את אליעזר הכרתי בשכונה שלי, אם המושבות, דרך לילך, קולגה למקצוע. אליעזר היה חשמלאי מומחה, אבל הרבה מעבר לזה. איש של פתרונות, כזה שניגש לעבודה שלו עם תשוקה אמיתית ואהבה נדירה.

הוא הבין בבנייה, באינסטלציה, ובעיקר באנשים. עזר לי לא פעם בענייני הבית, שידך לי בעלי מקצוע מעולים, אבל יותר מהכול, התחברנו. מן חיבור נשמתי, פשוט ולא מוסבר.

מבחוץ הוא אולי נראה קצת קשוח וסגור, אבל בפנים הסתתר לב ענק, רך, מלא חיות ואהבת אדם. לפני כמה שנים אשתו אסתר נפטרה. הם היו זוג מהסוג שכבר כמעט לא רואים, מלא כבוד, פרגון ואהבת אמת.

כשהיה מגיע אליי לפעמים לעזור בדברים קטנים, פתאום היה נשבר. מדבר עליה, ומתמלא געגוע עד דמעות. זה תמיד תפס אותי לא מוכן. הוא היה מדבר בגאווה גדולה על הבנים שלו, טל וסמי, שחיים בקייב ובלונדון. אב אוהב, גאה ומחובר.

לפני כמה חודשים מצבו התחיל להתדרדר. דיברנו. אמרתי לו שאבוא. באמת התכוונתי. אבל החיים, כמו שקורה לא פעם, נכנסו באמצע. אמא שלי התדרדרה ונפטרה, ועוד ענייני חיים והביקור אצל אליעזר הפך לביקור של "שבוע הבא".

ולמרבה הצער, לפעמים "שבוע הבא" כבר לא מגיע.

לפני כמה ימים התקשרתי לאליעזר, הפעם עם כוונה אמיתית לבוא. סמי, הבן שלו, ענה ועידכן שאליעזר בבית חולים, במצב קשה. עוד לפני שהספקתי לעכל, כבר הבנתי שזה מאוחר מדי.

אני נשאר עם הידיעה שלא הספקתי להיפרד, אבל גם עם הרבה תודה על מה שכן היה. על היכרות ארוכה וקרובה עם אדם נדיר, על לב גדול, על מפגשים קטנים שהיו בהם עולם שלם.

יהי זכרו ברוך.