"תהילה בעיני היא רק מכשיר להגיע לאנשים להעברת מסרים ותפיסת עולם.
אם מסתכלים על תהילה בתור תכלית, היא גורמת לסיאוב נפשי"

 

אברי גלעד, מספר בשיחה אישית על ילדות עם הפרעת קשב קשה ולא מאובחנת, נעורים מייסרים עם שורת אהבות נכזבות, המשיכה לרדיו והמהפך עם הקבלה לגלי צה"ל וההתגברות על פחד המיקרופון. וגם: מי אחראי למותג 'אברי גלעד', המעבר המבורך מהשמאל התל אביבי הציני והמנוכר לחיקו החמים של הימין, ומהו הדבר שהוא הכי גאה בו עד היום.

מאת: אלדד בוברוביץ'

הרדיו היה שם כמעט מהרגע הראשון. אברי גלעד (אז אברי קווסטלר, עוד נגיע לשם בהמשך), נהג להקליט קלטות מתוכניות רדיו אהובות עליו עם כוכבי התקופה: שמירה אימבר, מלאכי חזקיה, יצחק בן נר, טום שגב ודני וסלי.
"הם טמטמו לי את הראש ורובם עדיין פעילים", אומר גלעד כשהוא מכין לי אספרסו ארוך ואנו מתיישבים על כסאות הבר במטבח ביתו הנעים והמוקפד.
"אהבתי אנשים שלהטטו בשפה. אנשים עם חוש הומור, מצחיקים", הוא ממשיך.

כמעט בלתי אפשרי שלא לקשר את המשיכה של גלעד, ילד מצחיק וכריזמטי ("סגן מלך הכיתה") עם הפרעת קשב קשה ולא מאובחנת, לרדיו. חוש ההומור, ירושה מאביו ניצול שואה, והלשון החדה היו שם תמיד ועזרו לו להיחלץ ממצבים לא פשוטים של ילד הגדל בתחושה פנימית של לא ראוי ולא שווה, שמשהו אצלו עמוק עמוק בפנים לא בסדר. גם כשכבר הגיע בזכות הכריזמה הטבעית לתפקידים כמו יו"ר מועצת תלמידים, לא הצליח למלא אותם כראוי ותחושת הנחיתות נשארה.

מורכבות זו ליוותה אותו לאורך כל גיל ההתבגרות. גם ביחסים עם בנות. גלעד מתאר רצון עז באותם ימים להתחיל לתקשר עימן גופנית, כשבפועל לא קרה כלום בעניין עד הצבא מה שהעצים את תחושת הנחיתות.
"היתה לי נטייה להתאהב בבנות שחשתי אז שלא רצו אותי (בדיעבד הסתבר שהן רצו אבל לא ידעתי להבחין בזה), וכך התגלגלתי מאכזבה לאכזבה, סיטואציות כאלה של לשבת בלילה מתחת לחלון ולראות אולי קורה משהו. התיכון הייתה תקופה מזעזעת. כל 12 שנות הלימודים היו נוראיות", הוא מתוודה.

גילוי הלב של גלעד על שנותיו הקשות בתיכון, מפתיע אותי. ממש לא דמיינתי אותו ככה.

רדיו חזק

חייו של אברי (אז עדיין קווסטלר) תפסו תפנית דרמטית כשהתקבל לגל"צ ("הפרס הכי גדול של חיי"). המוטיבציה העיקרית להתקבל הייתה להיות מפורסם ולהשיג בנות, לצד אהבה עצומה לרדיו מילדות.

כבר בגיל 16 הוא חלם להיות עיתונאי והשתתף בקורס עיתונות שהעביר גדעון רייכר. לגל"צ הוא התקבל בתור שדרן אחר תהליך סינון הכולל שורת מבחני קול וידע כללי. יכולתו לזכור פרטים רבים ("אבל את מה שצריך") עמדה לצידו.
אחרי הסינון הראשוני הוא נשלח לקורס קדם צבאי של גלי צה"ל ולאחריה נדרש להכין כתבה. כשהגיש אותה נאמר לו ש"הכתבה לא משהו", ו"הוא לא יכול להיות כתב, אבל הקריינות יש בה משהו", או כפי שהיטיב לנסח זאת דניאל פאר: "ננסה להוציא ממנו אולי קריין".

