"המוזיקה הישראלית לא הגיעה עדיין למקום הנכון שלה"

 

זאב נחמה, מוזיקאי (אתניקס), מספר איך נמשך כבר כילד חולוני ('חולון היא כנראה הליברפול שלנו') עם הפרעות קשב וריכוז לאמנות ומוזיקה, איך התגלגל בצבא לשירות על ספינת טילים, תפקידו במהפכה שהחדירה את המוזיקה הים תיכונית לכל בית בישראל ולמה מאז שהוא זוכר את עצמו המחר יותר עניין אותו מהאתמול.

מאת: אלדד בוברוביץ'

לפני 30 שנה בהיותי בן 23 חזרתי משהות של שנה בסן פרנסיסקו והדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ לחנות התקליטים הקרובה לבית הוריי בחולון (שם חזרתי לגור באופן זמני).

המוכר השמיע לי בהתלהבות דברים חדשים שיצאו בשנת העדרי, אחד מהם היה אתניקס. אני זוכר שהוא השמיע לי בהתמוגגות את 'ציפור מדבר' והתחושה שלי היתה שאני שומע משהו אחר, רענן וחדש שלא שמעתי עד אז בארץ. אחר כך הגיע גם האלבום 'מסאלה' והשת"פ המטורף עם איל גולן שהכניס את המוזיקה הים תיכונית מן השוליים אל כל בית בישראל והשאר היסטוריה.

בתור התחלה, שאלה מתבקשת, איפה גדלת?
"נולדתי ביפו בית חולים דג׳אני – גדלתי חצי מהזמן בחולון וחצי בפלורנטין. משפחתו של אבי יעקב ז"ל היתה כולה מפלורנטין. סבי מצד אבי הגיע מיהדות סלוניקי ומקורותיה של סבתי מצד אבי ממשפחה ספרדית ירושלמית".

זה מטורף, המון מוזיקאים שאני מראיין גדלו בחולון. פיטר רוט, אורן ברזילי, אתה. וגם כאלה שלא ראיינתי. דודי לוי, אלי לולאי".
"כן ותוסיף גם את גרי אקשטיין, אריק רודיך, משה לוי. חולון היא כנראה הליברפול שלנו".

איזה בית זה היה?
"אפשר להגיד בית אינטלקטואלי. אמי ציפורה (פאני במקור) ז"ל, נסיכה אמיתית עד יום מותה בגיל 75, הגיעה לארץ מאצולת יהדות בלגיה, שם גדלה במנזר. בארץ היתה עקרת בית ובמקביל ניגנה בפסנתר. אבי יעקב ז"ל, נפטר בגיל 65, ניהל עד מותו מוסך".

מסקרן אותי איזה ילד היית.
"ילד עם הפרעות קשב וריכוז וזיקה חזקה לאמנות. פיסול, ובמיוחד ציור (כנראה בגלל המופנמות) ומוזיקה. גם שני חבריי הטובים מילדות, דידי ודורון שאנחנו בקשר עד היום, התעניינו באמנות".

איך הגעת למוזיקה?
"ההורים כנראה זיהו את המשיכה שלי לעניין וקנו לי בגיל שש גיטרה ומעט אחר כך קיבלתי עוד מתנה מכוננת, התקליט 'צוללת צהובה' של הביטלס! אחר כך נכנסו לתודעה שלי גם קווין ודיויד בואי (שהם יחד עם הביטלס שלוש האהבות הגדולות שלי עד היום), והמוזיקה נכנסה לי חזק לורידים. בגיל עשר כבר הקמתי להקה בשכונה".

זה נמשך גם בתיכון?
"בטח! בתיכון הייתי הזמר של החבר'ה. הייתי נער מאוד חברותי, פעיל בצופים ובנוער העובד. בגיל 16 הופעתי עם שירים ב'מגדלור' ביפו וגם בשירות בסטי"לים היתה לי להקה".

אני מניח שהתגייסת לנח"ל?
"האמת שכמעט התגייסתי לנח"ל אבל בגלל שזה דרש שנת שירות נוספת, ויתרתי. הייתי אמור להתגייס ללהקה צבאית אבל בדיוק רפול ביטל את הלהקות הצבאיות והתגייסתי לחיל הים, לסטי"לים".

נהנית בצבא?
"כן. מאוד אוהב ים, אני מזל דגים וגר היום ליד הים ביפו".

מה עשית אחרי הצבא?
"עבדתי באבטחה פה בארץ ואז שלוש שנים באל על בלונדון. נכנסתי שם לעומק של כל עניין הסינטיסייזרים. אתה יודע מה זה לונדון של אותן שנים? קווין, דיויד בואי, גארי ניומן, פרנק זאפא. מטורף!".

ואז?
"כשהייתי בן 25 נגמרה העבודה וחזרתי לארץ והקמנו את להקת 'מוסקבה'. יאיר גת (היום עיתונאי ב'כלכליסט'), עובדיה חממה, המתופף אורי בלק ואנוכי.

מזרח ומערב

אני מספר לזאב שבנעוריי מאוד אהבתי את להקת 'מוסקבה' הזכורה לי כלהקה חדשנית, רוקיסטית ואלטרנטיבית. להקה הכי שונה והפוכה שאפשר לדמיין מאתניקס.

למה לדעתך 'מוסקבה' לא הצליחה כמו 'אתניקס'?
"תייגו אותנו מההתחלה כלהקת מחאה (כולנו היינו בוגרי מלחמת לבנון הראשונה) וחברות לא רצו להחתים אז תוכן כזה. אולי גם לא היינו מספיק טובים".

