אחרי 3 שנים, 15 פגישות (לפחות, יש מצב שיותר), 10 ארוחות משותפות ואינספור שיחות מרתקות אל תוך הלילה, התהליך הגיע לסיומו והמוצר המרגש הזה, האתר הרשמי של צדי צרפתי יוצא לאויר העולם.

פעם, לפני המון שנים, כשלא היה אינטרנט, רשתות חברתיות, יוטיוב וספוטיפיי, הדרך היחידה לצרוך ולהכיר מוזיקה חדשה, היו חנויות התקליטים ועיתונאי המוזיקה שהיו למעשה המתווכים בין יצירות מוזיקה חדשות לקהל.

מעט מוזיקאים מצליחים להמציא את עצמם מחדש בשלבים מתקדמים של הקריירה. הרוב מתקבעים אחרי שנות הפריצה היצירתיות והמרגשות באזור הנוחות ואני לא מבקר את זה חלילה, להפך, לגמריי מבין.

אתמול אחרי ההופעה הנפלאה של ארקדי דוכין בהיכל התרבות, הלכנו סיגלי ואני לשתות משהו ב״שופטים״, פאב שאני מאוד אוהב כבר 40 שנה, זה מטורף!

כחלק מתחיית תקליטי הוויניל יצא לאחרונה בהוצאה מחודשת האלבום הראשון והמיתולוגי של להקת פונץ' על גביי תקליט כפול עם תוספות וקטעים נדירים, בהוצאת 'זהב שחור'.

הפעם הראשונה שהתוודעתי שוב אל איגי דיין כזמר (מאז ההאזנה לאלבום הבכורה שלו ״משהו ממך״), היתה במופע המחווה לשמוליק קראוס ״רואים רחוק רואים שקוף״ עם אבי בללי, דודי לוי, טל גורדון ודניאל סלומון.

סי היימן בהופעה בתיאטרון תמונע – כשאתה מגיע להופעה ובכניסה לאולם עומד שולחן ערוך עם חבילות טישו ממותגות, צלחות גבינות וכוסיות יין אדום, חופשי לכל משתתף, אתה מבין שהגעת להופעה מושקעת.

"להתעורר עכשיו, להתעורר מהר, לא מאוחר מידי להיזכר". משפט חזק המלווה את השיר החדש והנוגע של אסף כהן, שיר שלישי בדרך לאלבום חדש. השיר מוגש על מצע מוזיקלי מלודי, רך ונעים.

חשבתי על זה או יותר נכון נזכרתי שבילדות, כשהייתי פוגש ילד חדש שמוצא חן בעיניי, הייתי מיד ניגש אליו ומציע לו לבוא אליי. ככה סתם, ללא עכבות ותירוצים.

יש לי המון תמונות טובות עם האשה היפה הזאת, הילית, בכמעט 20 שנות נישואינו, אבל זאת בהחלט אחת הטובות שצילם אתמול בכשרון רב Yuval Fish שפגשנו במקרה בהופעה של סי היימן.

עמדתי הבוקר מול המראה ובמקום לחשוב על האין, המדינה והבלגן התחלתי לחשוב על כל מה שיש לי בחיי ויש המון! בראש וראשונה בריאות – תודה לאל חמסה חמסה.

בזמן האחרון אני במצב רוח מהורהר וחייב להודות גם טיפה עגמומי על העידן שאנו חיים בו בכלל ובמדינה שלנו בפרט. יש תחושה של אובדן ערכים, חמלה וערבות הדדית במרחב הציבורי.

אפתח בגילוי נאות: בשנה האחרונה הייתי במספר הופעות בספרייה בקרית אונו וגם בכמה הופעות של ערן צור בכל מיני לוקיישנים: בבארבי ואפילו בהופעת סלון בביתי לפני מספר חודשים לכבוד יום הולדתי ה-55.

היתה שנה בחיים שלי, בגיל 29, שהייתי ברמן בפאב בפלורנטין שנקרא "פרוזאק". אחי אסף שהוא שף במקצועו (עושה עד היום אוכל טעים למות), פתח את הפאב עם ישי אמיר/

אתנול שוחחתי במקרה ברצף עם שתי לקוחות נפלאות, שתי נשים עוצמתיות שהיה להן חלום לפתוח עסק חדש וזכיתי לעצב לכל אחת מהן לוגו ופלייר לעסק המתהווה.

