דרור קרן בכיתת אמן בספרייה העירונית בקרית אונו, 12.3.2024
אז נתחיל מהסוף, מהשאלה שאיתה סיים דרור קרן את כיתת האמן הנפלאה שהעביר בספרייה העירונית של קריית אונו, שהייתה מלאה עד אפס מקום (כמו של ראיתי מעולם):
למה אנחנו ככה? מה תלכיד הנסיבות שעושה אותנו מה שאנחנו?
"כשאתה נזכר אתה מתעטף,
פחות אתה נחשף פחות אתה חושף
ואתה חושב לאן הכל סוחב,
שוטף את העולם שאתה כל כך אוהב"
מעבר לכתף.
מילים ולחן: שלום חנוך
ואם נחזור לתחילת הערב, קרן פתח ואמר שבזמן המורכב הזה שעובר עלינו, המפגשים הקרובים והבלתי אמצעיים עם הקהל הכי מרגשים אותו. "לדבר מקרוב ולהדליק אור קטן, ואם זה קורה בתוך ספרים אז מה טוב".
"תרבות זה חבר מביא חבר", מהרהר קרן בקול, ספק לעצמו ספק לקהל הצמא לכל מילה, והנה לדוגמא איש גבוה, מהיותר אהובים עליו, אריק איינשטיין שמו, שהכניס לחייו ולחיי כולנו את נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אברהם חלפי ובאופן דומה קרה וקורה עם מוזיקאים נוספים, שהפכו לפסקול חיים של דור: פול סיימון, שלום חנוך, סטיבי וונדר, בילי ג'ואל, אלטון ג'ון, לאונרד כהן ועוד רבים וטובים.
קרן משייט בחינניות בתחנות חייו – החל מילדותו בעפולה כבן לאיש צבא (שנכח בהופעה), דבר שגרם למעברי דירות תכופים שנכפו על קרן, שפיתח חוש הומור כדרך להשתלב בחברות חדשות.
"הדרך יותר חכמה מההולך בה", משפט יפהפה המגיע בהקשר להתלבטויות של קרן הנער המחפש את דרכו. "חשבתי אולי אהיה פרוקטולוג, כך אוכל לראות את החיים מזווית אחרת", חתם את הפרק הזה בחייו לקול צחוקים רמים, תזכורת קטנה לחוש ההומור המשובח שפחות נכח בערב הזה.
משם מלהטט קרן בין תחנות חייו המקצועיות והמשמעותיות – החל מתיאטרון צה"ל, דרך תיאטרון חיפה, תיאטרון הבימה, תיאטרון גשר, סדרות הטלוויזיה, הדיבוב (מענג ומורכב), הפרסומות ("אל תעשה רק פרסומות, תעשה גם משחקיות", אמר לו מישהו ברחוב), וכמובן המשחק בקולנוע – השנה יוצאים לאקרנים שלושה סרטים בכיכובו: "חדר משלו", "בית" – שעבורו זכה בפרס אופיר כשחקן המשנה ו"טור פרידה", עליו היה מועמד לפרס אופיר כשחקן הטוב ביותר.
בסופו של דבר מפגשים אנושיים הם בדרך כלל הכי משמעותיים בעיצוב חיינו האישיים והמקצועיים, וגם לקרן היו כמה וכמה מפגשים מכוננים שכאלה. יבגני אריה, איש חידה מורכב מתיאטרון גשר שלקח אותו לשחק בתיאטרון גשר בעברית ("רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים"), יוסי בנאי (אותלו), "מגדלרור שידע טוב מכולם לעשות מהחולין קודש", איציק ווינגרטן – שהציע לו לביים בסמינר הקיבוצים, חנוך לוין, "מגדלור תרבות, גאון ברמה עולמית שמה שכתב מנצח כל מקום, תרבות ושפה. לאמריקאים יש את טנסי וויליאמס, לאנגלים את שייקספיר ולנו יש את חנוך לוין" ("אשכבה"), וכמובן דויד גרוסמן ("אשה בורחת מבשורה" ו"סוס אחד נכנס לבר" – הצגה מכוננת בחייו האישיים והמקצועיים שכבר חצתה את ה-400 הצגות וממחישה "איך כולנו מתעוררים לחיים רק כשחוטפים שטוזה").
את הערב המענג הזה חותם קרן בהתייחסות לשאלה מתחילת הערב "מה הפצע שלנו?" והתשובה שלו היא: "להיות מחובר לשורשים שלי. לחברה שאני חי בה. לספר סיפורים עליה. לדבר איתה".
