מכירים את הרגעים האלה שבהם אתם מתבוננים על המציאות ויש לכם תחושה חזקה שאתם פשוט לא מצליחים להבין אותה? בראש מתרוצצות בלי סוף מחשבות, תקוות, חרדות ובעיקר מילות קוד שמגיעות מכל עבר.

בשבתות היינו מטיילים המון. בהתחלה כל המשפחה, ובהמשך, כשהאחים יובל ואסף כבר לא היו בבית, רק ההורים ואני. התחושה היתה הרבה פעמים כמו של בן יחיד.

השבוע שוחחתי עם חבר שאני מאוד אוהב, ואיכשהו הקשבתי לו ברצינות ואמרתי משהו שאני מאמין בו מאוד: ברור לי שיהיו כאלה שיתחברו מאוד, וכאלה שפחות. זה הכי טבעי בעולם. אני באמת מכבד את זה.

מה אעשה בחיים? במה אעבוד? מה יהיה המקצוע שלי? קשה לדעת עכשיו. אבל אתה לא צריך להחליט היום לכל החיים. החיים הם תהליך של חקירה. אולי תעבוד במשהו יצירתי, אולי תעזור לאחרים.