לא ייאמן שכבר חלף כמעט עשור (עוד יומיים ב-26.10) מאותו לילה נוראי שהסתיים לפנות בוקר עם הידיעה הנוראית והבלתי נתפסת על מותו של אריק איינשטיין, גדול זמרי ישראל לטעמי.

התיישבתי אתמול בכסא המפנק בקולנוע לב עם פופקורן ובירה מלכה אדמונית ותוך דקה התעופפתי לעולם אחר, לזמן אחר וייקום אחר, שוכח לשעתיים מהחמאס, סינוואר, קבינט מלחמה, ביבי וכו'.

חווינו השבוע שמחה כפולה. אחרי כמעט חודש מאז זוועת ה-7 לאוקטובר היינו בסרט קולנוע בלב תל אביב ועוד סרט חדש של וודי אלן, ״עניין של מזל״, הראשון שמופץ בישראל מאז ״יום בניו יורק״ לפני ארבע שנים.

אחד הדברים המרכזיים המגדירים בחוויה ובזכרון שלי את הילדות זו התכנית זהו זה. התכנית הראשונה שאני זוכר שממש התאהבתי בה מהשניה הראשונה ששודרה בהיותי בן עשר ועד היום.

סרט חדש ונפלא של נטפליקס המבוסס על סיפור חיים אמיתי ויוצא דופן שבמרכזו רצון לא ייאמן, כמעט בלתי אנושי, להגשמת חלום חיים, חברוּת מהאגדות וגם ובעיקר ניצחון הרוח.

השיר החדש והמדהים של הביטלס, Now and then, שיצא השבוע אחרי גלגולים ונסיונות של כמעט 30 שנה לסיים אותו, לא מפסיק לרגש ולענג, שומע אותו בלופים כמה פעמים ביום וזה לא מפליא.