לא סתם אומרים שאין כמו הילדים שלנו ללמד אותנו שיעור על החיים, אז השבוע בהליכת ערב עם ביתי ליה היה לי רגע משמעותי. זה קרה כשהיא שאלה אותי מה היו הרגעים הכי מאושרים שהיו לי בחיים ועניתי שהיו המון ולך תבחר, אז החלטנו מפאת גילי ההולך ומתקדם, לבחור רגע מונומנטלי אחד מכל תקופה.

ילדות מוקדמת (1-10):

הרגעים הכי מאושרים בילדות זכורים לי בעיקר מהנסיעות המשפחתיות לאילת. רגע שחזר על עצמו כל חופש גדול, כשהיינו נוסעים לדודה דבורה באילת שהיתה אז עיר קטנה וקסומה. האושר החל כבר עם ההכנות לטיול בתחילת החופש הגדול והקניה המקדימה בסופר, הנסיעה בחיפושית המקרטעת (בלי מזגן!), העצירה ביוטבתה והשוקו השמימי שהיה ניתן אז להשגה רק שם, הרי אדום המתגלים לפתע במלוא הדרם, אי אלמוגים, נואיבה, "דזרט קולר" (סוג של מזגן מוזר שהיה רק באילת), רגעי אושר צרופים כשהיינו נוסעים עוד יחד כל המשפחה, הוריי, אחיי יובל ואסף ואני.

ילדות מאוחרת ונעורים (10 – 18):

בחופש הגדול שבין כיתה י׳ ל-י״א, הוריי טסו לחו״ל ובגחמה של רגע, הצעתי לרפי כהן, נער מתולתל מיוחד וכריזמטי שהכרתי בתנועה לבוא לגור אצלי בחודש הזה. רפי היה גדול ממני בשנה והיתה לנו היכרות שטחית של שלום שלום. במונחים של הקן בתנועה (הנוער העובד והלומד) הוא היה ׳סלב׳. מהמקום חסר הביטחון שלי כנער שהתפתח פיזית מאוחר, הערצתי אותו ונראה לי שרציתי להתבשם מאור הכוכבים שהוא הקרין. ערב אחד כשפגשתי אותו באקראי בקן פניתי אליו:
״שומע, ההורים שלי טסים בשבוע הבא לחו"ל לחודש, אחי אסף בצבא, אחי יובל מטייל בחו״ל, הבית ריק, בא לך לבוא לגור אצלי? נוכל לשמוע מוזיקה בווליום, לעשן חופשי, יהיה מגניב״.

להפתעתי הרבה הוא אמר מיד כן ללא היסוס וזה היה חודש מהמאושרים בחיי! שמענו מוזיקה בווליומים מטורפים (פינק פלויד, ג׳נסיס, קינג קרימסון, ביטלס, אריק איינשטיין, שלום חנוך, מאיר אריאל, בוב דילן), בישלנו ארוחות שחיתות, צפינו באדיקות ב"זהו זה", הבית היה מלא חבר׳ה שבאו להשתגע איתנו, לגמריי ״אצל הדודה והדוד״. רפי התחיל לקרוא לי ״הגמד״ והתעקש על הכינוי גם בהמשך כשעברתי אותו בגובה בחצי ראש. החודש הזה הפך לחברות חיים ושנינו זכרנו אותו כאחד החודשים המאושרים בחיינו.
שנה אחר כך סעדנו אותו, כל החברים מהקן, בהוספיס ביפו. בביקור האחרון בשבת בבוקר, ימים ספורים לפני מותו הוא אמר לי: ״תקשיב יא גמד, אין לי כוח לדבר, תשמיע לי קצת שירים״.