איך קמה אתניקס?
"תראה 'אתניקס' בתחילת הדרך היתה למעשה ההמשך הטבעי והמוצלח של להקת 'מוסקבה'. צירפנו את תמיר קליסקי שראה אותנו בהופעה ואת יועד נבו המפיק והמעבד שהפיק וניגן בתופים, גיטרות וקלידים ובהרכב הזה יצרנו את האלבום הראשון 'אתניX', שיצא ביוני 1990. הוא היה אלבום די רוקיסטי עם השפעות ניכרות של להקת 'מוסקבה'. הופענו הרבה בתקופה ההיא ב'רוקסן' על שם המועדון בו הופיעו רוב הלהקות אז וגם אנחנו וכמובן גם במועדון 'זמן אמיתי' ". אחר כך התחלנו להתפתח גם לכיוונים האתניים שיצרו את הדי.אנ.איי המזוהה שלנו, שילוב של מזרח ומערב".

בעצם אתם חוללתם את המהפכה הים תיכונית.
"אני חושב שהמהפכה התחילה לפנינו, עוד מקום המדינה. אלתרמן כבר חשב ודיבר על אינטגרציה עם הלבנט. היו ליינים של מוזיקה כנענית (ערבית) גם אצל סשה ארגוב. מה שאנחנו עשינו למעשה מסתכם ביצירת מעטפת מוזיקלית אשכנזית (כולל אלקטרונית) למוזיקה הזו שהיתה שם תמיד (עוד מימי 'צלילי העוד') ואז קיבלו את זה. זו היתה למעשה פעם ראשונה שהמוזיקה הים תיכונית הגיעה למיינסטרים, לכל אוזן ובית".

והתפקיד של איל גולן במהפכה הזו?
"תשמע איל גולן הוא חד משמעית הזמר הכי גדול בארץ. כשהגענו אליו הוא כבר היה סופר בשל לבום הזה, אחרי תקליט רביעי. גם היה לו את ה'לוק' הנכון. כשבאנו למירי בן יוסף היחצ"נית (היח"צנית של שלום חנוך ושלמה ארצי באותם ימים), היא ראתה באיל דוגמן איטלקי".

אתם בקשר?
"כן. הופענו יחד לפני שלוש שנים".

איך אתה רואה את המוזיקה הים תיכונית היום, בהמשך למהפיכה שחוללתם?
"מה שנעשה במוזיקה היום תיכונית בשנים האחרונות מזעזע לדעתי. בהתחלה ראיתי במה שקורה המשך ישיר למה שעשינו. אחר כך זה השתנה לרעה. המוזיקה הזו לא הגיעה למקום הנכון שלה. במצרים למשל לקחו את ההיפ הופ לתוך ה'בלאדי' המצרי וזה נהדר ומעניין. כך גם בתורכיה".

הכל לא טוב?
"ברור שיש גם דברים נהדרים שאני כן אוהב, נניח סטטיק ובן אל. אני מדבר על מגמה כללית".

מה הסיפור עם משינה? היו בזמנו כל מיני סיפורים ושמועות".
"סתם ניסו לעשות רעש בתקשורת בזמנו כאילו הם מתסלבטים עלינו כי איזה עיתונאי ניסה לסכסך בינינו. אחר כך נפגשנו ולפני כמה שנים הם אירחו אותי בהופעה שלהם בראשון לציון והיה נהדר".

איך עוברת עליך הקורונה?
"תקופה לא פשוטה והתעשייה לא קיימת".

ולסיום השאלון:

הגעת עם המוזיקה לאן שרצית?
"בשמונים אחוז כן. החלומות שלי היו להיות כמו הביטלס או קווין ובמקום שלנו פה אולי הצלחנו להיות- אבל החלומות היו פעם חו״ל".

אם לא היית מוזיקאי, מה היית רוצה להיות?
"טייס, ימאי או רופא".

בילוי מועדף?
"בילוי בבר עם חברים".

מהי הצלחה בעיניך?
"להיות מאושר ללא קשר לכסף".

מה הדבר שאתה הכי גאה בו עד היום?
"הקריירה שלי".

נוסטלגי?
"בדברים מסויימים. מסתכל תמיד קדימה".

רומנטי?
"כן, אבל לא מאמין בזוגיות. כן מאמין באהבה".

סנטימנטלי?
"לגביי סיפורים של אנשים".

מה זו חברות בעיניך?
"נאמנות. לא לבגוד".

אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"משה רבנו וג'ון לנון".

מאכל?
"חומוס באבו חסן ופלפל כמובן".

אלבום ראשון שקנית?
"צוללת צהובה של הביטלס".

אלבום לאי בודד?
'סרג'נט פפר' של הביטלס או 'לילה באופרה' של קווין.

ספר?
"הוכחה לגן עדן – אבן אלכסנדר".

סרט?
"מופע הקלנוע של רוקי  או תעלת בלאומליך".

סופר?
"לב טולסטוי".

פילוסוף?
"צ'רצ'יל".

שחקן/ית
"אומה טורמן ואל פאצ'ינו".

הכי מושך באנשים?
"אסתטיקה ואופי. מאוד אוהב אנשים עם נפש אצילית".

מוזיקאי?
"דיויד בואי".

מה הכי מפחיד אותך?
"בוגדים".

תקופה שהיית רוצה לחיות בה?
"תקופת הקמת המדינה".

רגע משמעותי בחיים?
"המוות של ההורים שלי".

החיים הם…?
"לא תמיד מה שאנחנו מתכננים".