"מגיל צעיר מאוד, נגינה היתה העוגן שלי ומוזיקה היתה תמיד חבר האמת והמציל שלי, כלי הרכב שהסיע אותי כל החיים"
איגי דיין, מוזיקאי נהדר ומתופף ענק ('משינה') מספר בראיון אישי איך המוזיקה היתה העוגן שלו מאז שהוא זוכר את עצמו, החבירה למשינה וההצלחה הגדולה ששיפרה לו את הדימוי העצמי, חווית אלבום הסולו הראשון 'משהו ממך' ואבני הדרך החשובות בחייו שהעלו את איגי הסוער על הדרך הנכונה: משינה, הזוגיות עם עטרה צחור והקמת המשפחה, הספר 'חוה' וכמובן האלבום החדש והמשובח 'תבואות הרוח'.
מאת: אלדד בוברוביץ'
להתחיל סתם יום של חול, לכאורה רגיל ושגרתי, בשיחת בוקר ממושכת ומרתקת עם איגי דיין, המתופף האגדי של 'משינה', נראה לי כמו תסריט מהחלומות אבל זה קרה השבוע באמת.
ישבתי בבוקר שמש אביבי בגג ביתנו עם קפה שחור חזק ומר כמו שאני אוהב ומצאתי את עצמי בשיחה מדהימה (לא פחות), עמוקה, כנה ואותנטית עם אחד המוזיקאים הטובים והמעניינים שיש פה לטעמי. שמחתי לגלות אדם עמוק ומרתק לא פחות ממה שהוא כמוזיקאי.
צילום: שלומי מוצפי
שוטטות בשדות
חייב לך להגיד לך איגי כבר בתחילת השיחה שיש שתי להקות שכשאני שומע אותן, אני תמיד שומע באופן הכי בולט את התופים. זה 'משינה' ו'פוליס'.
"יפה שאתה אומר את זה כי סטיוארט קופלנד המתופף של פוליס, הוא אחד המתופפים שאני יותר אוהב והשפיע עליי באופן עמוק כמתופף", אומר איגי ואז אנחנו נכנסים לשיחה ארוכה על מתופפים גדולים בהיסטוריה.
איפה גדלת איגי?
"נולדתי בשכונת נאות רחל בחולון, שם חיינו עד שהייתי בן שש ואז עברנו לחצי שנה לקיבוץ 'גבעת השלושה' ומשם לרמת השרון ואנחנו מדברים על רמת השרון של שנות ה-70".
מה זה אומר רמת השרון של שנות ה-70?
"זה אומר שרמת השרון היתה אז קצת כמו מושבה חקלאית. שדות, סוסים. זוכר את עצמי מטייל המון בשדות, אהבתי את השוטטות הזאת. הבית הדו משפחתי שהוריי בנו עם עוד משפחה היה מבודד לגמריי בהתחלה. יכולנו להרעיש חופשי".
ניגנתם? זה היה בית מוזיקלי?
"לא, ממש לא. ההורים לא ניגנו. מספרים שלסבא שלי היה עוד".
מה עשו ההורים?
"אמא שלי היתה אחראית על כל מערך החירום של העיר, קטע מוזר, בד"כ זה תפקידי של קציני צבא, במיוחד בתקופה ההיא. אבי עסק בבנקאות".
מאיפה הוריך?
"אני חצי פרסי חצי עירקי".
העניין העדתי היה נוכח בבית?
"לגמריי לא. העדתיות לא היתה נוכחת אצלנו בבית. אמא שלי השתתפה כמרואיינת בתכנית 'מעברות'. זה יפה בעיניי לחשוב שהיא יצאה מזה למרות שבטוח זה עיצב משהו בתפיסת העולם שלה באיזשהו מקום".
אז מהיכן הגיעה אליכם המוזיקה והאמנות? בכל זאת שלושה מוזיקאים מעולים יצאו מהבית הזה.
"האמת שאין לי מושג. אמא שלי לימים הפכה להיות כותבת. שירה ספרות. למרות שזה לא היה מאוד נוכח בבית שלנו, אולי זה כן חילחל".
אתם שלושה אחים שכולם גם מוזיקאים. נאור (גיטריסט על), אתה (מתופף על) והוד (נגן גיטרה, כותב, מלחין, מפיק, וטכנאי). איך היה הקשר ביניכם?
