״מקום״ הוא אחד האלבומים היותר אהובים עליי של שלמה ארצי.

מדובר באלבום ביניים קסום ואינטימי בניחוח מאוד ארץ ישראלי שיצא אחרי הטרילוגיה המופתית ״גבר הולך לאיבוד״ – ״דרכים״ – ״חצות״ (שבנתה את הפאזה השניה והחשובה בקריירה של ארצי), רגע לפני הפאזה השלישית של קיסריה וההתפוצצות בפארקים שהחלה עם ״תרקוד״ – ״לילה לא שקט״ ו״חום יולי אוגוסט״ ונמשכת למעשה עד היום.

האלבום מכיל שירים מקוריים, שתי נעימות וכמה קאברים. הלהיט הגדול היה ״הרדופים״ שנשמע קלאסיקה מייד עם צאתו וגם ״ברית לא מוכרת״ הושמע לא מעט, דואט נפלא עם אסתר שמיר שביסס מסורת של דואט אחד לאלבום (גרי אקשטיין – פתאום כשלא באת, עמיר לב – אני בא, ריטה – שניים, בן ארצי – שיר פרידה, טל שגב – כל אחד והסיפור שלו, שמעון בוסקילה – עלש, מוקי – החיים, אריק איינשטיין – חוזרים הביתה, דודו טסה – לתת ולקחת, אברם טל – אלוהיי, יובל בנאי – לנצח יחד, דיקלה – מחמל נפשי, ישי ריבו – האמת, אמיר דדון והגבעתרון – גבעה אחת).

תמצאו באלבום כאמור גם כמה קאברים מאוד ארץ ישראלים (״אני נושא עימי״, ״אומרים ישנה ארץ״, ״החול יזכור״), שתי נעימות (״מקום״ ו״סיום״), את "אל הנירים האפורים" הקסום ובעיקר את ״בהר הדומיות״ למילים של נתן אלתרמן ולחן של ארצי, אחד השירים המרגשים שלו לטעמי שלגמריי חמק לי מתחת לרדאר, ממליץ בחום לשים אוזן לשיר המיוחד הזה ולכל האלבום.