מוזיקה היא אחת הסחות הדעת הכי שוות ומתגמלות שיש. ובימים המטורפים האלה, אסקפיזם מושלם. ואם כבר מוזיקה, אין כמו אלבומי גיטרות מובהקים. אני פריק של גיטרות

מעטים היום המוזיקאים שמתעקשים ליצור מוזיקה חדשה ומקורית. במיוחד בעידן הנוכחי של מחזור אינסופי, קאברים בלתי נגמרים ופופ דלוח שמטביע כל ניצוץ של מקוריות ויצירתיות בבינוניות אחת גדולה.

יש אלבומים שעוברים לידך, ויש כאלה שתופסים אותך ולא מרפים. החדש של יובל בנאי שייך לסוג השני. חרשתי עליו בהנאה בסופ״ש, וכל האזנה רק פתחה עוד שכבה ורצון להעמיק בעוד האזנות.

הבוקר, תוך כדי ההליכה היומית, הקשבתי לאלבום הבכורה של הפטריקים – פרויקט מוזיקלי מסקרן של איל שכטר, אמיר בן-דויד וטל יניב (אבטיפוס), דודי לוי ורועי שקד (נוער שוליים), לירון עמרם, אור אדרי, רונן אברון.

אלבום חדש ליהודית רביץ אחרי שנות שתיקה ארוכות זה חתיכת אירוע. לחצתי בסקרנות אין קץ על הלחצן הירוק של הספוטיפי, נזכר בימים שהייתי רץ חסר נשימה עם תקליט חדש לחדר ילדותי.

עוד אלבום חדש-ישן (תיכף אסביר), שאני כותב עליו השבוע אחרי ניק קייב -Wild god והחצר האחורית 3. נתחיל מזה שאני חולה, סליחה בריא (ככה אומרים היום, לא?), על משינה. אוהב מאוד את כל אלבומיהם.

בניגוד למצב העגום הכללי, המוזיקה בזמן האחרון מפצה ובגדול, מנחמת ומאחה לבבות פצועים, גם את שלי כמובן. "שיחות שלום" החדש של אביתר בנאי הוא סופר פד לאיחוי לבבות שבורים.

אם לא מחשיבים את טריפולי, האלבום של ערן צור עם שלומי ברכה ודני מקוב מ-2021 כאלבום סולו, אלבום האולפן האחרון של צור "המסלול המואר" יצא ב-2016. תשע שנים זה לא מעט זמן.

גילוי נאות, אני לא הכי אוביקטיבי במקרה של החצר האחורית. לפני שנתיים עיצבתי ובניתי את האתר של כותב הטקסטים המחונן של החצר, יענקל׳ה רוטבליט וגם אתר לעליזה ציגלר.

מוזר לכתוב על אלבום שיצא רק השבוע, אבל זה אלבום מהמקרים הנדירים האלה שכבר מהתו הראשון אתה קולט שיש פה חתיכת יצירה של מוזיקאי מדהים.

פיטר גבריאל לא יודע את זה, עוד לא נקרתה לצערי הזדמנות לספר לו, אבל היתה תקופה אפלה בחיי שנמשכה שישה שבועות, במהלכה מבלי שידע הוא היה החבר המושיע שלי, הציל אותי נפשית,

שלום חנוך, אחד המוזיקאים היותר משמעותיים שדרכו פה, הוציא השבוע אלבום חדש בשם "הרצל לילנבלום", ומבחינתי אלבום חדש של שלום זה תמיד אירוע. אני עוקב אחרי העשייה המרתקת שלו כל השנים,

מעט מוזיקאים מצליחים להמציא את עצמם מחדש בשלבים מתקדמים של הקריירה. הרוב מתקבעים אחרי שנות הפריצה היצירתיות והמרגשות באזור הנוחות ואני לא מבקר את זה חלילה, להפך, לגמריי מבין.

בסיומן של שלוש האזנות ברצף, אני אומר כן כן כן כן לגמריי עם סימן קריאה לאלבום החדש של אלון עדר, שברור שמצוי בזון היצירתי שלו, מחזיר אותי בתחושה לתור הזהב של שנות השבעים.

איזה כייף שיש לנו את חווה אלברשטיין שבגיל 75, אחרי 57 שנות פעילות ומעל 60 אלבומים, מוציאה אלבום חדש, "ערב אחר", אלבום יפהפה ועכשווי שאפילו יצא גם בפורמט פיזי על דיסק (כן כן דיסק, כמו פעם).

הפעם הראשונה שהתוודעתי שוב אל איגי דיין כזמר (מאז ההאזנה לאלבום הבכורה שלו ״משהו ממך״), היתה במופע המחווה לשמוליק קראוס ״רואים רחוק רואים שקוף״ עם אבי בללי, דודי לוי, טל גורדון ודניאל סלומון.

אלבום מדהים. מהטובים והמיוחדים שיצאו כאן לטעמי. זה מהתקליטים האלה שאתה שומע בפעם הראשונה והלסת פשוט נשמטת מתדהמה. אותה תחושת התפעמות נדירה כשאתה מבין שאתה שומע משהו שלא נשמע כאן. קודם.

בציר טוב אינו עוד אלבום מעולה, הוא רגע תרבותי שמצליח לתפוס את ההוויה של ישראל בשנות השמונים המוקדמות.

