להספיק. להצליח. להתקדם. לעשות עוד פרויקט ועוד עבודה. שיעריכו את מה שאני עושה. שיחשבו שאני טוב במה שאני עושה.
היה לי חשוב להיות צודק. לשכנע.

לנצח לפעמים בוויכוחים מטופשים שגם חמש דקות אחר כך כבר לא זכרתי על מה היו.
היה לי חשוב מה חושבים עליי.

איך אני נראה.
אם אוהבים אותי.
אם אני מספיק מעניין, מספיק מצליח, מספיק משהו.

היה לי חשוב לדעת מה יהיה.
לאן אני הולך.
להרגיש שיש לי איזושהי שליטה על החיים.

רוב הדברים האלה עדיין חשובים לי במידה כזו או אחרת. אני לא מואר עד כדי כך 😜
אבל הרבה פחות. ובאופן די משונה, דווקא הדברים שפעם לקחתי כמובנים מאליהם הפכו עם השנים לדברים הכי חשובים.
לקום בבוקר ולהרגיש טוב.

להיות עם הבנות שלי. היום למשל רומי ביקשה שאבוא לקחת אותה מהבסיס ושמחתי על ההזדמנות להיות איתה שעה וחצי בדרעים.
חברים שאפשר להתקשר אליהם כשמתעורר צורך לדבר, לחלוק. גם שמחות וגם רגעי עצב.
לשמוע אלבום ולהתרגש ממנו כמו בגיל 17. קורה לי כל יום.
לכתוב.
לצלול לסרט שווה, רצוי בקולנוע לב.
ללכת לאיבוד בהופעה מעיפה.
לשוטט בעיר זרה.
לעוף על איזה עיצוב שאתה כבר נרדם על המחשב ומת לקום בבוקר להמשיך.
ליצור משהו שלא היה בעולם קודם.
לצחוק.
ללכת ברגל עם מוזיקה שווה באזניות.
לאכול משהו טעים. רצוי שקשוקה פגזית.
להיות מסוגל פשוט לשבת ולא לעשות כלום בלי להרגיש שאני מבזבז את הזמן.
ולהיות עם האנשים שאני אוהב, כל עוד הם כאן.

אולי זה אחד הדברים שהגיל מלמד אותנו.
לא בהכרח מה חשוב, יותר מה כבר לא.

צילום: מלי ארואסטי.