שומע עכשיו את האוסף של מני בגר, ופשוט נהנה מכל רגע. איזה כיף של שירים והכי יפה שהם עומדים מצוין במבחן הזמן. יש בהם משהו ישיר ולא מתנצל, רוקנרול במובן הכי בסיסי וטוב של המילה.
שירים כמו:
זה היה ביתי,
הולך למערב,
בוקר של חמסין,
הלילה לבד,
עייף מכדי לקום,
אהבה בוערת
ועוד רבים, נשמעים טריים כמעט כמו ביום שבו יצאו.
מני בגר תמיד היה קצת אאוטסיידר ברוק הישראלי.
פחות מתוחכם, פחות "אינטלקטואלי" מהקו של חלק מהיוצרים שפעלו כאן באותן שנים, אבל עם הרבה מאוד לב, אנרגיה וגיטרות.
יש משהו מאוד כנה במוזיקה שלו.
רוקנרול שמדבר ישר מהבטן.
ובסוף, כשחוזרים לשירים האלה אחרי שנים, מגלים שהם פשוט עובדים.
בלי טריקים, בלי הפקות מתחכמות, שירים טובים, לחנים קליטים וגיטרות.
וזה כל הסיפור, רוקנרול לפנים.
כיף גדול ❤️
