שיחה עם צביקה פיק

"אני במהות הכי עמוקה שלי, רואה את עצמי בראש וראשונה ככותב שירים"

 

צביקה פיק 'המאסטרו', מספר בשיחה אישית על ילדותו, המתכון שלו לחיים מאושרים, חלומו המקצועי, דעתו על התהילה, השיר הכי אהוב עליו שלו, הישגו הגדול והתכניות לעתיד וגם…איך זה להיות החותן של טרנטינו.

מאת: אלדד בוברוביץ'

לצביקה פיק התוודעתי לראשונה בגיל עשר, כשאחי הביא הביתה ממבצע איסוף הפקקים של 'טמפו' (אוספים 24 פקקי קולה של טמפו ומקבלים תקליט מתנה לבחירה מ-50 כותרים) את האלבום 'מוזיקה' שבדיוק יצא אז, אלבום מופת במוזיקה הישראלית לדורותיה. אחר כך ראיתי אותו בהופעה בלתי נשכחת ב'עיר הנוער', מאז עקבתי אחריו וכמו כולם הייתי נוכח לרגעי הגאות והשפל של שנות השמונים, הקאמבק הבלתי נשכח עם 'נושאי המגבעת' ב-1992 ואז דיווה, הולדת 'ה'מאסטרו' ב'כוכב נולד' ו'מרי לו' ב'הבימה'..

לפני שנה התחלתי לעבוד איתו על האתר הרשמי שלו שעלה לאויר לפני מס' שבועות והנה אני יושב מולו שוב בביתו המרשים לראיון אישי ואני מודה שאני מתרגש.


צילום: גלי מרגלית

ילד פלא

צביקה בתור התחלה, מעניין אותי איך היתה החוויה שלך כילד עולה חדש? היה קשה?
"לא. בכלל לא היה קשה. היה לי קל בתור ילד. היו לי המון חברות".

איזה ילד היית?
"ילד טוב, גבוה, רציני וחנון. ניגנתי המון. חצי יום בבית ספר וחצי יום מנגן".

חשבת שתהיה מוזיקאי?
"כן, כבר כילד ידעתי שאהיה יום אחד מוזיקאי רציני. בגיל 18-19 הייתי בלהקה שהייתי בטוח שתכבוש את העולם".

מתי התחלת עם המוזיקה? באיזה גיל?
"בגיל שבע התחלתי לנגן. הייתי מנגן בטקסים בבית הספר".

הגעת עם המוזיקה לאן שחלמת?
"לא".

מה החלום?
"לכתוב מוזיקה לסרטים ומוזיקה לזמרים בחו"ל ובארץ".

כמו שאתה יודע צביקה, במקביל לאתר שלך, הקמתי השנה גם אתר לזכרו ולהנצחתו של אריק איינשטיין. מסקרן אותי אם היה מעניין אותך לכתוב לו שירים לו היה עדיין איתנו?
"בהחלט, זה היה יכול להיות פנטסטי".

ההצלחה הגדולה שלך בשנות השבעים היתה במקביל לחבורת לול, שני עולמות מנוגדים, היה לך קשר כלשהו לחבורה?
"לא. אני לא הייתי מעולם חלק מחבורות".

מעניין אותך לעשות שת"פים מוזיקליים? נניח עם שלמה ארצי?
"למה לא? בכייף גדול".

מה השיר הכי גדול שלך בעיניך?
"זה תקופות. כל פעם אני אוהב שיר אחר. עכשיו זה 'אני לא יכולה בלעדיך' ".

מחיר התהילה

מודה שבכל הראיונות שקראתי עד היום עם צביקה, הוא תמיד נשאר לטעמי קצת לא מפוענח, ניסיתי כמה שאלות יותר אישיות.

מה התהילה עשתה לך?
"ההצלחה שלי מבוססת על שירים שכתבתי. אני במהות הכי עמוקה שלי, רואה את עצמי בראש וראשונה ככותב שירים, כך שזה כייף גדול".

האירוע שעברת שינה לך את התפיסה העצמית ואת איך שאתה רואה את החיים?
"לא. לא שינה כלום".

איך זה להיות החותן של טרנטינו?
"הוא חלק מהמשפחה ואני אוהב אותו בגלל זה, לא בגלל שהוא 'טרנטינו'. לשבת איתו זה כייף וזה רגיל. הייתי הסנדק של הנכד ליאו. וחוץ מזה יש לי חמישה ילדים ושבעה נכדים".

מה התכניות לעתיד?
"להקליט אלבום חדש והופעות בארץ ובחו"ל".

איך עברה הקורונה?
"די שמרתי על עצמי, אחר כך עשיתי שני חיסונים, הכל בסדר".

ולסיום השאלון:

אם לא היית מוזיקאי מה היית רוצה להיות?
"טייס".

חברים? מהברנז'ה?
"אין לי חברים".

אכזבות?
"לא. אין לי ציפיות, לא רוצה כלום מאף אחד. מתכון בריא לחיים מאושרים".

מה מפחיד אותך?
"כלום".

הדבר שאתה הכי גאה בו עד היום?
"שהצלחתי להישאר רלוונטי תקופה כל כך ארוכה".

אתה נוסטלגי?
"לא".

רומנטי?
"כן".

מה זו חברות בעיניך?
"לא מאמין בזה".

אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"אמנים".

מוזיקאי מועדף?"
"להקת "אבבא".

מה אתה הכי אוהב באנשים?
"יושר. שונא שקרנים".


צילום: גלי מרגלית

 
אלבום ראשון שקנית?
"הבי ג'יז"

מאכל?
"אוהב אוכל, לא משהו מסויים".

בילוי מועדף?
"מועדונים".

תקופה שהיית רוצה לחיות בה?
"היום".

רגע משמעותי בחיים?
"המוות של אמא שלי. הייתי קשור אליה מאוד, אישית ועסקית".

החיים הם…?
"הפתעות".

***

לאתר הרשמי של צביקה פיק>>
(שהיתה לי הזכות לעצב ולבנות)