי כשעברנו תהליך ארוך ויסודי של עבודה אחד על אחד בעיצוב ובניית האתר הרשמי של לוי. גיליתי מאחורי הדמות אדם רגיש, קשוב, ומוכשר.

צילום: עמי ורדי. ראובן שבת מאתר "בכיוון הרוח" ביקש ממני לכתוב מאמר פרידה מדן תורן ונעניתי ברצון. בניגוד לרבים וטובים לא היתה לי לצערי היכרות אישית איתו.

טיול זוגי לעיר מגניבה באירופה (ופראג סופר מגניבה) זה הטיפול הזוגי הכי טוב שיש. הגענו לטיול אחרי תקופה לא פשוטה ומורכבת בזוגיות של ריחוק והישרדות.

פעם ראשונה שיצאתי מהארץ מאז ה-7.10. זה פשוט לא ייאמן איזה חיים אחרים מתגלים במרחק שלוש שעות טיסה ועוד יותר מטורף להבין באיזה סיר לחץ חולני אנו חיים ביום יום.

כל כך הרבה מוות מקיף אותנו בימים הקשוחים הללו. אתמול נפטרו בטרם עת המוזיקאי והשחקן דן תורן והעיתונאית נעמי לויצקי, יהי זכרם ברוך והבוקר נפתח עם הבשורה המרה על מותם של שלושה חיילים ממטען.

מיני סדרה סוחפת ומהפנטת (שבעה פרקים) המבוססת על סיפור אמיתי, מטריד ומפחיד לפרקים על סטנדאפיסט כושל העובד כברמן וסטוקרית מטורפת הנכנסת בסערה לחייו שלא ייראו יותר אותו דבר מאותו רגע.

עידן אלתרמן עולה לבמה בספרייה אחרי חימום של יואב כהן סטנדאפיסט מוכשר, לקול תשואות רמות של קהל אוהד. מהר מאוד אנו מבינים שהוא הכי רחוק מלהיות 'הנדימן' המקצוע של אביו,

דנה ברגר עולה מחוייכת בגלבייה שחורה רקומה לבמה הקטנה בספרייה המפוצצת בקהל אוהד של 200 איש ואישה!. בזמן שהיא צועדת בנינוחות לבמה עוברת בי מחשבה על הפער של 30 שנה…