איך אהבתי את התקליט הזה:Talking Heads – Stop Making Sense. באחת החופשות מההאחזות נסענו אני ואידור, חבר יקר יקר, לבית התקליט המיתולוגי בפינסקר. קניתי אותו בהתלהבות גדולה.

מעטים היום המוזיקאים שמתעקשים ליצור מוזיקה חדשה ומקורית. במיוחד בעידן הנוכחי של מחזור אינסופי, קאברים בלתי נגמרים ופופ דלוח שמטביע כל ניצוץ של מקוריות ויצירתיות בבינוניות אחת גדולה.

מוזיקה היא אחת הסחות הדעת הכי שוות ומתגמלות שיש. ובימים המטורפים האלה, אסקפיזם מושלם. ואם כבר מוזיקה, אין כמו אלבומי גיטרות מובהקים.אני פריק של גיטרות. במיוחד עם סאונד מובחן.

יש אלבומים שעוברים לידך, ויש כאלה שתופסים אותך ולא מרפים. החדש של יובל בנאי שייך לסוג השני. חרשתי עליו בהנאה בסופ״ש, וכל האזנה רק פתחה עוד שכבה ורצון להעמיק בעוד האזנות.

עוד אלבום חדש ישן (תיכף אסביר), שאני כותב עליו השבוע אחרי ניק קייב Wild god והחצר האחורית 3. נתחיל מזה שאני חולה, סליחה בריא (ככה אומרים היום, לא?), על משינה. אוהב מאוד את כל אלבומיהם.

בניגוד למצב העגום הכללי, המוזיקה בזמן האחרון מפצה ובגדול, מנחמת ומאחה לבבות פצועים, גם את שלי כמובן. "שיחות שלום" החדש של אביתר בנאי הוא סופר פד לאיחוי לבבות שבורים.

הבוקר, תוך כדי ההליכה היומית, הקשבתי לאלבום הבכורה של הפטריקים – פרויקט מוזיקלי מסקרן של איל שכטר, אמיר בן-דויד וטל יניב (אבטיפוס), דודי לוי ורועי שקד (נוער שוליים), לירון עמרם, אור אדרי, רונן אברון.

אלבום חדש ליהודית רביץ אחרי שנות שתיקה ארוכות זה חתיכת אירוע. לחצתי בסקרנות אין קץ על הלחצן הירוק של הספוטיפי, נזכר בימים שהייתי רץ חסר נשימה עם תקליט חדש לחדר ילדותי.

אם לא מחשיבים את טריפולי, האלבום של ערן צור עם שלומי ברכה ודני מקוב מ-2021 כאלבום סולו, אלבום האולפן האחרון של צור "המסלול המואר" יצא ב-2016. תשע שנים זה לא מעט זמן.

גילוי נאות, אני לא הכי אוביקטיבי במקרה של החצר האחורית. לפני שנתיים עיצבתי ובניתי את האתר של כותב הטקסטים המחונן של החצר, יענקל׳ה רוטבליט וגם אתר לעליזה ציגלר.

אין כייף גדול מלהאזין ללהקה ענקית שחוזרת מהק פאה ארוכת שנים ומגיעה לשיאים שלא מביישים את ימי התהילה הראשונים (ולפיקסיז היו לא מעט כאלה). באלבום הנפלא הזה הנס קורה ובגדול.

רוצים אלבום אנגלי יפהפה, מלודי ומלנכולי במידה? זה האלבום שלכם (תודה לישי ברגר מהאוזן השלישית על ההמלצה הנפלאה הזו).
פיטר דוהרטי, המוזיקאי הבריטי הכריזמטי.

מדנס זו להקה שאני מאוד אוהב. "שרוף עליהם" כמו שאומרים. לאחרונה אני מרבה להאזין דוקא לפאזה השניה והפחות להיטית בחיי הלהקה ובמיוחד לאלבום הזה, אלבום האולפן הרביעי.

פיטר גבריאל לא יודע את זה, עוד לא נקרתה לצערי הזדמנות לספר לו, אבל היתה תקופה אפלה בחיי שנמשכה שישה שבועות, במהלכה מבלי שידע הוא היה החבר המושיע שלי, הציל אותי נפשית,

מוזר לכתוב על אלבום שיצא רק השבוע, אבל זה אלבום מהמקרים הנדירים האלה שכבר מהתו הראשון אתה קולט שיש פה חתיכת יצירה של מוזיקאי מדהים.

שלום חנוך, אחד המוזיקאים היותר משמעותיים שדרכו פה, הוציא השבוע אלבום חדש בשם "הרצל לילנבלום", ומבחינתי אלבום חדש של שלום זה תמיד אירוע. אני עוקב אחרי העשייה המרתקת שלו כל השנים,

מפגש פסגה של ברי סחרוף ודודו טסה, נסיכי הרוק עם התבלון האוריינטלי, זה לא משהו שקורה כל יום. כשיצא האלבום הזה ב-2021 התיישבתי להאזין בסקרנות והתרגשות גדולה עם ציפיות בשמיים.

