אני עובר תקופה דרמטית. פרידה מאמא שלי, תזוזות במשפחה, שינויי עומק בעבודה והגוף, שותף ותיק לדרך, לא נשאר אדיש ונכנס לאירוע. מדבר, מאותת.

זה התחיל עם איזה עניין בעין שנפתר שבוע שעבר והמשיך דרך השיניים. שני לילות ראיתי כוכבים, עד עקירת שן בינה אתמול שפתרה את העניין.

מול כל זה, אני צועד לפחות עשרה קילומטרים ביום. נושם. יוצר בשקט דברים מרגשים שאני מאמין שייצאו לאור בקרוב, מוקף בחברים טובים, ובעיקר האחים של, אסף ויובל, שלא נותנים לי ליפול.
ברקע כמו תמיד גם המוזיקה, המלאך השומר שלי. הופעות, תקליטים ושירים שמזכירים לי מי אני גם כשאני כמעט שוכח.

לקראת גיל 60, בדיוק באמצע הדרך (כן, יודע חשבון, בונה על 120), מרגיש סוג של לידה מחדש. לא של גרסה נוצצת, אלא שלמה יותר, מדויקת ואמיצה.

ואולי זה הסיפור? לא להימנע מהכאב, אלא לעבור דרכו ולגלות שגם כשהכול זז, הרוח שלי נשארת איתי יציבה ואיתנה.

צילום: מלי ארואסטי.