חוזר מאזכרת השלושים ליצחק קלפטר הענק. היה מרגש לראות את הקבר שעשו למוזיקאי המחונן והאדם הנפלא הזה. קבר מיוחד, מכובד, יפה וצנוע בדיוק כמוהו.

אתמול יצאנו אשתי אני להליכת אחר צהריים לכאורה הכי שגרתית בשכונה, הליכה שמהר מאוד הפכה לרגע קסום ומיוחד עבור שנינו. שאלתי את עצמי מה הפך אותה לכזאת ואלה המסקנות:

אריק איינשטיין נתפס אצל רובנו כזמר מס' אחת, שחקן מחונן, בדרן וחקיין פנומנלי, ספורטאי מצטיין בצעירותו ו'חולה' ספורט בבגרותו, אך לא מדברים מספיק על יכולת כתיבת הטקסטים הלא תיאמן שלו.

אמא שלי חגגה 89 לפני חודש ועכשיו מגיעה המתנה שעשינו לה: "טיול עם יהושבע" – סרטון שרקחה בכשרון רב אסתי רקח – מצלמת סיפורים.

יש לי חבר בשכונה שגר בניין לידי. בדרך כלל אנחנו רואים יחד כדורגל (מונדיאל, ליגת האלופות) ואתמול באופן חריג הלכנו בערב לדרינק. לכאורה אין שום עניין בידיעה הזו, אז למה אני מספר לכם את זה?

אתמול דברתי עם אישיות מאוד רצינית ובכירה לגביי אתר והוא היה סקרן לגביי הרקע שלי אז סיפרתי לו קצת על הוריי וזה מה שאמרתי על אבא שלי ז"ל: אבי ד״ר דב בוברוביץ׳ ז"ל גדל בצפון הישן של תל אביב,

נתחיל מהסוף, סיימתי את הצפייה בסרט הדוקו "אנחנו לא ניפרד לעולם" על חייו של יהודה בארקן מוצף דמעות. הסרט סוקר את תחנות חייו של בארקן.

ישבתי אתמול לפגישת הכרות בגג ביתי עם מישהו שהציע לי להיפגש בקשר לשת״פ עסקי בנושא מסויים ואני תמיד אומר קודם כל כן ובא בראש פתוח.

עשיתי אתר חדש לפרופ' יורם יובל – מרצה, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי, סופר, מנחה וחוקר מוח. אני לא יודע אם אתה זוכר, הוא הנכד של פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ' שכל כך הערכת.

זכיתי להכיר בשנתיים האחרונות מקרוב את היוצר המוזיקאי והגיטריסט הענק יצחק קלפטר שהיה מרשים ומיוחד בעיניי כאדם, לא פחות ממה שהיה כאמן. יוצר אדיר ומוכשר ואדם אמיתי, צנוע וחכם.

ככל שאני מתבגר אני מבין שאחד הדברים המשמעותיים בחיים זה המורכבות, הגם וגם וגם. אפשר להעריך מישהו/י על תכונות מסויימות ובאותה נשימה לא להעריך תכונות אחרות ששוכנות אצלו זו לצד זו.

עברה עליי שנה מאתגרת, כל מיני עניינים אישיים שלא כאן המקום לפרטם, אבל יכול להגיד שדוקא בתקופה הזו, למדתי המון על עצמי ועל החיים ובעיקר על הכח האדיר שאני מוצא בתוכי להרים ולחזק את עצמי.

נפגשתי היום עם לקוח רציני, הייתי אומר אסטרטגי, איש מאוד מצליח בתחומו ודיברנו בשיחה ביו היתר על הצלחה. הסכמנו שהצלחה בראש וראשונה, מעבר לכשרון שהוא תנאי הכרחי ובהחלט קריטי.

10 סיבות שגורמות לי להרגיש פה ושם קצת אאוטסיידר לרוח התקופה. 1. פחות מתחבר למסרונים בווטסאפ. 2. מתעקש לנהל שיחות טלפון קוליות. 3. עדיין אוהב קולנוע יותר מסדרות.

שלשום בערב ביקר אצלי חבר, ישבנו בגג עם בירה ומוזיקה כייפית ודיברנו על זה שבגיל 55 אחד היתרונות הגדולים, זו תחושת השלמות והקבלה העצמית. מרגיש בכל נים ונים בגופי את התחושה הזו.