כל שנה אני מגלה שבין האמנים הכי מושמעים אצלי בסיכום השנתי בספוטיפיי לצד אריק איינשטיין, נמצא גם אבי בללי, אמן עם תפיסת סאונד ייחודית כיוצר פסקולים נפלאים ("כנפיים שבורות", "שטיסל", "בטיפול"), כיוצר למחול עם בת שבע ("קיר") וכמובן כרוקר נפלא ב"נקמת הטרקטור" ובאלבום הסולו "המהגר", אלבום מעולה שהוציא השנה.
הרומן שלי עם בללי החל לפני 35 שנה כשחזרתי לארץ לאחר שנה בסן פרנסיסקו והדבר הראשון שעשיתי למחרת הגעתי, היה לרוץ לחנות התקליטים הקרובה לביתי, 'צליל וזמר' במרכז השכונתי בנאות רחל, שכונת ילדותי בחולון.
"יופי, לקחתי", אמרתי ויצאתי (יחד איתו רכשתי גם את ניק קייב – the good son, שיצא באותו זמן בערך….שני אלבומים שאני מאוד מאוד אוהב עד היום).
יש קטע כזה שאני אוהב מפעם לפעם לרכוש תקליטים בלי לשמוע ולהכיר קודם ואז לבוא הביתה ולגלות, אלמנט ההפתעה…אני זוכר שבאתי לחדר נעוריי בדירה של הוריי ושמתי את התקליט על הפטיפון ומהצליל הראשון נשמטה לי הלסת. הרגשתי שאי מאזין לאלבום שלא דומה לשום דבר אחר ששמעתי קודם בעברית.
לפני שלוש שנים יצא האלבום בויניל מחודש ומושקע כיאה ליצירת המופת הזו. גם במרחק הזמן, מדובר באלבום שומט לסתות בדיוק כפי שהיה ביום צאתו לאור.
יצירה מגוונת, חדשנית עם תפיסת סאונד פורצת דרך ומהאלבומים הראשונים שמיזגו באלגנטיות רוק ומוזיקה מזרחית, הרבה לפני שזה הפך לעניין טרנדי.
