ניל יאנג והגביע הקדוש

ניל יאנג הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים שאני מכיר. גם בגילו הדי מתקדם, 78, הוא מוציא אלבומים בקצב שאני כותב פוסטים (הרבה למי שלא עוקב) ותמיד הוא שומר על רמה גבוהה, מוציא במקביל גם אלבומים חדשים וגם הופעות ישנות מהארכייב הבלתי נגמר שלו שעולות אחת לכמה חודשים על וויניל. מדובר על סביב 54 אלבומי סולו ובמסגרת הלהקות שהיה שותף בהן (בופאלו ספרינגפילד, סטילס יאנג בנד, קרוסבי סטילס ונאש וכמובן האלבומים עם הקרייזי הורס). המספר המטורף הזה לא כולל את האלבומים מהארכייב ואוספים.

אני כמובן מחזיק את כל מה שידיי משיגות, או במילים אחרות, את רובם. בתקליטייה הפרטית שלי יש לו את כמות האלבומים הכי גדולה של אמן בודד לצד אריק איינשטיין, דיויד בואי ופול מקרטני וכמובן שהוא בטופ 10 שלי לצד פול מקרטני, ג'ון לנון, דיויד בואי, ג'ורג' האריסון, בוב דילן, לאונרד כהן, טום וויטס, בק, טום יורק, איימי ווינהאוס וקורט קוביין.

אם הייתי נותן ציון בשיטת הכוכבים של המבקרים בעיתונות, אז רוב האלבמומים שלו, גם החדשים וגם ההופעות מהארכייב (למעט בודדים משנות השמונים היותר שחונות שלו), ינועו בין שלושה וחצי לחמישה כוכבים (בשיטת הניקוד של 1-5). נניח On the beach, Zuma, Comes a time, Rust never sleap, Harvest, After the gold rush, Harvest moon הם אלבומים מובהקים של חמישה כוכבים, יצירות מופת. ויש לעומתם אלבומים כמו Old ways ו- This notes for you שהם תקליטים מובהקים של שלושה וחצי כוכבים. לא רעים בכלל אבל רחוקים מלהיות יצירת מופת וכמו שאומרים ניל יאנג גם ביום בינוני עדיף מהרבה אחרים ביום הכי מבריק שלהם.

מבין תקליטי החמישה כוכבים שלו (בדירוג הסובייקטיבי לגמריי שלי) יש אחד, דוקא מהפחות מדוברים ולעוסים שתמיד אהבתי יותר מכולם וזה האלבום Sleeps with angels שהקליט עם ה-Crazy horse בשנת 1994. אלבום מאוד שונה ומובדל בסאונד לטעמי מאלבומים אחרים שלו, יש בו משהו מאוד גרובי ויחד עם זאת עדין ומלנכולי. המון רוך לצד דיסטורשנים. אין בו המנונים מוכרים אבל אני הרוס על האלבום הזה ושנים שאני מת להשיג אותו בוויניל ולא נתקלתי בו אפילו פעם אחת על מדף של איזו חנות (כולל בחו"ל), עד שלפני שבועיים צלצל אליי אמיר שורץ, עיתונאי וחבר מעולם התקליטים, לעדכן אותי שראה אותו על מדפי האוזן השלישית.

למחרת בסיבוב של שישי בבוקר נכנסתי לאוזן ולשמחתי הוא היה עדיין על המדף ועליו מדבקה עם הסכום הצנוע: 600 ש"ח. אולי זה נשמע מטורף, אבל מדובר בתקליט כפול ומאוד נדיר במצב מעולה והמחיר הזה ביחס למחירו בעולם אפילו זול. אז מכרתי שני תקליטים ישראלים מאוד מבוקשים ונדירים ובסכום הנאה שקיבלתי רכשתי בין היתר את התקליט המדהם הזה ואני מאושר.

אתמול כשהאזנתי לו לראשונה בוויניל, נדהמתי מהסאונד הנפלא ומהשירים היפהפיים שכמעט שכחתי שש בו ובעיקר הופתעתי לגלות כמה הוא מזכיר בווייב ובשירה את ניק קייב באלבום הזה ואיך לא שמתי לב לזה עד היום. ניק קייב כשלעצמו מזכיר את ניל יאנג כמעט בכל ראיון כמקור השפעה גדול (לצד בוב דילן, לאונרד כהן ומאדי ווטרס). אני גם מאוד אוהב את העטיפה של האלבום שכרגיל מקבלת בתקליט כבוד והדר יותר מכל פורמט אחר. מה שעוד גיליתי לאחרונה, זה שעדיף להחזיק אלבום אחד יקר שאתה מאוד מאוד אוהב ובאמת שומע, מעשרים תקליטים בינוניים ששוכבים סתם על המדף.