מילות פרידה (שכתבתי לאתר ״בכיוון הרוח״) מקורין אלאל, מוזיקאית ענקית ופורצת דרך.
ב-16 למרץ 2024 זכיתי להיות בהופעה ״חברים שרים קורין״ בהפקתו המוזיקלית של ערן צור ובניהולו האמנותי של חיים שמש בהיכל התרבות בתל אביב.
ההופעה היתה יום אחרי יום הולדתה ה-69 ולקראת סיומה לאחר שעלמה גוב, אריק סיני, נוגה ארז, הילה רוח, קרולינה ,אביתר בנאי, אסף אמדורסקי וברי סחרוף ביצעו את מיטב שירי המופת האהובים של אלאל שגם הצטרפה לחלק מהביצועים, נעמד כל הקהל בהיכל באופן ספונטני על הרגליים ושר לאלאל ״היום יום הולדת״. לאחר הרגע הנדיר והמרגש הזה עלתה אלאל להדרן בעיניים בורקות וחיוך מאושר וביצעה בעצמה עוד מספר שירים כשהאחרון היה ״אי שם בלב״. לא אשכח לעולם את ההופעה מרוממת הנפש הזו.
החוויה הראשונה שלי מקורין אלאל היתה סביב כיתה י' כשהאזנתי לראשונה לשיר ״מותק״ מאלבומה הראשון שיצא ב-1983. זוכר שהוא נשמע לי טיפה מוזר ואחר, לא דומה לשום דבר ששמעתי עד אז, בטח לא בעברית.
אחר כך כשקצת בגרתי התאהבתי באלבום הזה ברמות אחרות. מעבר לשיר "מותק", כלל האלבום גם את "חיה בתוך קופסה", ״תמונה בכחול" ו"תן לי קצת ממך" בהלחנת יזהר אשדות שגם השתתף בעיבודים ובהפקתו המוזיקלית.
האלבום הראשון של אלאל שממש התחברתי אליו בזמן אמת, היה אלבומה השני "פירות אסורים" שיצא ב-1986 כשהייתי בצבא בהאחזות הנחל אלישע. הרבה שעות שמירה ארוכות ולא נגמרות בבודקה רותח במבואות יריחו העברתי עם "כבשים" המלודי, גירסת הכיסוי הנפלאה ל"אמסטרדם", "מלחמה" הדרמטי ושאר שירי האלבום המשובח הזה.
"אנטארקטיקה", אלבומה השלישי והמצליח ביותר של אלאל בעיבודה ובהפקתה של יהודית רביץ תפס אותי בשל"ת בקיבוץ נערן בבקעת הירדן והתאים ככפפה לחלק הכייפי הזה בחיי.
האלבום עדיין שמר על הוויב המכשף והמסתורי הזה של אלאל השזור בכל יצירתה. אבל לצד זה היו בו מלודיות קומוניקטיביות ומנצחות כמו "אנטארקטיקה", "הטבעת נפלה", "התעשייה האבירית" (אחד השירים הכי אהובים עליי בעברית), "ארץ קטנה עם שפם", "שיר לשירה". ללא ספק יצירת מופת על זמנית שנשמעת מדהים גם היום בדיוק כמו ביום צאתו לפני 34 שנה.
אחרי "אנטארקטיקה" הוציאה אלאל עוד מספר אלבומים נפלאים, ביניהם: "שפת אימי" (תיעוד למופע שביים צדי צרפתי לשירים צרפתיים שתרגם אהוד מנור לצד שירים שמנור כתב ואלאל הלחינה, ביניהם: "החיים בורוד", "שפת אימי", "קשר הירח,, "איש שם בלב"I "זן נדיר" מ-1991 ( האלבום הכי אהוב עליי באופן אישי, שוב בהפקה מוזיקלית של יהודית רביץ, ושכלל את "זן נדיר", שיר הנושא המהפנט, "ימי הפרח והאהבה" הכייפי ואת "מעיין" הנוגע), "כשה עמוק" מ-1993 (בהפקה מוזיקלית של ערן צור עם שיר הנושא הנפלא "כשזה עמוק", "פירמידות" ו"לחיות", המרגשים).
בשנות האלפיים הוציאה אלאל את "תנינענק" (2000), ״הכחול של השמיים״ (2003), "פשוט כל כך" (2008), "ארנבות משוקולד" (2011), "לתמונה נוספו המון צבעים" (2014), ״קהלת״, (2014), ״כאחד האדם״ (2017).
אלאל הוציאה גם שני אלבומי אוסף: האוסף (1997) והמיטב (2005), ושלושה אלבום הופעה: חברים שרים אלאל״ מפארק הפילבוקס בחולון, בו שרו אסף אמדורסקי, דודי לוי, אורלי פרל, אורנה בנאי, ערן צור, אביתר בנאי ויהודית רביץ משיריה יחד איתה, ״לתמונה נוספו המון צבעים״ (2014) ו״הופעה באקווריום״ (2023).
לצד אלבומיה הנפלאים השתתפה אלאל ב״ארץ טרופית יפה״, ליוותה בקולות את אריק איינשטיין ב״עטור מצחך״, רמי פורטיס ב״שמש לך מצפים״, צביקה פיק ב״המראה״, אביתר בנאי ב״כלום לא עצוב״, והלחינה כמה שירים איקוניים לזמרים אערים, ביניהם את ״דרך הכורכר״ שכתב יעקב גלעד לאריק סיני ואת ״אין לי ארץ אחרת״ שכתב אהוד מנור לגלי עטרי והפיקה מוזיקלית את ״המכשפות״, אביתר בנאי, טל גורדון ורונה קינן ״רציתי שזה לא ייגמר״ (המופע והאלבום).
מעבר להיותה מוזיקאית לא מתפשרת ופורצת דרך, גם בחיייה האישיים נשארה אלאל תמיד נאמנה לעצמה ולאמת ולקראת יציאת האלבום ״תנינענק״ב-2003 יצאה מהארון באופן פומבי וכך סיפרה ב-2014 ליהונתן גפן בתוכנית ״אומרים שהיה פה שמח״:
״כשחשבתי על העתיד שלי לא חשבתי שיהיו לי ילדים אבל פגשתי את רותי ורותי נתנה לי הרגשה שאפשר לעשות משפחה ביחד וכשהבנתי את זה בעצמי בתוכי בלי לדבר הבנתי שאם אני רוצה לעשות משפחה אני חייבת לצאת מהארון שאם אני עושה את זה אני צריכה להיות חזקה לקום בבוקר ולהמשיך לנשום וזה היה בשבילי מאוד גדול״.
בשנת 2009 חלתה אלאל בסרטן השד ממנו הצליחה להחלים אך בשנת 2023
לצד זכייה בפרס על מפעל חיים מאקו״ם, והופעה באקווריום של מפעל הפיס, בישרה כי חלתה בסרטן הלבלב ממנו נפטרה ב-12.12.2024.
אלאל השאירה אחריה את בת זוגתה ומנהלתה האישית רותי אלאל ושני בנים.
יהי זכרה הטוב ברוך.
פלייליסט
