עוד מעט בן 60, ואני שם לב לתופעה מעניינת. פעם הייתי מציג את עצמי דרך התפקידים שלי.

מעצב גרפי.
בעל.
אבא לילדות קטנות.
בן להורים.

היום, כמעט בלי ששמתי לב, חלק גדול מההגדרות האלה השתנו.
אני עדיין מעצב, אבל אני גם כותב.

אני אבא, אבל לבנות בוגרות שכבר בונות את החיים שלהן.
אני כבר לא בן להורים.

ואני מגלה שיש בי עוד צדדים שלא נתתי להם הגדרה:
מוזיקה, במה, כתיבה.

אולי זה מה שקורה כשמתבגרים.
לא מאבדים זהות.

מפסיקים להיאחז בהגדרות ישנות ומתחילים לגלות חדשות.

מסקרן אותי…
אם הייתם צריכים להציג את עצמכם היום, בלי מקצוע ובלי מצב משפחתי,
איך הייתם משלימים את המשפט: אני אדם ש…