יש את המשפט היפה הזה, ״כל אחד והבוב שלו״ אז הנה כמה מילים על הבוב שלי:

1. את דילן גיליתי בכיתה ט׳ בזכות הביצועים של דני ליטני באלבומים ״זה הכל בינתיים״ ו״בינתיים זה הכל״ המתעדים את ההופעות של ליטני עם יהונתן גפן. מההתחלה אהבתי את תחושת החופש והחיפוש שבקעו מכל צליל באלבומים שלו וכמובן את המסרים והטקסטים.
2. ראיתי בחיי שתי הופעות שלו, אחת בפארק הירקון בכיתה י״א עם חימום של טום פטי ואחת לפני 8 שנים באצטדיון רמת גן. שתיהן היו מההופעות המזעזעות והמאכזבות שראיתי אי פעם. בשתיהן אי אפשר היה לראות אותו כי הוא לא מאפשר מסכים גדולים ונורמליים וצילומי תקריב וגרוע מכך, הוא התעקש בשתיהן לשיר את השירים הכי לא מוכרים (גם למיטיבי לכת כמוני) והמעט שכן היו מוכרים אי אפשר היה כמעט לזהות באופן שהוא בחר להגיש אותם.
3. יש לי כמעט את כל האלבומים שדילן הוציא ובגדול יש המון אלבומים שאני מאוד מאוד אוהב, אבל העשירייה שלי היא:
Time out of mind
Blood on the tracks
Oh mercy
Infidels
Nashville skyline
Street legal
Desire
Slow train coming
Highway 61 revisite
Befor the flood
4. התקליט הכי גרוע שלו בעיניי הוא: ,Dylan & וthe dead,
זה ממש מוזר כי זה חיבור שלכאורה היה אמור לייצר ניצוצות.
5. ההופעות הכי אהובות עליי שלו הן:
האירוח בקונצרט למען בנגלדש שהפיק ג'ורג' האריסון. הוא ממש בשיאו שם לטעמי ונשמע נפלא.
Before the flood: אלבום ההופעה עם ׳דה בנד׳, אלבום מושלם.
6. הכיוון הביתה לא ידוע – הסרט של מרטין סקורסזה הוא מאסטרפיס בעיניי, כדאי מאוד לראות ולא רק לאוהדי דילן שרופים. גם הסרט I’m not there מאוד מיוחד ומומלץ.
7. בנוסף לכל המוזיקה האדירה שיצר, לא זוכר הרבה אמנים שהשפיעו על כך כך הרבה מוזיקאים כמו דילן. אפילו פה בארצנו החל מיהונתן גפן ודני ליטני, דרך מאיר אריאל ועד אביב גפן ושלומי שבן. ותמיד תמיד זוכר שהביטלס אהוביי כנראה לא היו מתפתחים כפי שהתפתחו ללא המפגש הגורלי עם דילן, אחריו אמר לנון למקרטני:
"אנחנו לא יכולים יותר לכתוב שירים: She loves you yeh yeh yeh