"ביבי היה חבר שלי בילדות. הוא היה הרבה יותר רציני מכולנו. ילד מושלם, חתיך ואמביציונר שהשיג את כל מה שרצה"

למרות 12 שנים שנתניהו בשלטון, שלוש מערכות בחירות וקורונה אחת, אליעזר יערי, טייס קרב, עיתונאי, סופר ולשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, עדיין מאמין במדינת ישראל: "מדינת ישראל היא סיפור הצלחה אדיר. מדינה חזקה עם מערכות עוצמתיות, כלכלה חזקה ואנרגיות אדירות והיא תצליח להתגבר על המשבר הזה". התיישבנו לשיחה מלב אל לב ב'זום' על החיים בתקופה מורכבת ומאתגרת זו.

מאת: אלדד בוברוביץ'

את אליעזר יערי אני זוכר מהילדות כמגיש הרציני של 'מבט שני', בשחור-לבן כמובן. לפני מספר שנים הכרנו באופן אישי דרך חבר משותף, כשעיצבתי והקמתי לו אתר אינטרנט וזכיתי להכיר אדם שונה מהותית מהתדמית שהיתה לי לגביו. גיליתי אדם עם נפש צעירה, סקרן, סופר אינטליגנטי כצפוי וחביב להפליא.

אליעזר יערי ואני במפגש בזום

אז נתחיל מהמקור, אני לא יודע הרבה על הילדות שלך, ספר לי קצת על בית ילדותך?
"נולדתי ב-1949 בירושלים לזוג הורים מאוד צנועים שהצליחו לברוח מפולין לפני המלחמה, אבל נשארו בלי כלום. כל משפחתה של אימי נרצחה וגם אבא שלי איבד שם כמה אחים. הוריי התחילו את החיים שלהם בלי כלום. גדלנו באווירה של מחסור שתמיד היה צריך להתגבר עליו. בראייה לאחור אני חושב כמה כוחות הם היו צריכים, ממש להוציא אוכל מהפה שלהם (כדימוי), כדי שנקבל חינוך הכי טוב שאפשר".

שלום כיתה א'

מי זה אנחנו? כמה אחים אתם?
"שלושה אחים, אני האמצעי. כולנו למדנו לנגן. הכל היה בצמצום, לא היתה מכונית ולא טיולים לחו"ל. הכל היה מכוון רק שנלמד ונרכוש השכלה".

ספר קצת על האחים.
"אחי הבכור יוסי נפטר לפני מספר שנים. הוא עסק בענייני אמנות, עבד באופרה וגם בטלוויזיה. היה איש מוכשר אבל החיים לא פינקו אותו. הוא לא הגשים את עצמו, למרבה הצער. יש לי עוד אח צעיר ששימש סמנכ"ל של חברת טבע ומנכ"ל של בתי הזיקוק. איש מאוד מצליח כלכלית ועסקית ובחור מאוד רציני".

זרעי הפורענות

במה עסקו ההורים?
הוריי היו שניהם עובדים סוציאליים. אמי היתה סמנכ"ל משרד הרווחה ואבי עבד בעליית הנוער לפני ואחרי הקמת המדינה. גדלנו באווירה לגביי הארץ שהיא שלנו וזו האחריות שלנו לשמור עליה. כאמור, הם לא היו בעלי אמצעים, גדלנו בדירה קטנה בדמי מפתח בגודל של 40 מ"ר, אבל כזו שהייתה במקום הנכון – שכונת רחביה. הלכנו לגימנסיה רחביה, ואפשר לקרוא לזה אליטה. השכנים סביבנו כולם נהיו לימים נשיאים וראשי ממשלות. רובי ריבלין גר במרחק של שני בניינים ממני. כרמי גילון וביבי נתניהו היו בני הכיתה שלי".

מחנה עבודה 1965 – מימין: עוזי בלר, ביבי נתניהו, סיני הראל, יאיר סנפירי, אודי שטיינברג, אליעזר יערי

אז אתה מכיר את ביבי אישית מהילדות?
"היינו חברים, זה לא משנה כמובן כלום להיום".

שאלה אישית, לא בקטע רכילותי, ראו כבר אז שהוא קורץ מחומר של מנהיגים?
"בהחלט. הוא היה הרבה יותר רציני מכולנו. היה בריון, חתיך והיה ילד מושלם. הייתה לו כבר אז אמביציה מאוד מאוד חזקה. מה שהוא רצה הוא השיג. גם הוא, דרך אגב, היה ילד שני במשפחה".

לפי הסיפורים, האב ייעד דווקא את יוני לגדולות.
"אבל יוני נהרג וביבי נכנס לנעליים, ועשה את זה בהרבה יותר ממזריות ממה שיוני היה עושה. על זה אין ויכוח".