למרות שהיה לו גמגום קל, התחיל הטוראי אברי גלעד קורס קריינים עם יצחק פרי, שהיה מורה קריינים נחשב מאוד בקול ישראל, ולאחר תשעה חודשים הפך לקריין משמרות ('האזינו לתוכניתנו…') מן השורה בגלי צה"ל.

קשה היום לדמיין זאת, אבל האיש שחי באולפני הרדיו והטלוויזיה כבר למעלה מ-40 שנה מתאר שנה קשה מאוד שבה הדברים מול המיקרופון לא הסתדרו לו, מלווים בפחד קהל משתק ("בהצגת סיום של בית ספר, היה לי איזה אייטם, עליתי לבמה, השתתקתי וירדתי").

לאחר שנת הסתגלות קשה החלו הדברים להסתדר. גלעד החל להגיש בתחנה תכניות כמו: "צלילי בוקר" ו"ארבע אחר הצהריים", ובהדרגה התקדם והפך למגיש מצעד הפזמונים. קצת לאחר מכן קיבל הצעה מארז טל ששינתה את חייו.

זה "מה שהיה"

בתחילת דרכו בגל"צ נאלץ אברי את לשנות את שם משפחתו מקווסטלר לגלעד.  החוק חייב שם עברי ותחילה חשב על אברי טל, אבל השם טל כבר היה תפוס על ידי ארז. בעודו יושב עם החבר'ה בתחנה, לקח אברי ספר עם שמות משפחה וכשנתקל בשם 'גלעד' עצר והפך באותו הרגע ל'אברי גלעד'.

הזוגיות הרדיופונית עם ארז טל נולדה כשטל החליט להפיק תוכנית מערכונים בשעה שלוש בצהריים והציע לגלעד להשתתף באחד המערכונים. מאז שהיה ילד, לא הפסיק גלעד לעשות קולות שונים ומשונים. במשך שנים דיבר כתינוק, מה שהפך לימים להיות הילד רובי מהמערכון "מים מים מים" ("העולם הערב"). הוא הסכים מיד להצעתו של טל וגילם דמות במערכון, ולמחרת דמות נוספת. במהרה  קלטו השניים שיש להם קליק יצירתי חזק, והחלו לכתוב את המערכונים ("עוד בתיכון הייתי כותב עיתון הומור יומי בשם 'בר שגב' שנכתב על הדף האחרון של מחברות תושב"ע"), וכך נולדה התוכנית המיתולוגית "מה יש".
"זו היתה תוכנית חדשנית, והבנו בזמן אמת שאנו עושים מהפכה. היא תפסה חזק ומהר את הילדים ובני הנוער, אך גם עוררה בזמנו התנגדות מטורפת", נזכר גלעד בחיוך.

הייתם גם חברים או רק שותפים לעבודה?
"היינו חברים. לא יכול להגיד שחברים טובים מאוד, כי אנחנו אנשים שונים מאוד, מעין הפכים משלימים".

אתם עוד בקשר?
"כן, אנחנו בקשר".

אתה מגדיר אותו כאחד האנשים החשובים בהתפתחות המקצועית שלך?
"הכי חשוב. הוא נתן לי את החיים המקצועיים שלי".

והוא יגיד עליך אותו דבר?
"בטוח".

אני משתף את גלעד באכזבה שאני שומע מלא מעט אנשים סביבי על כך שהמהפכן של 'מה יש' הפך בסופו של דבר למלך השעשועונים המסחריים בערוץ 2 המסואב.

