מעט מוזיקאים מצליחים להמציא את עצמם מחדש בשלבים מתקדמים של הקריירה. הרוב מתקבעים אחרי שנות הפריצה היצירתיות והמרגשות באזור הנוחות ואני לא מבקר את זה חלילה, להפך, לגמריי מבין.

כמעט כל מוזיקאי שואף לרצות את הקהל שלו המבקש להאחז בידוע והמוכר. מגמה שמתגברת ככל שהמציאות הופכת מורכבת וקשה יותר ומאתגרת את הקהל והאמן כאחד. זה קורה בכל העולם וגם בישראל, מדינה קטנה וצפופה עם שוק קטן ומאוד תחרותי שלא פשוט לשרוד בו, בטח לא עם מוזיקה חדשה שיוצאת מגבולות ה'מיינסטרים'. גם התפרקות חברות התקליטים לא עוזרת בלשון המעטה לאמן שרוצה לצאת מהלופ הזה.

אבי בללי מנהיג להקת "נקמת הטרקטור", הוציא בשנה שעברה בסיועו של המפיק ישי אמיר והמוזיקאי אודי תורג'מן אלבום סולו נפלא, "המהגר" וכך בסוף העשור השישי לחייו הצליח המוזיקאי הנהדר הזה להמציא את עצמו מחדש עם אלבום מהפנט, מלודיות נפלאות, סאונד עכשווי וטקסטים נוגעים, אישיים ונוקבים, חפים מהתייפייפות. כל שיר יותר יפה מהשני' במיוחד תפסו אותי זמן עורב, החרב, עוגת פירורים, נשתה ונשתוק.

שימו אוזן ליצירה נפלאה ומרגשת של מוזיקאי אדיר באחד משיאיו היצירתיים והאמנותיים.