בן כספית כבר כתב שמבחינת נתונים יבשים הוא היה יכול להיות ראש הממשלה הכי טוב שהיה פה.
"הוא היה ראש ממשלה הכי הרבה זמן זה בטוח, ולכן אני אישית מאוכזב. יכול היה לעשות דברים גדולים בעיקר משום שידע לבנות רוב, ידע לבנות קואליציה ואם היה מחליט להגיע לפתרונות בהרבה תחומים, היה יכול לעשות דברים גדולים".

מה למשל?
"כל סיפור היחסים בין החברה הערבית לחברה היהודית, הוא יכול היה להתגבר על זה. אני בטוח שבתת ההכרה שלו, הוא גם מבין את זה. אך הצורך להסית כל הזמן כדי לשמור על הבייס שלו זה מה שהניע אותו. לי אישית זאת אכזבה".

הטובים לטיס

יערי מספר שכשהוריו נפטרו, הוא ואחיו הופתעו למצוא סכום כסף שלא ידעו על קיומו (50,000 דולר). הם הקימו בכסף הזה קרן שמיועדת לנשים בלבד בשם: "קרן יפה לונדון יערי" (על שם האם ששמרה על שם נעוריה), ועם השנים גם הצליחו לגייס עוד כסף לקרן שפעילה כבר 16 שנה.

כל שנה הם נותנים מענקים לנשים חלוצות בתחום החברתי. מדובר בסכום כסף להקמת ארגונים קטנים, בעיקר בקהילה הבדואית ו/או החרדית, מתוך אמונה שנשים מהוות אלמנט של שינוי. העסקים האלה מצליחים, לדברי יערי בצורה בלתי רגילה.

מעבר לפרטי הטריוויה, איזה ילד היית?
"ילד ממושמע בבית עם אוירה מתוחה ולחוצה, גם ברמה האישית וגם הנפשית. בית שמחייב להצטיין. בגדול אני יכול להגיד שהייתי ילד קשוב לסביבה, מעורה פוליטית. גדלתי בתחושה שאנחנו דור העתיד והכל בידיים שלנו. אפילו ברמת הביטחון כולם הלכו ליחידות הכי מובחרות שיש כי זו הייתה הנורמה. אנשי הגימנסיה היו בחזית, אנשים כמו מתן וילנאי, השופט אהרון ברק ורבים אחרים".

אפרופו יחידות מובחרות, איפה שירתת בצבא?
"התגייסתי ב-1967 לקורס טיס בחיל האויר, בסיומו הוכשרתי להיות טייס קרב. הייתי מדריך בית ספר לטיסה ושירתי בקבע עשר שנים עד 1977. השתתפתי במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובכל המשימות בין לבין".

קבלת כנפיים, חצרים, מרץ 1969

ואז?
"השתחררתי מהצבא. כבר הייתי נשוי עם ילדים וחיפשתי את עתידי".

נהנית בצבא?
"מאוד. זכות גדולה לשרת בחיל האוויר, לא דבר מובן מאליו. שירתי עם האנשים הכי טובים ומערכת מפנקת. תקופה חשובה בחיי".

צוות אירובטי 1973 – המטוס הראשון מימין

אז למה עזבת?
"הייתי מאלה שיצאו ממלחמת יום כיפור כעוסים מאוד. היה בי כעס גדול על המערכת, כך שלא ראיתי את עצמי ממשיך להיות חלק ממנה. רציתי לעשות דברים חדשים וחיפשתי משהו אחר עם השפעה, ובאופן ישיר עברתי מהצבא לטלוויזיה הישראלית".

איך זה קרה?
"האמת היא שהתקבלתי בפוקס. זה היה כרוך בירידה גדולה בתנאים, במשכורת ובהכל אבל הכנסתי רגל בדלת ומשנת 1977 הייתי בטלוויזיה הישראלית במשך 22 שנה".

מה עשית בטלוויזיה?
"עברתי את כל קשת התפקידים. הייתי כתב שטח ועורך לילה ועורך ראשי ושדר חדשות ועורך 'יומן השבוע' במשך ארבע שנים (1992-1987) מאוד מכריעות ודרמטיות בהיסטוריה הישראלית מבחינה חברתית ומדינית. השילוב של אינתיפאדה הראשונה והעלייה הגדולה מברית המועצות היו קוקטייל מטורף לגמרי".

מגיש את יומן השבוע

אלו היו השנים של רבין כשר הביטחון?
"נכון ושמיר כראש ממשלה. אחר כך ב-1992 רבין נבחר כראש הממשלה".