"אני מבין את האמירה הזאת", הוא עונה מהורהר, "שעשועונים פירנסו ושיעשעו אותי הרבה זמן אבל אתה צריך להבין שכשהתחיל ערוץ 2 המסחרי אף אחד מהזכיינים לא רצה לתת לארז ולי את הבמה שתאפשר לעשות תוכניות ברוח של 'מה יש' או 'העולם הערב'. הסכימו לתת לנו רק שעשועונים, וכך למעשה נקבע המסלול שלי. בסופו של דבר הנחיתי הרבה שעשועונים".

מחיר התהילה

יש משהו שובה לב כשאדם עם רזומה כמו של גלעד מודה שלא כל מה שעשה ייזכר לדורות ושיש הרבה תוכניות שכבר עכשיו לא נזכרות, ובטח לא ייזכרו, ומעט מאוד תוכניות משמעותיות.

"אין בי חרטות. עשיתי את כל מה שהיה ביכולתי. פרנסתי את עצמי ואת משפחתי. לפעמים היה כיף ולפעמים פחות. אני מזכיר לך שעזבתי את התוכנית 'עשינו עסק' בשיא הצלחתה, כשהייתה עם רייטינג היסטרי כי לא נהניתי".

בעידן המקדש "סלביות", כשכל נער ונערה מודים ששאיפתם הגדולה זה להיות מפורסמים, מרתק לשמוע איך זה מרגיש מאדם שחווה את זה בגיל מאוד צעיר, במקביל לפריחת ערוץ 2 המסחרי וכל מה שהוא מסמל.

הפרסום הגדול שנחת עליו אז בן לילה (הכסף הגדול גם הגיע, אך מאוחר יותר למזלו), היה כייפי אך גם מבלבל מאוד, הוא מודה שלכמה שנים הוא איבד את זה, "גיל 23-22 זה לא זמן אידיאלי להיות מפורסם מאוד".

איך יצאת מהבלבול הזה?
"זה היה תהליך מורכב שלקח לי הרבה שנים. בסופו של דבר, רק לימודי רוחניות וכמה כישלונות מפוארים הוציאו אותי מזה", הוא מסכם ושואל אם אני רוצה לשתות סודה.

"תהילה בעיני היא רק כלי/מכשיר להגיע לאנשים להעברת מסרים ותפיסת עולם (כמובן שצריך להתארגן על תפיסת עולם). אם מסתכלים על תהילה בתור תכלית, היא גורמת לסיאוב נפשי", הוא ממשיך ועוצר את שטף הדיבור ללגימה קלה. "תהילה ככלי להשגת טובות הנאה זה דבר נורא, מהסיבה הפשוטה שזה ממכר, גם אין אף פעם מספיק מזה ובסוף אתה גם מתרחק מעצמך".

"אני חייב לציין שלצד כל הבעיות של התהילה יש גם יתרונות בפרסום", הוא מספר שמאז שהתפרסם, נחסך ממנו הקושי כאדם ביישן במהותו לפנות לאנשים, שכל הזמן פונים אליו ומציעים לו הצעות. כך גם לגבי הקושי להתחיל עם נשים, שמאז הפרסום נחסך ממנו כי תמיד התחילו איתו.
"מהבחינה הזאת הפרסום הוא פתרון גאוני לביישנים", הוא מסכם בחיוך.

השאלון

בשלב זה של השיחה אנו עוברים לשוחח על ענייני משפחה ועל עניינים אישיים. העובדות ידועות. גלעד התחתן בגיל 33 עם השחקנית והדוגמנית חלי גולדנברג והתגרש ממה כעבור שלוש שנים. למרות שהוא חווה גירושים קשים, הוא מספר שהיום הם בקשר מעולה וגולדנברג בקשר נפלא עם בנותיו הקטנות מנישואיו השניים לנעמה שוחט. את שוחט הכיר כשהייתה העורכת של התוכנית "המילה האחרונה", שהגיש בגל"צ.