דה סמייל – The smile, הרכב הצד של תום יורק וג'וני גרינווד מ"רדיוהד" (ביחד עם המתופף טום סקינר), הוציא עד היום שלושה אלבומים. ההרכב פועל משנת 2020.

אני מאוד אוהב את בק. אהבה מאקורד ראשון, ממש מההתחלה ב-Mellow gold עם Loser וכמובו אחר כך ב-Odelay המגניבבב. בשניהם ניתן היה לזהות ללא שום קושי את המקוריות והיצירתיות, הגרוב, המגניבות.

קמתי הבוקר עם מצב רוח מרומם, עדיין על אדי ההופעה הנהדרת של שלומי שבן אתמול במשכן לאמנויות הבמה.
הופעה שהעיפה לי את המוח, ובה הוא חזר לאלבום הנפלא עיר,

תקליט רותח של נגה ארז. כמה שיק, נועזות, יצירתיות והמון המון כישרון ורגש. זה אלבום סופר עדכני, שלא נופל בכישרון וביצירתיות מדברים מקבילים שקורים כרגע בעולם (למשל אצל Billie Eilish).

אבישי כהן (קונטרה בס) הוא מוזיקאי סופר מוכשר, חוקר ומחפש ואני מחזיק כמעט את כל אלבומיו. לטעמי האלבום הזה, החדש, הוא ללא שמץ של הגזמה המעניין, השלם והמלהיב מכל אלבומיו (ויש לו כמה).

מעט מוזיקאים מצליחים להמציא את עצמם מחדש בשלבים מתקדמים של הקריירה. הרוב מתקבעים אחרי שנות הפריצה היצירתיות והמרגשות באזור הנוחות ואני לא מבקר את זה חלילה, להפך, לגמריי מבין.

בסיומן של שלוש האזנות ברצף, אני אומר כן כן כן כן לגמריי עם סימן קריאה לאלבום החדש של אלון עדר, שברור שמצוי בזון היצירתי שלו, מחזיר אותי בתחושה לתור הזהב של שנות השבעים.

איזה כייף שיש לנו את חווה אלברשטיין שבגיל 75, אחרי 57 שנות פעילות ומעל 60 אלבומים, מוציאה אלבום חדש, "ערב אחר", אלבום יפהפה ועכשווי שאפילו יצא גם בפורמט פיזי על דיסק (כן כן דיסק, כמו פעם).

טינדרסטיקס, להקה אנגלית מנוטינגהאם שהוקמה בסוף 1991. לכאורה מדובר בלהקת רוק גיטרות בריטית, אבל הם משלבים המון כלים לא שגרתיים ללהקות רוק גיטרות.כמו פסנתר רודס, ויברפון, כינור.

האלבום שחתם את החלק הפעיל הראשון ויש שיגידו היותר משובח בחיי הלהקה המופלאה הזאת. אלבום פרידה של הלהקה מעצמה ושל חבריה מנעוריהם וגם מעין סיכום ותמצות לטעמי לסאונד של משינה.

מעבר לעובדה שמדובר באלבום שהחזיר את הלהקה הנהדרת הזו ב-2016 להופעה בארץ הקודש בפעם הרביעית (לשמחתי נכחתי בשלוש ההופעות: רוקסן ב-1993, סינרמה ב-2000 ופארק הירקון ב-2016),

אלבום מדהים. מהטובים והמיוחדים שיצאו כאן לטעמי. זה מהתקליטים האלה שאתה שומע בפעם הראשונה והלסת פשוט נשמטת מתדהמה. אותה תחושת התפעמות נדירה כשאתה מבין שאתה שומע משהו שלא נשמע כאן. קודם.

מה שכייף ויפה במוזיקה זה שמצד אחד היא נקודתית ומצד שני, מחזירה אותנו לתחנות בזמן שהגדירו רגשית את חיינו. היום שמעתי אחרי הרבה מאוד זמן את ״זמן סוכר״, המאסטרפיס של ׳איפה הילד׳.

הפעם הראשונה שהתוודעתי שוב אל איגי דיין כזמר (מאז ההאזנה לאלבום הבכורה שלו ״משהו ממך״), היתה במופע המחווה לשמוליק קראוס ״רואים רחוק רואים שקוף״ עם אבי בללי, דודי לוי, טל גורדון ודניאל סלומון.

יש אלבומים שמרגישים כמו עונה בשנה. עבורי, תחילת הסתיו וימי החגים מביאים איתם תמיד את הניחוח של האלבום הנפלא הזה "משירי אברהם חלפי" של אריק איינשטיין ויוני רכטר.

