יש אנשים שמנצחים על תזמורות.
ויש כאלה שמנצחים גם על החיים.
אתמול צפיתי באיש מיוחד ומרגש, אחד שהוא גם וגם, בכתבה של יגאל מוסקו, חדשות 12: לסלו רוט (סבא של פיטר) – מנצח, פסנתרן, מלחין ומעבד מוזיקלי, וגם שורד שואה.
רוט ניצח לאורך השנים על תזמורות ומקהלות, ניהל הרכבים מוזיקליים, וחתום על עיבודים שנצרבו בפסקול הישראלי, ביניהם "לפנות ערב" של עדנה גורן ועיבוד כלי המיתר ב"פראג" של אריק איינשטיין.
בגיל 105, צלול כבדולח, הוא עדיין מלמד, עובד, ובעיקר מתרגש ממוזיקה כאילו זו הפעם הראשונה.
בסוף הכתבה מוסקו שואל אותו מה הוא עטד קוצה להספיק והוא עונה בדרכו בכנות שובת לב: "עוד קצת לחיות, קצת".
ואולי זה כל הסיפור כולו ,
תקומה, אהבת מוזיקה טהורה, והיאחזות בחיים של נער ששרד שואה (בזכות המוזיקה) והפך למנצח. תרתי משמע.