בשמונה השנים שחלפו בין נישואיו הראשונים לשניים בילה גלעד בברים ובמועדונים, שהומרו בשנים האחרונות למפגש קבוצתי של 15 אנשים, הלומדים בביתו ימימה בחברותא אחת לשבוע.

מתגעגע לשנים הפרועות?
"ממש לא", הוא עונה בפסקנות, "תאמין או לא, לא הייתי במועדון או בר לפחות עשר שנים. זה לא חסר לי בכלל".

יש פיתויים?
"איזה פיתויים? אני בן אדם זקן".

ולא חסר לך החופש?
"נעמה ואני נותנים המון חופש אחד לשני בתוך הביחד שלנו, וזה נפלא".

איזה אבא אתה?
"אבא מאוד מאוד מעורב אבל מאפשר. אני מבלה כל יום שעות עם הילדות שלי, עורך איתן שיחות עמוקות, מלווה התפתחותית, משתדל לתת להן את כל מה שלא היה לי ומעלה. מבחינתי, זו משימת חיי".

מתגעגע לחברים מפעם? נניח קובי מידן?
"היינו חברים / שותפים וקובי בחר לנתק את הקשר".

נפגעת?
"כן. אבל אני לא מחזיק טינות. אנחנו במקום כל כך שונה בחיים ובדעות שלנו וזה באמת לא כל כך משנה. החברים שלי היום הם ספורים, והם לא מהברנז'ה ולא מהכסף הגדול", הוא אומר בסיפוק.

אתה מודע לתגובות החריפות שדעותיך הימניות מעוררות בקרב מוקיריך מפעם. אנשים שגדלו על "מה יש" ו"העולם הערב" ומרגישים נבגדים עם המעבר שלך לחיק הימין.
"האמת, אני לא חושב שאני כזה מעניין ולא אמור לעורר רגשות עזים כאלה. לא מבין את כל העניין הזה".

התחלת בחיק השמאל התל אביבי האליטיסטי ואז עברת לחיקו החם של הימין, איפה יותר כייף?
 "ברור שבחיק הימין, שהוא גדול יותר, חם יותר וגם צודק יותר. מנחם ונעים להיות במקום שיש בו אהבה. לציונות, לצה"ל, לישראל. אהבה פשוטה. פעם עם כל הירידות וההצלחה הייתי בגדול תל אביבי ציני מתנשא, וכיום אני עממי".

הזדקנות? מוות? יש מחשבות?
"הבעיה היא לא המוות, אלא מה שקורה עד המוות ולכן אני שומר על עצמי. אני לא שותה אלכוהול, שזה רעל לכל דבר ועניין, מתאמן כל יום ואוכל מזון בריא".

עניין המראה?
"מלווה אותי רופא מומחה שמזריק לי במידה. לא מנפח אותי ולא עושה אותי מפלץ. אין מה לעשות, אני מתבגר, מזדקן, ואני קורא לזה 'בקרת התבגרות'. כל מי שמופיע בפרונט עושה את זה. כולי תקווה שלא אהיה בתקשורת כאדם זקן ואני בונה עסק חלופי לצורך העניין".

איך עברה עליך הקורונה?
"השגרה שלי לא כל כך השתנתה, כי הגשתי תוכנית מדי בוקר ולא הייתי נעול בבית. החזקתי פה עם שלם זז עם 'הרוטינה' שנולדה בקורונה. הייתה לי שליחות. אני טוב בזמני חירום. בזמנים קשים יש לי יכולת להוציא מתוכי שמחה, לא לשקוע ולנוציא אנרגיה. במלחמת המפרץ החזקנו עם שלם עם 'העולם הערב' ובקורונה זה קרה שוב עם ה'הרוטינה'".

