יש אמנים שאתה לא רק אוהב, אלא מרגיש שהם שלך. אצלי, יצחק קלפטר הוא בדיוק כזה ובמיוחד האלבום הזה, אלבום הסולו הראשון שלו מ-1981.

בחופש הגדול שבין כיתה ח׳ ל־ט׳, בזמן שכל החברים שלי רבצו בים, עבדתי במפעל לבשר בדרום תל אביב. קיפלתי כיסוני בשר שעות על גבי שעות.

בסוף החופש, עם הכסף שהרווחתי, עשיתי את הרכישה הכי משמעותית של גיל ההתבגרות שלי, כל אלבומי הביטלס ואת האלבום היפהפה הזה של קלפטר.

בדיעבד, זו הייתה בחירה מושלמת.

זה אלבום בלוז ישראלי במיטבו. חשוף, חכם, לא מתחנף. הנגינה של קלפטר כאן היא משהו שאין לטעות בו, צליל שהוא רק שלו. לא צריך פירוטכניקה, רק דיוק, רגש, ושקט פנימי שמחלחל לאט. כמו שאריק איינשטיין אמר פעם:
״עזוב אותך מקנופלר וקלפטון, לנו יש את יצחק״. והוא כל כך צדק.

האלבום הזה מלא בשירי מופת:
״האהבה שלי היא לא האהבה שלו״,
״היא עוברת״,
״אף אחד כבר לא מתגעגע״,
״אני ואת ואז״,
״נפגשנו״.

כל אחד מהם עולם קטן, מלא עדינות, כמיהה, ומלנכוליה מלטפת.

גם העטיפה נפלאה, צנועה, מדויקת, משדרת כנות. אלבום קסום. ❤