"נאור ואני היינו למעשה הלהקה אחד של השני מגיל מאוד קטן. בד"כ מסלול ההתפתחות של נגן הוא כזה שהם התאמנו לבד שנים, אבל אצלי בזכות המפגש עם נאור זה היה אחרת. מתחילת הדרך ניגנו יחד, כך שהמפגש איתו הכין אותי למעשה להיות נגן להקה טוב. הסלון בבית ההורים הפך למעין חדר חזרות ובעצם הנגינה שמרה עליי לא להתפזר לכיוונים שאין מהם חזרה. המוזיקה תמיד היתה חבר האמת והמציל שלי".
איך היית בקטע החברתי?
"הייתי בתיכון כל כולי במוזיקה, בסה"כ די אהוב אך מנותק".
תסביר.
"התנועה שלי באותן שנים היתה מהחברה החוצה, לא מהחברה פנימה. זה כייף להיזכר שחברים אהבו אותי, אבל בהגדרה שלי עם עצמי לא הייתי חברותי. הייתי מופנם קיצוני ולא עשיתי כלום בקטע החברתי".
גם עם בנות זה היה כך?
"כן. בוא נגיד שלא יישמתי עשרה אחוז ממה שאחרים היו עושים במצבי".
איפה היית בצבא?
"הצבא ויתר עליי. באתי, התייצבתי וויתרו עליי. מודה שהויתור הזה העיר בי צורך לוודא שאני תורם בדרך אחרת בשביל השקט היחסי שלי".
חשוב לך שהבן שלך יתגייס?
"בכנות, הכי חשוב לי שלא יהיה אכפת לו מה אני רוצה. תמיד הקפדתי לא לשדר מסר סמוי של לא לשרת".
צילום: ברי פרידלנדר
ריקוד המכונה
אני מנסה להסביר לאיגי ללא הצלחה מה זה 'משינה' בשבילי. כמה הלהקה הזו מרגשת אותי ואיך כל אלבום של משינה מזכיר לי פרק שלם ומרגש בחיי.
איגי: החבירה ל'משינה' היא בהחלט אבן דרך. ההצלחה עשתה לנו טוב, סידרה לכולנו את הדימוי העצמי, השקיטה את הסערה במוח.
איך הגעת למשינה?
"מייקל בנסון היה בן כיתה של אחי נאור והיינו מן שלישייה וככה נוצר הקשר".
איך זה התחיל?
"משינה התחילה כחלק מהסצינה של המועדונים של התקופה ובמיוחד הפינגווין. בכלל התכוונו לשיר באנגלית. היינו צעירים ומגניבים ותמיד היינו קופצנים ומשוגעים. ואז התחלנו לעשות מוזיקה בעברית ויצא האלבום הראשון ונהייה טירוף. אם לא הייתי מצטרף למשינה יש מצב שהייתי ממשיך לשיר באנגלית".
אתם חברים טובים?
"אנחנו יחידת קומנדו, מאוד מחוייבים ושומרים אחד על השני. הדיל הבסיסי בינינו הוא ערבות הדדית. מן שותפות גורל עם אלמנט של ערבות. זה אומר שכל אחד אחראי על השותפים שלו ועל תוצאות הקשר. בעיניי זה מאוד אקטיבי ומעודד לפעולה".
איזה אלבום אתה הכי אוהב שלכם?
"תראה בניגוד לקהל שאוהב את משינה, אני לא יושב בבית ומאזין לאלבומים שלנו. בהחלט מכיר את כל הסיפורים ןהמיתולוגיות עם 'מפלצות התהילה' וכו', אבל השאלה הרלוונטית מבחינתי היא איזה אלבומים שלנו הכי נהניתי לעשות כי אני יודע מה היינו שעשינו אותם".
מסקרן מאוד! איזה באמת?
'משינה 2' ו'להתראות נעורים שלום אהבה'.
'להתראות נעורים שלום אהבה' יצא לאחרונה לראשונה על וויניל.
"כן קיבלתי אותו השבוע. עשו עבודה יפה, נראה נהדר".
איך חווית את האלבום הראשון שהיה הצלחה מטורפת?
"האלבום הראשון יצא זמן קצר אחרי סצינת הפינגווין והאנגלית. הוא היה בעברית ושלומי כתב את כולו מההשפעות שלו. ההופעות שליוו את האלבום הורכבו בעיקר מילדות בנות 12 והיינו צריכים אחרי האלבום כלהקה להחזיר את עצמנו למקום שאנחנו מזהים את עצמנו ומהמקום הזה נוצר האלבום השני שבהחלט השיג את המטרה והכניס לפחות שלושה שירי נצח לפלייליסט של הלהקה".
