כואב הלב על מה שמתי כספי עובר.

כואב על כל אדם שעובר סבל כזה – קל וחומר על מי שהמוזיקה שלו הפכה את היומיום הישראלי, הלא תמיד פשוט, למשהו הרבה יותר מרגש, מאיר, ולעיתים נשגב.

מרגיש זכות ענקית לתרום להחלמתו, ואעשה זאת מיד כשאסיים לכתוב את הפוסט הזה. הוא נתן לי (ולכולנו) כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים. עכשיו תורנו.

"סוף היום" הוא האלבום האהוב עליי ביותר של מתי כספי, ואחד האהובים עליי בעברית בכלל. שילוב של טקסטים נפלאים, לחנים כובשים, ביצועים מרגשים והפקה מוזיקלית מדויקת כמו שרק כספי יודע לרקוח.
(מילים: אהוד מנור)

כספי, מעבר ליכולותיו הפנומנליות כמלחין וכמבצע, הוא גם מפיק ומעבד מוזיקלי גאון. תראו מה עשה עם ריקי גל (אלבום הבכורה), מאיר בנאי ("גשם"), ארז הלוי וב"סוף היום" כל היכולות האלה מגיעות לשיא.

זה בעיניי אלבום מובהק של בוקר. להתחיל איתו את היום והכול נצבע אחרת. כמו הים התיכון שעל עטיפת האלבום בעיצוב המינימליסטי המרהיב של מנחם רגב, שנשאר יפה גם אחרי 43 שנה.

אין בו רגע מיותר. כל שיר שלם, מדויק, מרטיט:
"עוד תראי את הדרך", "רגיי של עברי", "תגידי", "כל אחד", "שיר", "שיר מלילה", "את תקחי את הבית", "סוף היום", "ימי בצורת", "מי ששר".

"עוד תראי את כל הדרך
עוד תלכי בה – היא שלך
גם אם לא תהיה תמיד קלה."
(מילים: שמרית אור)

יצירת מופת.

מאחל ומתפלל מכל הלב להחלמתו השלמה של מתי כספי. ?