סיפור עם הרבה תובנות חשובות (לכולנו). אתמול בלילה, בזמן שישנתם, ביליתי במיון 10 שעות. טירוף!!! הסיפור החל שלשום כשלאחר יום עבודה יצא תי כהרגלי להליכת ערב סביב השכונה.

׳להיות בזון׳ מבחינתי זה להיות מחובר לאני הפנימי הכי אישי ועמוק ולחיות ללא שיקולי ׳מה יגידו׳, ׳איך זה נראה׳, ׳לא נעים׳ וכו׳. נדרשת יכולת להיות הכי ממוקד ואותנטי עם הרצונות, הצרכים והחלומות כאן ועכשיו!!!

יש את הימים האלה שאני חש בחוסר. תוגה סתווית קראתי לתחושה באחד הפוסטים השבוע…האם זה מוגזם לצפות לקבל בתקופות כאלה תמיכה, אהבה, חיזוק מבחוץ? מחברים? בני משפחה? בני זוג?

היום פתאום ירד לי אסימון שאני חי על תדר קבוע של התרגשות!!! התרגשות מאשתי (שמחזיקה את כל הבית, כולל אותי ילד מתבגר, על כתפיה) ומהמשפחה והבנות שלנו רומי וליה שהולכות ומתפתחות מול עיניי המשתאות

חשבתי היום כמה התקדמתי ולמדתי על עצמי ועל החיים בזכות העבודה שלי כמעצב גרפי. ואני לא מדבר על ההישגים ה'רגילים' …לשווק, להשיג לקוחות, לייצר הכנסה המאפשרת לחיות…

הקטע עם תמונות הוא לפעמים טריקי. מצורפת תמונה שלי, לכאורה תמונה סתמית מגיל שלושים וקצת, מביט באיזה משהו לא ברור שאני מחזיק ביד…אלא ש…יש המון מאחורי התמונה הזו ולכן היא אחת התמונות הכי אהובות