והאלבום השלישי?
"אחרי הכשלון המסחרי של האלבום השני, ניסינו להעמיד את עצמנו על הרגליים. ראובן שפירא מאוד עזר לנו בתהליך וקיבלנו מהאלבום הזה עוד שלושה שירי נצח לפלייליסט שלנו".
נוסע לבד (עם המוזיקה)
ב-1992 הוצאת אלבום סולו ראשון, 'משהו ממך', למה?
"תראה אני מאוד אוהב את 'משינה' אבל לא חושב שהיא מבטאת את הקול האישי שלי. באיזשהו מקום מדובר בשתי מהויות שיש ביניהן הבדל גדול".
האלבום לא הצליח מסחרית.
"בדרך כלל חברים בהלקות גדולות לא מצליחים לממש את עצמם מסחרית יותר מהלהקה".
איך היתה החוויה?
"האלבום הותיר אותי עם המון סימני שאלה. עד שלא הרגשתי שנגעתי בכל הסוגיות שאני צריך לגעת בהן לא עשיתי עוד אלבום".
למה?
"לא ראיתי טעם לייגע את הציבור עם החיפושים שלי".
היה רגע ספציפי בזמן שחשבת שאתה הולך להיות מוזיקאי?
"לא היה רגע אחד של גילוי. תמיד ניגנתי. בטוח זה קשור לאחי מאור (גיטריסט נפלא שניגן פה עם כל המי ומי, ריטה, טנגו ועוד מלא). ועדיין לא ראיתי את זה כמקצוע. מבחינתי המוזיקה זה כלי הרכב שהסיע אותי כל החיים. מעולם לא עשיתי משהו אחר, חוץ מקטיף תותים פעם אחת".
מתעדכן במוזיקה חדשה?
"כבר לא ממש. חבר אמר לי לא מזמן משפט יפה:
'גמרתי לספוג חוויות חדשות. עשיו אני מעבד את מה שאני כבר יודע' ".
שת"פים?
"לא משהו מוגדר. הדברים מתגלגלים, אין רשימת מכולת".
איך אתה עם המוזיקה הים תיכונית?
"אין ספק שהרוק חטף בומבה ולא ממש התרומם עדיין. יכול להיות שלמוזיקה מזרחית יש דוקא יותר ערך בעיניים מערביות. אני מכבד כל מוזיקה. השאלה מבחינתי היא לא מזרחי או מערבי אלא מה היא הרמה. המוזיקה הים תיכונית הנוכחית לא מייצגת בעיניי את המוזיקה הערבית האותנטית. אני אישית נמשך למוזיקה של בודדים. מעדיף שיאהבו את מה שאני עושה הרבה בודדים. מוזיקה מלב אל לב".
מה ההישג הכי גדול שלך כמוזיקאי?
"אם זה בגודל התהודה אז כמובן שזה 'משינה' אבל אותי מה שמעניין זה מה אני משאיר פה. לפתור את החידות שלי ולכן ההישגים מבחינתי הם ברמת ההתפתחות האישית. מאיפה באתי ולאן אני הולך".
וזה קרה עכשיו עם האלבום החדש והנפלא 'תבואות הרוח'?
"בהחלט אלבום שמאוד מבטא אותי כמו שאני עכשיו. פעם חשבתי שצריך להשתמש בהרבה רעש כדי להביע את הרגשות שלי. בשנים האחרונות גיליתי שהכי נעים לי בשקט".
מה גרם לשינוי הזה?
"היו כמה נקודות ציון בדרך שלי שלקחו את איגי הסוער והמבולבל והעלו אותו על הדרך".
מהן הנקודות?
"משינה – זו הנקודה הראשונה והקריטית שכבר דיברנו עליה.
ההכרות עם אשתי עטרה – פנייה של 90 מעלות. כבר הייתי ב'משינה' כשהכרנו ויש בלהקה לצד כל הדברים הטובים, קטעים שיכולים להקטין. עטרה וכמובן הילדים, הצילו אותי מגורל לא ידוע. מאוד אוהב את המשפחה שלנו"
הספר 'חוה' – שינה עוד משהו בשיחה שלי עם עצמי, עם העולם וגם בשיחה של העולם איתי".
