הפתק המצורף תלה אצלי במשך כמה ימים לפני 21 שנה, על לוח השעם שמעל פינת האוכל בדירתי השכורה, הקטנה והצנועה בתל אביב. הייתי אז בחור בן 32, רווק, יום אחרי סיום קורס הסבת אקדמאים לעיצוב ובניית אתרי

לא יודע, אולי זה נשמע הזוי, אבל כל פעם שאני קם משינה, יש לי תחושה שקמתי מביקור ביקום מקביל, אמיתי לחלוטין ועם חוקים אחרים לגמריי שנקרא לו לצורך העניין 'ייקום השינה'. אנסה להסביר…מן תחושה

25 שנה מפרידות בין התמונות, מטורף! מימין: ילד בן 27, לקראת סיום תאר ראשון בגיאוגרפיה ופילוסופיה, מבולבל, מאוהב (אהבה נכזבת) במישהי שלא ממש מחזירה ומעריכה, חוזר מטיול מאמסטרדם למגורים (זמניים)

זה מדהים, אבל הדברים קורים רק כשהם צריכים לקרות…משפט שאני תמיד מזכיר לעצמי (וגם לאחרים) ואתמול בערב נוכחתי שוב, לכאורה במקרה, כמה הוא נכון.ישבנו בסוף היום,

בעקרון אני לא מגדיר את עצמי בן אדם מאוד חומרני…חוץ מתקליטים, דיסקים, ספרים וקצת בגדים ונעליים, אין שום דבר שמגניב אותי לרכוש (מכוניות למשל ממש לא עושות לי את זה לדוגמא) ויש פה גם קטע טריקי

לפי הסטטיסטיקות, קרוב ל-80% מהנשואים בוגדים בבני זוגם, מה שאומר שאני די חריג. לא בוגד ולא בגדתי אפילו פעם אחת (וכמובן שהיו כמה וכמה פיתויים / הזדמנויות) במהלך 16 שנות נישואיי.

מה זו אהבה בשבילי? אהבה זה החיים…בעיקר קבלה עצמית ואחריות אישית. הידיעה שהחיים הם סך כל הבחירות שלנו, הקטנות, הגדולות, הטובות והרעות. אהבה זה לקבל את עצמנו

חגגתי באפריל 52 ואני עם אנרגיות של עשייה שלא היו לי אפילו קרובות בגיל 22, נשבע לכם! אז מה בתפריט? 2 קבוצות העצמה אישית עם אופציה ל-3, קורמות עור וגידים (מאוד מרגש אותי), ראיון רדיו מחר בצהריים,

היום יום הנישואין ה-16 שלנו (17 שנה יחד). זה שאנחנו דבקים אחד בשני, למרות כל הקשיים, הבדלי האישיות, הרצונות השונים ולא מתבייש להגיד, גם החסכים (ויש לא מעט), הוא עניין ראוי לציון ולא קורה במקרה.

סיפור עם הרבה תובנות חשובות (לכולנו). אתמול בלילה, בזמן שישנתם, ביליתי במיון 10 שעות. טירוף!!! הסיפור החל שלשום כשלאחר יום עבודה יצא תי כהרגלי להליכת ערב סביב השכונה.

׳להיות בזון׳ מבחינתי זה להיות מחובר לאני הפנימי הכי אישי ועמוק ולחיות ללא שיקולי ׳מה יגידו׳, ׳איך זה נראה׳, ׳לא נעים׳ וכו׳. נדרשת יכולת להיות הכי ממוקד ואותנטי עם הרצונות, הצרכים והחלומות כאן ועכשיו!!!

יש את הימים האלה שאני חש בחוסר. תוגה סתווית קראתי לתחושה באחד הפוסטים השבוע…האם זה מוגזם לצפות לקבל בתקופות כאלה תמיכה, אהבה, חיזוק מבחוץ? מחברים? בני משפחה? בני זוג?

היום פתאום ירד לי אסימון שאני חי על תדר קבוע של התרגשות!!! התרגשות מאשתי (שמחזיקה את כל הבית, כולל אותי ילד מתבגר, על כתפיה) ומהמשפחה והבנות שלנו רומי וליה שהולכות ומתפתחות מול עיניי המשתאות

חשבתי היום כמה התקדמתי ולמדתי על עצמי ועל החיים בזכות העבודה שלי כמעצב גרפי. ואני לא מדבר על ההישגים ה'רגילים' …לשווק, להשיג לקוחות, לייצר הכנסה המאפשרת לחיות…

הקטע עם תמונות הוא לפעמים טריקי. מצורפת תמונה שלי, לכאורה תמונה סתמית מגיל שלושים וקצת, מביט באיזה משהו לא ברור שאני מחזיק ביד…אלא ש…יש המון מאחורי התמונה הזו ולכן היא אחת התמונות הכי אהובות