הבוקר חזרתי, אחרי הרבה שנים, אל האלבום ״קולות״ של חוה אלברשטיין ולא זכרתי באיזה אלבום אדיר מדובר. יש אלבומים שמתיישנים ויש כאלה שנשארים רעננים כמו ביום שיצאו לאור

תמול דיברתי עם חבר נעורים על מוזיקה.אנחנו מדברים לא מעט ויכולים לדבר שעות על מוזיקה, בדיוק כמו אז. כמובן שהגענו ל־אריק איינשטיין.כמה הוא חסר, במיוחד בימים הקשים האלה, ואיזה ענק הוא היה.

יש אמנים שאתה לא רק אוהב, אלא מרגיש שהם שלך. אצלי, יצחק קלפטר הוא בדיוק כזה ובמיוחד האלבום הזה, אלבום הסולו הראשון שלו מ-1981. רכשתי אותו בחופש הגדול שבין כיתה ח׳ ל־ט׳,

״על פני האדמה״ של שלום חנוך, אלבום מינורי ביחס לאלבומים הגדולים שלו, כזה שאם תשאלו את מעריצי חנוך האדוקים הם יגידו: ״אה…זה אלבום טוב, אבל הוא לא מגרד את ״חתונה לבנה״, ״אדם בתוך עצמו״

יש אלבומים שאתה שומע בלילה. יש אלבומים שמתאימים לנסיעה ארוכה. ויש אלבומים שהם פשוט אלבומי בוקר, כאלה שמזרימים אנרגיה טובה ישר לוורידים.

יש את האלבומים האלה שאתה יודע שהם גדולים, שאתה מאוד אוהב ואיכשהו עוברות שנים ארוכות מבלי ששמעת אותם. היום זה קרה לי עם Achtung Baby של U2.

״מקום״ הוא אחד האלבומים היותר אהובים עליי של שלמה ארצי. מדובר באלבום ביניים קסום ואינטימי בניחוח מאוד ארץ ישראלי שיצא אחרי הטרילוגיה המופתית ״גבר הולך לאיבוד״ – ״דרכים״ – ״חצות״.

ניל יאנג הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים שאני מכיר. גם בגילו הדי מתקדם, 78, הוא מוציא אלבומים בקצב שאני כותב פוסטים (הרבה למי שלא עוקב) ותמיד הוא שומר על רמה גבוהה.

כל אלבום של שלמה ארצי מחזיר אותי לתקופה אחרת בחיי ו׳חצות׳ זה אחד התקליטים הראשונים שקניתי בכלל ושל ארצי בפרט (בחופש הגדול בין כיתה ח׳ ל-ט׳). זו היתה התאהבות מהאזנה ראשונה.

"סוף היום" הוא אלבום נשגב. האלבום האהוב עליי ביותר של כספי, ואחד האהובים עליי בעברית. שילוב של טקסטים נפלאים, לחנים כובשים, ביצועים מרגשים והפקה מוזיקלית מדויקת כמו שרק כספי יודע לרקוח.

לפני 40 שנה בתחילת כיתה ט' ההורים שלי נסעו לשישי שבת ופעם ראשונה בחיי נשארתי בבית לבד (אחי יובל היה בחו"ל ואחי אסף בצבא). זוכר הרגשה עילאית של חופש, בדיוק התחלתי לעשן באותה תקופה…

חברים יקרים עשו לעצמכם טובה גדולה והאזינו לאלבום החדש והמרגש הזה של אהוד בנאי. גילוי נאות, אני לא אוביקטיבי בכל מה שקשור לאהוד בנאי מהסיבה הפשוטה שאני מאוד מאוד אוהב את המוזיקה שלו!

היום שמעתי אחרי כמה חודשים את ׳מוזיקה׳ של צביקה פיק (בתקליט כמובן)…אחח איזה תקליט כייפי ומרגש זה, יצירת מופת מטורפת ופורצת דרך (במיוחד בארץ של אותם זמנים שיצא).

התחלתי לאהוב את ניק קייב, כשיצא The good son המדהים, אי שם לפני שלושים שנה. מאז אני עוקב אחריו באדיקות. רכשתי כל אלבום והייתי 3 פעמים בהופעות שלו, כל אחת יותר מדהימה מהשניה.

שומע אוסף שלו, איזה כייף של שירים וגם עומדים ממש יפה במבחן הזמן: ׳זה היה ביתי׳, ׳הולך למערב׳, ׳בוקר של חמסין׳, הלילה לבד׳, ׳עייף מכדי לקום׳, ׳אהבה בוערת׳ ועוד מלא…רוקנרול לפנים!!! כייף

להקת ׳גזוז׳ חוגגת 40, מה שאומר שהיום לפני ארבעים שנה צעדתי נרגש עם דמי כיס שחסכתי באדיקות לחנות ״צליל וזמר״ במרכז השכונתי בשכונת ׳נאות רחל׳ בחולון (שם גדלתי), לרכוש את התקליט הראשון בחיי.

בסוף דצמבר 1980, בהיותי בערך בן שלוש עשרה וחצי, אחי הגדול יובל הציע לי לבוא להתארח אצלו כמה ימים בקיבוץ להב, שם היה בשל״ת (שרות ללא תשלום) במסגרת שירותו הצבאי בנח״ל. כמובן קפצתי על המציאה

התקליט החמישי שקניתי בחיי בכיתה ז׳, היה אלבום הסולו השני של הגדול מכולם שנקרא בפשטות מקרטני 2. בכנות, לא שמעתי אותו במלואו מאז הימים ההם וזה ממש מרגש להאזין לו שוב.