כל פעם שאני רואה את הצאלון האדום פורח מהמרפסת בדירה של אמא ז״ל בחולון, אני על סף בכי.

זה מחזיר אותי לשבתות שבהן היינו באים אליה לביקור, ואיך שמייד הייתה קוראת בהתלהבות לרומי וליה:
"אתן חייבות לראות את הפריחה המדהימה של הצאלון. זה כל כך יפה!"

היא אמרה את זה כל שבת מחדש, באותה התרגשות, כאילו זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותו פורח.
כמה געגוע יש בעץ אחד.

געגוע לאמא.
געגוע לבית.
געגוע לתקופת חיים שלא תחזור 💔