מה דעתך על המצב הנוכחי בארצנו האהובה?
"על פני השטח לחוץ פה וצפוף, קיצוני ועצבני, אבל אם תרד מטר למטה תגלה לבבות זהב. גם העניין של ביבי לא ביבי ללא ספק מקטב, מפלג ומרעיל פה את האווירה כבר הרבה מאוד שנים. עד שזה לא ייפתר, לא יהיה טוב. רק כשהפקק הזה ישתחרר נוכל להתחיל להתקדם".

אם לא היית בתקשורת מה היית?
"מורה או מהנדס תנועה. אני אוהב זמנים, מסלולים, רמזורים וכיכרות".

מה עושה אותך מאושר?
"שיחה טובה, לעזור למישהו, להיות אבא טוב, בעל טוב ואיש תקשורת טוב".

מה מפחיד אותך?
"נחשי ים".

מהי הצלחה בעיניך?
"לתת את התשובה המיטבית למה שמתרחש בכל רגע נתון".

הגשמת את החלומות שלך?
"אם החלום מגיל 15 היה להיות מפורסם אז כן, אבל בגדול אני מתנהל ללא חלומות. זורם עם מה שהחיים מביאים אליי".

מה הדבר שאתה הכי גאה בו?
"הרוטינה. כמות המבוגרים שבאים ואומרים לי: 'הצלת את חיי'. אין יותר טוב מזה' ".

אוהב את השם שלך?
"אברי זה קיצור לאברהם בצ'כית. לא כזה גיג, אבל עדיף על אבי",

אתה נוסטלגי?
"לא על עצמי. מתחיל להיות נוסטלגי לגבי הארץ והתמימות שהייתה פה פעם. נוסטלגיה לעולם אחר, פחות דיגיטלי".

רומנטי?
"לא ממש".

סנטימנטלי?
"לא".

מה הכי מושך אותך באישה?
"חוש הומור".

מה זו חברות בעיניך?
"התמדה".

אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"סבא שלי עליו השלום שלא הכרתי".

מאכל אהוב?
"מג'דרה שאני מכין".

ספר?
"'כוחו של הרגע הזה', ימימה למתחילים"

האלבום הראשון שקנית?
"'אקספלושן וואן', אבל גדלתי בנעוריי על הביטלס, אבבא, אי.אל.או, סופרטרמפ. מאז שנות ה-80 אני כבר לא עוקב".

אלבום לאי בודד?
"פיטר גבריאל, למרות שנהיה אנטי ישראלי מגעיל".

אתה יכול לשמוע פינק פלויד או יוצרים אנטי ישראלים?
"בעיניי, דעותיו של אמן ואמונתו אחד הם, אז לחלוטין לא".

מה דעתך על מוזיקה ים תיכונית?
"אני בן אדם של מילים, ובעיניי יש במוזיקה הים תיכונית רמה לא טובה של מילים וגם מסרים רעים מאוד בנוגע למערכות יחסים. הכל מאוד רכושני וקדמוני. זה תמיד הרצון שתהיי שלי, הקנאה לך או הגעגוע למה היה כשהיית שלי. קשה לי עם זה, זה לא מדבר אליי".

מוזיקאים ישראלים אהובים?
שולי רנד, קובי אוז, ארקדי דוכין, דני סנדרסון, שלום חנוך וגם אריק איינשטיין שאני מתחבר אליו מחדש דרך הסדרה עליו 'שיר אהבה סטנדרטי' שאני צופה בה לאחרונה. יש כמובן עוד רבים וטובים שקצרה פה היריעה לפרט".

תקופה שהיית רוצה לחיות בה?
"סיקסטיז".

רגע משמעותי בחיים?
"אני בנמל התעופה בן גוריון עם חבר וההורים שלי, רגע לפני העלייה למטוס מצלצל לגלי צה"ל לבדוק אם התקבלתי והתשובה היא כן. צרחות, דילוגים וזעקות בכל רחבי הנמל".

החיים הם….
"זמניים".

***

לאתר הרשמי של אברי גלעד >>
(שהיתה לי הזכות לעצב ולבנות)