האלבום 'תבואות הרוח' – מעולם לא הרגשתי מוזיקה שהתדר שלה דומה ל"תבואות הרוח". גם רמת המוצר גבוהה יותר משני אלבומי הסולו הקודמים שלי וזה הרבה בזכות טל טרייביש".
איך הכרתם?
"אחרי אלבום הסולו השני שלי עם הצלליות, החלטתי שאני לא עושה יותר אלבומים יקרים מידי. לא מוכן להמשיך להפסיד כסף על האמנות שלי. ואז בחיפוש אחרי ציוד מוזיקה הכרתי את טל, שכן ונשמה תאומה. טל התעקש עליי והתוצאה של ההתעקשות הזו היא 'תבואות הרוח".
איך אתה מגדיר את התוצאה הזו שמתבטאת באלבום 'תבואות הרוח'?
"שינוי גדול מאוד בתפיסה העצמית שלי כאמן".
זה משפיע גם על התפיסה העצמית שלך כאדם? כהורה?
"יכול להגיד שחווית ההורות היא מרכיב מהותי בחיי ואחד הדברים ששינו אותי מאוד לטובה עד כדי כך שאני לא מצליח להבין איך חייתי קודם בלי זה".
איך הילדים?
"הם בני 15 ו-19. מוכשרים ומעמיקים גם כאנשים וגם כמוזיקאים".
שגרת קורונה!
איך עברה עליך הקורונה?
יחסית עברה בטוב, יש לי פה חצר נחמדה אז לא ממש הרגשתי סגר. שמרתי על עצמי ובסה"כ חוויתי שגרה נחמדה ביחס למצב. נעים לי בבית ולצמצם פעילות למינימום הכרחי נשמע רעיון טוב וגם לצמצם חפירות ואנשים לא נחוצים נשמע רעיון בכללל לא רע".
ההופעות היו חסרות?
"האמת, לא בטירוף. כולנו ב'משינה' הבנו שיש משהו טוב בלנוח קצת מהקהל ולהפך. להתגעגע זה עניין לא רע".
איך אתה רואה את המצב בארץ?
"מקווה לטוב ואולי הדאגה תביא את השינוי. הקורונה והמצב הנוכחי הם כלל עולמיים, זה לא רק בישראל".
ולסיום השאלון:
אם לא היית מוזיקאי מה היית רוצה להיות?
"נזיר או סופר. למרות שסופר זה לא משהו שונה מהותית ממוזיקאי. בשניהם מדובר על חפירה במעמקי הנפש".
מה היא הצלחה בעיניך?
"להתקרב לעצמך ולקבל אותות תמיכה מהסביבה, אבל לא במחיר של לתקוע למישהו אצבע בגרון. לא להשאיר אדומה חרוכה. להתקרב לעצמך מבלי לפגוע באנשים סביבך".
אתה נוסטלגי?
"לא".
רומנטי?
"לא בטוח. הייתי אומר חושני, מכבד ומעריך".
סנטימנטלי?
"לא".
מה זו חברות בעיניך?
"טיב השיחה. היכולת לשוחח".
אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"סבתא וסבא מצד אבא שלא זכיתי לראות".
אלבום ראשון שקנית?
"זוכר היינו הולכים עם אמא שלי למרכז השכונתי וכל אחד היה יכול לקנות מכונית צעצוע או תקליט. התקליט הראשון שקניתי היה של להקת 'שוקינג בלו' ".
אלבום לאי בודד?
"משהו של ניק קייב".
מאכל?
"אוהב אוכל פשוט, חומוס, או אוכל שיקח כמה שפחות זמן להכין ושיהיה מזין. אוכל זה לא דבר ענק בחיי".
ספר?
"לא קורא הרבה. אבל מאיר שליו. פגשתי אותו בהקשר לספר חוה שכתבתי וזה ממלא אותי עד עכשיו".
סדרה?
"אוהב לראות בלילה עם עטרה אבל לא זוכר להגיד משהו ספציפי".
מוזיקאי?
"ניק קייב הוא המוזיקאי שנגע בי באופן הכי עמוק. שינה לי משהו במהות".
רגע משמעותי בחיים?
"אין כזה".
החיים הם…?
"יפים".
***
איגי דיין – תבואות הרוח – אלבום חדש בשני כרכים:
https://www.iggydayan.com