אין לך מושג מה מחכה לך.
קודם כול, תירגע קצת.

אתה לא חייב כבר עכשיו להבין מי אתה, מה תהיה כשתהיה גדול ואיפה בדיוק המקום שלך בעולם. האמת היא שגם כמעט בגיל 60 לא תמיד יודעים, וזה דווקא בסדר.
אתה עוד תעשה צבא.
תיסע לסן פרנסיסקו אחרי הצבא, תחיה שם שנה ותעבוד למחייתך כפועל בנין מן המניין.
תחזור לארץ, תלמד גיאוגרפיה באוניברסיטה ואפילו תקבל תואר, למרות שבסוף תעבוד שנים ספורות במקצוע במשרדים לתכנון עירוני.
אתה תיזכר שאתה יודע לצייר ולעצב, ותהפוך את זה למקצוע שילך איתך עשרות שנים.
אתה תתאהב. תתחתן. תהפוך לאבא לשתי בנות מדהימות, ותבין שיש בעולם אהבה שלא ידעת בכלל שקיימת.
אתה גם תיפרד מאנשים שאתה בטוח כרגע שיהיו כאן תמיד.
מאבא. הרבה יותר מוקדם ממה שאתה יכול לדמיין.
שנים אחר כך גם מאמא.
יהיו עוד פרידות ואובדנים בדרך, ותלמד שאפשר להתגעגע למישהו מאוד ובכל זאת להמשיך לחיות, לצחוק, ליצור ולאהוב.
אתה תתחיל לכתוב ספר ולא תעלה בדעתך שייקח לך כמעט שלושים שנה לסיים אותו. אבל אתה תסיים.
המוזיקה שאתה כבר מתחיל להתאהב בה לא תהיה סתם תחביב. היא תלך איתך כל החיים. יהיו לך אלפי תקליטים, תעבוד עם אמנים שאתה מעריץ, תכיר כמה מהם תכיר באופן מאוד אישי, ואפילו תמצא את עצמך עולה על במה ומספר סיפורים דרך שירים.
יהיו תקופות נהדרות ויהיו תקופות מחורבנות.
תצליח בדברים מסוימים ותיכשל באחרים.
תעשה טעויות. תשנה את דעתך. תתחיל מחדש יותר מפעם אחת.

ואתה יודע מה הדבר שהכי הייתי רוצה להגיד לך?
הילד הרציני הזה, עם התספורת ביטלס המפוארת של סוף שנות ה־70, עוד יעבור חתיכת דרך.

בסוף אפילו ילמד לחבב את עצמו. ❤️
נ.ב. השיער לא יישאר ככה. מבטיח. 😜