איך אהבתי את התקליט הזה:
Talking Heads – Stop Making Sense.

באחת החופשות מההאחזות נסענו אני ואידור, חבר יקר יקר, לבית התקליט המיתולוגי בפינסקר. קניתי אותו בהתלהבות גדולה, מוצדקת לגמרי, הסתבר.

שנה אחר כך, אידור כבר לא היה איתנו.
הוא נהרג בלבנון, מאש כוחותינו, בגיל 20.

ובכל זאת ואולי בגלל, מצאנו את עצמנו רוקדים ערב ערב, שיכורים ועצובים, במסיבות הדיסקו בחדר האוכל של הקיבוץ בשל”ת. רוקדים את ״Psycho Killer״ – שיר שהוא היה קרוע עליו.

היום, כל פעם שאני שומע אותו, אידור קופץ לי ישר לראש, צורח בהתלהבות “קיס קיסה”… ואני איתו.

ואני גם מגלה, בלי להיות מופתע בכלל, שהתקליט הזה לא התיישן. הוא עדיין נשמע חדשני, חי, מרגש, בדיוק כמו אז.

ואולי זה לא רק התקליט. אולי זה מה שקורה כשמוזיקה שומרת בתוכה רגעים, ואנשים, וחיים שלמים ❤️