יש רגעים שהזמן פשוט לא מצליח לגעת בהם.

לפני 50 שנה צעדתי בהתרגשות היסטרית לבניין הזה בחולון , אז הוא היה קולנוע ״מגדל״, כדי לראות בפעם הראשונה את מלחמת הכוכבים.

לא רק הסרט היה אירוע. גם עצם ההליכה לשם, עם חבורת ״המקובלים״, זו שלמרות הכל מצאתי את עצמי חלק ממנה, הרגישה כמו כניסה לעולם אחר. כאילו לרגע אחד הדברים הסתדרו בבמקום הנכון.

והכי מוזר איך הזיכרון עובד.לא דהה, לא התרחק, לא הפך לסיפור ישן. הוא עדיין שם, חד ומוחשי, כאילו זה קרה אתמול.

יש מקומות שהופכים לזיכרון. ויש זיכרונות שהופכים למקום ❤️