שמתי לו את שלוש השירים שהכי אהב ששמענו בלופים באותו חודש מאושר בנעורינו והקשבנו בשתיקה. ״אקוס״ של הפינק פלויד, ״ווילד הורסס״ של הרולינג סטונס, ו״שיר כאב״ של מאיר אריאל ואחריהם הוא נרדם ולא ראיתי אותו יותר. רפי נפטר לפני שמונה שנים בגיל 50 מסרטן אכזרי שנלחם בו בגבורה חמש שנים. בשבוע הבא נעלה לקברו כל החברים הקרובים מהתנועה לאזכרה השנתית השמינית.

צבא (18 -22):

היו הרבה רגעים משמעותיים בצבא אבל החלק הכי מאושר מבחינתי היה חצי שנת השירות בהיאחזות הנח״ל אלישע שליד יריחו. היינו שם כל הגרעין לכאורה על מדים ותחזקנו את המקום בעבודות במפעל קטן לבטריות, גן ירק, חדר אוכל וכמובן שמירות בלילות. היה הווי כיפי מאוד מזכיר את השיר ״בהיאחזות הנח״ל בסיני״) וזכור לי במיוחד ערב ביטלס שהעברתי במועדון במקום עם חידון נושא פרסים לכל הגרעין וצוות הפיקוד. את המגורים שם חלקתי בחדר עם אידור מזכיר הגרעין שלנו שבנוסף לרפי ז"ל, הוא אחד החברים הכי אהובים ומיוחדים שפגשתי אבר (אידור נפל שנה אחר כך במבצע מיוחד של גדוד 50 בלבנון) וירון וקובו, שני חברים טובים שאני עדיין בקשר קרוב וחברי איתם עד היום.

שנה בסן פרנסיסקו אחרי הצבא (23-22):

אחרי השחרור מהצבא, בזמן שכל חבריי טסו למזרח הרחוק, עבדתי כסבל בשגרירות ארה"ב, ובכסף שחסכתי החלטתי לטוס לאחי יובל בסן פרנסיסקו. הוא הציע לי לבוא ולנסות להשתלב בחברת בנייה שהקים שם. המחשבה הייתה שאולי אתאהב במקום ובצורת החיים ואשאר שם. זו הייתה שנה לא קלה אבל משמעותית ומחשלת. אחרי החברותא של התיכון והצבא והנח״ל מצאתי את עצמי לבד, חי בעיר זרה, ללא חברים ושפת אם, עובד ומתפרנס כפועל בניין. בהתחלה גרתי אצל אחי ואז הוא נסע עם אשתו לטיול ארוך במזרח ושכרתי חדר במרכז העיר עם מלנה אמנית צ׳כית מיוחדת. למדתי המון על בדידות בתקופה הזו.

באיזה שלב הגיע אליי לסן פרנסיסקו קובו (החבר מהחדר בהיאחזות) שסיים טיול ארוך במזרח ועשינו טיול ארוך, חוויתי, הרפתקני ודי מטורף עם לינה באוהל ואכילת ג'אנק פוד (בתקציב של טיול בהודו) בכל החוף המערבי בארה״ב. אחרי הטיול הגעגועים לארץ, לשפה, למשפחה ולחברים הכריעו אותי (״תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת כנרת, אני אוהב את ארץ ישראל קטנה, חמה ונהדרת״) וחזרתי להתחיל את חיי הבוגרים בארץ.

לימודים באוניברסיטה והשנים בתל אביב (24 – 32):

עם שובי לארץ השלמתי בגרויות חסרות במתמטיקה ואנגלית בלימודי ערב באנקורי וכמובן מבחן פסיכומטרי והתחלתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב תואר דו חוגי בגיאוגרפיה ובי.איי כללי עם שתי חטיבות בפילוסופיה (כללית ויהודית). לפרנסתי עבדתי כשומר לילה פעמיים בשבוע בבית אבות ויצו בתל אביב , ואחר כך גם כברמן בפאב פרוזאק שאחי אסף פתח בפלורנטין בשותפות עם ישי אמיר. עם סיום התואר מצאתי עבודה כגיאוגרף במשרדים לתכנון עירוני.