ש אלבומים שאתה לא רק אוהב, אתה חי איתם. "שעשועי כאילו" הוא לגמרי כזה עבורי. אחד התקליטים הכי אהובים עליי בערית. אלבום אחר, נועז, עם תפיסת סאונד חדשנית ומיוחדת (בטח לזמן שבו נוצר).

1988, נח"ל, של"ת אמצעי בקיבוץ נערן. קניתי את אלבום הבכורה של מזי כהן ממש כשהוא יצא, אבל האמת? הוא קצת הלך לאיבוד בין כל הפגזים שנחתו בדיוק אז.

גילוי נאות: גידי גוב הוא, לצד אריק איינשטיין, שלום חנוך ושלמה ארצי, הגיבור המוזיקלי של ילדותי וגם הרבה אחרי. התקליט הראשון שקניתי בחיי, בסביבות גיל עשר, היה תשע בכיכר של גזוז.

הלילה של ארז הלוי הוא אלבום שתמיד עושה לי עיסוי עדין לחלקים השבורים של הלב.יצירת מופת בהפקה מוזיקלית גאונית של מתי כספי. כל שיר כאן זהב טהור.

גיל 15, צועד נרגש עם חברתי הטובה יעל עץ הדר בדרך לאולם 'מופת' בחולון להופעה של שלמה ארצי ואצ'י. זו הפעם הראשונה שאני הולך לראות הופעה רצינית עם כרטיסים שנקנו מראש.

"יחס חם" של דני ליטני הוא כנראה התקליט הראשון שהתאהבתי בו בעברית. אבל לא הראשון שקניתי בעצמי (זה היה גזוז שנה אחר כך). את התקליט הזה הביא אחי הגדול יובל במבצע הפקקים של טמפו.

יש אלבומים שמלווים אותך שנים. ויש אלבומים שמלווים אותך כמעט חיים שלמים. כזה הוא גלוי ונעלם של יהודית רביץ, אלבום שמלווה את חיי כבר כמעט 45 שנה. היה לי העונג להאזין הבוקר לאלבום

בציר טוב אינו עוד אלבום מעולה, הוא רגע תרבותי שמצליח לתפוס את ההוויה של ישראל בשנות השמונים המוקדמות. תקופה של חיפוש, של כאב לא מטופל, של רצון למצוא דרך אחרת לדבר על החיים.

יש אלבומים שאתה שומע בלילה. יש אלבומים שמתאימים לנסיעה ארוכה. ויש אלבומים שהם פשוט אלבומי בוקר, כאלה שמזרימים אנרגיה טובה ישר לוורידים.

כל שנה אני מגלה שבין האמנים הכי מושמעים אצלי בסיכום השנתי בספוטיפיי לצד אריק איינשטיין, נמצא גם אבי בללי, אמן עם תפיסת סאונד ייחודית כיוצר פסקולים נפלאים וכרוקר נפלא ב"נקמת הטרקטור".

לפני 40 שנה בתחילת כיתה ט' ההורים שלי נסעו לשישי שבת ופעם ראשונה בחיי נשארתי בבית לבד (אחי יובל היה בחו"ל ואחי אסף בצבא). זוכר הרגשה עילאית של חופש, בדיוק התחלתי לעשן באותה תקופה…

אתמול דיברתי עם חבר נעורים על מוזיקה.אנחנו מדברים לא מעט ויכולים לדבר שעות על מוזיקה, בדיוק כמו אז. כמובן שהגענו ל־אריק איינשטיין.כמה הוא חסר, במיוחד בימים הקשים האלה, ואיזה ענק הוא היה.

יש אמנים שאתה לא רק אוהב, אלא מרגיש שהם שלך. אצלי, יצחק קלפטר הוא בדיוק כזה ובמיוחד האלבום הזה, אלבום הסולו הראשון שלו מ-1981. רכשתי אותו בחופש הגדול שבין כיתה ח׳ ל־ט׳,

״על פני האדמה״ של שלום חנוך, אלבום מינורי ביחס לאלבומים הגדולים שלו, כזה שאם תשאלו את מעריצי חנוך האדוקים הם יגידו: ״אה…זה אלבום טוב, אבל הוא לא מגרד את ״חתונה לבנה״, ״אדם בתוך עצמו״

הבוקר חזרתי, אחרי הרבה שנים, אל האלבום ״קולות״ של חוה אלברשטיין ולא זכרתי באיזה אלבום אדיר מדובר. יש אלבומים שמתיישנים ויש כאלה שנשארים רעננים כמו ביום שיצאו לאור

יש את האלבומים האלה שאתה יודע שהם גדולים, שאתה מאוד אוהב ואיכשהו עוברות שנים ארוכות מבלי ששמעת אותם. היום זה קרה לי עם Achtung Baby של U2.