הכרת אותו אישית?
"כן בהחלט. לא הייתי חבר שלו אבל הכרנו. יש לי זיכרון מאוד יפה ממנו. תוך כדי עבודה ברשות השידור הצלחתי לעשות תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה, ואז קיבלתי מלגה לעשות תואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד. הייתי אז מנהל התכניות ברשות השידור, בעצם סמנכ"ל הטלוויזיה, ורבין הזמין אותי יחד עם מוטי קירשנבאום ועוד כמה אנשים ללוות אותו לביקור אצל המלך חוסיין בפגישה בעקבה. טסנו במסוק של חיל האוויר, ביקרנו בפטרה ומשם טסנו לעקבה ובילינו עם רבין יום שלם. זו הייתה הזדמנות פנטסטית לעמוד על הדמות שלו ואופיו. גם ראיינתי אותו לא מעט פעמים ואז נסעתי ללמוד בארצות הברית ורבין נרצח".

איך חווית את הרצח?
"הייתי בארצות הברית ומעבר להלם הראשוני והעצב הנלווה, חוויתי את זה בעיקר דרך הילדים שלי בארץ והתחושה שלהם שהעולם נחרב. הם היו לגמרי מבוהלים ואני מודה שמבחוץ לא הבנתי אז את גודל השבר".

מגיש מדגם – בחירות לרשויות המקומיות

עת לצדק חברתי

מה קרה עם סיום הלימודים בארה"ב?
"חזרתי לארץ לשנתיים בטלוויזיה ואז הציעו לי לנהל את 'הקרן החדשה לישראל' וכך התחיל פרק חדש בחיי. ניהלתי את הקרן במשך 11 שנה. נכנסתי לעולם חדש של החברה האזרחית והארגונים לשינוי חברתי".

יש כל מיני סטיגמות על הקרן החדשה. מה עומד בבסיסה?
"הבסיס של הקרן החדשה הוא חד וחלק מגילת העצמאות. מצד אחד זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל, ומצד שני ישראל כמדינה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וחיה בשוויון מלא עם כל אזרחיה".

בפועל מה עשית שם?
"מיד כשנכנסתי לקרן החדשה, בדיוק היו חגיגות ה-50 שנה להקמת המדינה. יזמתי מבצע 'חותמים מחדש' בו הצענו לכל אזרח ישראלי להצמיד את החתימה שלו למגילת העצמאות. עשינו מבצע מטורף שהפקתי בשיתוף 'ידיעות אחרונות' והצלחנו להשיג 800,000 אלף חתימות. כבר אז (לקראת 1998) היו התנגדויות של הימין לכל המהלך. היכו אותנו והתנכלו לנו, ואגב הראשון שחתם אז בטקס בכנסת היה ראש הממשלה באותה עת בנימין נתניהו".

איך אתה מסכם את השנים האלו בקרן החדשה?
"באופן עקרוני בעשור הזה של חיי בגילים 60-50 עבדתי בחברה האזרחית בשיתוף פעולה עם יהדות התפוצות, שהביאה את רוב הכסף. כך הצלחנו להכפיל את גודלה של הקרן ולייצר לה השפעה, כשבעצם עבור כל הארגונים המוכרים של צדק חברתי, הקרן החדשה הפכה לקרן ההזנקה שלהם".

מה ההצלחה הכי גדולה שלך בקרן?
"הצלחנו להכניס מילון חדש של מושגים: איך פועלת פילנתרופיה, זכויות אזרח, ארגוני זכויות נשים, זכויות להט"בים ועוד. למעשה, עיצבנו מערכת איזונים חדשה במדינת ישראל. לצערי, מאז שעזבתי את הקרן והסימון שלה כ'אוייבת העם' הנפח שלה מאוד הצטמצם".

מנכ"ל הקרן החדשה – 2006

כבן אדם שלתפיסתי הוא מלח הארץ, שתרם ועשה שורת תפקידים מרשימים בצבא ובשירות הציבורי, כיצד אתה רואה את מדינת ישראל היום?
"עם כל הקשיים והסייגים, מדינת ישראל היא סיפור הצלחה מדהים. ההורים שלי חיו באווירה שלא ברור אם יהיה מחר. היו כאן 600,000 יהודים, חלקם שבורים ורצוצים כפליטי מלחמת העולם השנייה, אודים מוצלים שהציונות לא הצליחה לייצר להם בית לפני השואה.
מאז קמה פה מדינה שהיום יש בה תשעה מיליון בני אדם, מתוכם שישה וחצי מיליון יהודים. מדינה חזקה, עם כלכלה משגשגת, רמת חיים גבוהה ומערכות בלתי רגילות. כמובן שהיה יכול להיות יותר טוב אם הייתה נשמרת אוירה יותר הומוגנית, מתחשבת ומאוזנת. ואולם עברנו והתגברנו על משברים מאוד קשים. מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, רצח רבין, שתי אינתיפאדות (נהרגו 1,500 איש באינתפאדה). בתוך כל המהומה הצליחו לייצר מערכות אדירות, מודרניות ומשגשגות, מערכות כבישים אדירות ושמיים פתוחים".

