ביום חמישי, לעת שקיעה, ישבתי לשיחה עם ידידה טובה בחוף הצוק. דיברנו על העבודה שלה, ואז על שלי.
פתאום היא אמרה לי:
"זה מדהים אותי באיזו צניעות ותשוקה אתה עושה את העבודה שלך. אחרים היו עפים על עצמם פי אלף ועושים הרבה יותר רעש".

תוך כדי השיחה דורי בן זאב התקשר במקרה בעניין פלייר שעיצבתי לו להופעות, דיברנו שתי דקות, וכשסיימתי היא חייכה ואמרה:
"אני רואה בדיוק איך אתה מתנהל. אתה מדבר איתם בגובה העיניים. מצד אחד נותן להם את כל הכבוד וההערכה שמגיעים להם,
ומצד שני לא מקטין את עצמך. אתה מדבר בכנות, בדיוק כמו שאתה מדבר איתי. זה מקסים, ואני בטוחה שהם מתים על זה".

אמרתי לה שכרגיל היא הצליחה לדייק. אבל בסופו של דבר, מבחינתי, העבודה עצמה היא הסיפור.

לעצב, לשמר ולהנגיש את התרבות הישראלית לדורות הבאים.

זו לא רק העבודה שלי. זו התשוקה שלי.