״מקום״ הוא אחד האלבומים היותר אהובים עליי של שלמה ארצי. מדובר באלבום ביניים קסום ואינטימי בניחוח מאוד ארץ ישראלי שיצא אחרי הטרילוגיה המופתית ״גבר הולך לאיבוד״ – ״דרכים״ – ״חצות״.

ניל יאנג הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים שאני מכיר. גם בגילו הדי מתקדם, 78, הוא מוציא אלבומים בקצב שאני כותב פוסטים (הרבה למי שלא עוקב) ותמיד הוא שומר על רמה גבוהה.

כל אלבום של שלמה ארצי מחזיר אותי לתקופה אחרת בחיי ו׳חצות׳ זה אחד התקליטים הראשונים שקניתי בכלל ושל ארצי בפרט (בחופש הגדול בין כיתה ח׳ ל-ט׳). זו היתה התאהבות מהאזנה ראשונה.

"סוף היום" הוא אלבום נשגב. האלבום האהוב עליי ביותר של כספי, ואחד האהובים עליי בעברית. שילוב של טקסטים נפלאים, לחנים כובשים, ביצועים מרגשים והפקה מוזיקלית מדויקת כמו שרק כספי יודע לרקוח.

הרקוויאם של לאונרד כהן, האלבום האחרון שהקליט על ערש דווי בביתו עם בנו. איזה אלבום מרגש ומזכך השאיר לנו פה בכוחותיו האחרונים האמן הענק הזה. נזכר בהופעה שלו שזכינו לראות אשתי ואני ביולי 2013 בפראג.

חברים יקרים עשו לעצמכם טובה גדולה והאזינו לאלבום החדש והמרגש הזה של אהוד בנאי. גילוי נאות, אני לא אוביקטיבי בכל מה שקשור לאהוד בנאי מהסיבה הפשוטה שאני מאוד מאוד אוהב את המוזיקה שלו!

היום שמעתי אחרי כמה חודשים את ׳מוזיקה׳ של צביקה פיק (בתקליט כמובן)…אחח איזה תקליט כייפי ומרגש זה, יצירת מופת מטורפת ופורצת דרך (במיוחד בארץ של אותם זמנים שיצא).

התחלתי לאהוב את ניק קייב, כשיצא The good son המדהים, אי שם לפני שלושים שנה. מאז אני עוקב אחריו באדיקות. רכשתי כל אלבום והייתי 3 פעמים בהופעות שלו, כל אחת יותר מדהימה מהשניה.

שומע אוסף שלו, איזה כייף של שירים וגם עומדים ממש יפה במבחן הזמן: ׳זה היה ביתי׳, ׳הולך למערב׳, ׳בוקר של חמסין׳, הלילה לבד׳, ׳עייף מכדי לקום׳, ׳אהבה בוערת׳ ועוד מלא…רוקנרול לפנים!!! כייף

להקת ׳גזוז׳ חוגגת 40, מה שאומר שהיום לפני ארבעים שנה צעדתי נרגש עם דמי כיס שחסכתי באדיקות לחנות ״צליל וזמר״ במרכז השכונתי בשכונת ׳נאות רחל׳ בחולון (שם גדלתי), לרכוש את התקליט הראשון בחיי.

בסוף דצמבר 1980, בהיותי בערך בן שלוש עשרה וחצי, אחי הגדול יובל הציע לי לבוא להתארח אצלו כמה ימים בקיבוץ להב, שם היה בשל״ת (שרות ללא תשלום) במסגרת שירותו הצבאי בנח״ל. כמובן קפצתי על המציאה

התקליט החמישי שקניתי בחיי בכיתה ז׳, היה אלבום הסולו השני של הגדול מכולם שנקרא בפשטות מקרטני 2. בכנות, לא שמעתי אותו במלואו מאז הימים ההם וזה ממש מרגש להאזין לו שוב.

יש מוזיקאים שיש לי אליהם חיבה מיוחדת. אחד מהם זה בק שכבר כתבתי עליו פה בקבוצה והשני זה איאן בראון. אני סאקר שלו מימי הסטון רוזס ועד היום, כולל הופעה אחת בלתי נשכחת בהאננגר 11.

אנטארקטיקה של קורין אלאל הוא אחד האלבומים הכי מיוחדים, אמיצים ומקוריים שנוצרו במוזיקה הישראלית. הזה אלבום עם אווירה חד־פעמית, חלומית ומהורהרת, אבל בו בזמן גם מאוד חמה ואנושית.

לימונדה של דורי בן זאב הוא אחד האלבומים הכי כיפיים, שובבים ומקוריים שנעשו כאן. בן זאב תמיד היה דמות קצת אחרת בנוף, שילוב נדיר של מוזיקאי, אמן רדיו, מספר סיפורים, ומעל הכול איש עם הומור משובח.