אחרי טיסה

אז איך זה שיש פה כזו אווירת נכאים עם כל ההישגים האלה?
"כי יש פה בעיה גדולה של פערים כלכליים ואי-צדק חברתי ויוקר המחייה ועוד כל מיני דברים שמוציאים אותך מהדעת. בוזבזו כמויות כסף אדירות על שטויות ועדיין לא התגברו על בעיות במערכת החינוך. יש עוד בעיה שלא בנו על תשעה מיליון אזרחים שצריכים שירותים. לכן, התשתיות, שתוכננו לשנת 2000 ואנחנו כבר ב-2020, קורסות.
מצד שני, בכל המשאלים הישראלים טוענים שהם מאוד מאושרים מהחיים פה. גם כמות הילדים שנולדים פה, מינימום 4-3 ילדים במשפחה (ולא רק במגזר החרדי), מאששת ומחזקת את הממצאים שעולים מהמשאלים האלה.
לגדל 4-3 ילדים זו סוג של אמירה ואופטימיות, כי המשמעות היא שהאזרח הממוצע חושב ומאמין שהמדינה תוכל לתת לילדיו חינוך ויכולת לקנות להם דירה. גם בשכבות היותר חלשות תמצא תמיד את אלה שאומרים 'יהיה בסדר' גם עם חמישה ילדים. זה אומר שהם מאמינים שהמדינה תדאג להם באיזשהו אופן (משכנתא וכו'). גם הישגי ההייטק זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. שוב, השכל היהודי. אני חושב שהפוטנציאל פה הוא עצום, גם בחברה הערבית והחרדית. פשוט צריך מישהו שישחרר ויחבר את הפוטנציאל הזה ברוח טובה".

קצת אמנות לא תזיק

לפני שנגיע לשאלון הסופי, שכחנו משהו אליעזר?
"בהחלט. חשוב לי להדגיש שתוך כדי החיים, בעצם מגיל צעיר, התייחסתי אל עצמי כאדם כותב. תמיד כתבתי. הצד האמנותי היה תמיד מאוד חזק אצלי. בגלל בעיות פרנסה לא התפניתי אף פעם לכתיבה ב'פול טיים', ולפעמים אני קצת מצטער על זה. הוצאתי לאור עד היום ארבעה ספרים ראשיים (ועוד כמה קטנים). הראשון היה בשנת 1992 בשם: 'בחזרה לטיטניק'. הספר השני נקרא 'הצטלבויות', בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'. זה ספר נהדר שלצערי לא נעשה מאמץ מיוחד לשווק אותו (ואז עוד הייתי 'סלב'). ב-2015 יצא הספר 'מעבר להרי החושך' שעדיין נמכר יפה עד עצם היום הזה – זה ספר דוקומנטרי על כפר ערבי ליד הבית שלי שנקרא 'צור באהר', שדרכו הכרתי את החברה הערבית והבעיות שלה בירושלים.
לאחרונה הוצאתי את 'מפעם לפעם' – אוסף פינות עם אמירות פוליטיות חברתיות שלי ב'קול ישראל'. אספתי 135 טורים של הפינה יחד עם צילומים של הצלם אלכס ליבק ואיגדתי אותם לספר שנמכר ממש יפה, גם דרך האתר שעשית לי אגב. בגדול, הספרים שלי הם תערובת של ספרות יפה ודוקומנטריה.

לרכישת הספר >>

אהבה בלתי נגמרת

מהיכרותי עם אליעזר ומבלי שדיברנו על זה יותר מדי, קלטתי מיד שמדובר באיש משפחה ערכי ומסור, מאלה ששמים את המשפחה מעל הכל וניכר שהוא מאוד גאה באשתו ובילדיו.

מתי התחתנת?
"התחתנו צעירים בגיל 22. בגיל 24 כבר הייתי אבא. זו הייתה הנורמה אז".

עוד מעט זו כבר חתונת זהב.
"בהחלט".

איך הכרת את אשתך?
"מסיבה של חיל האוויר".

במה היא עסקה?
"בעיקר בתחום החינוך. היא הייתה מורה בבתי ספר רגילים, אחר כך בחינוך למבוגרים ובשנים האחרונות עבדה בגן החיות התנ"כי, פיתחו שם קהילה לאוכלוסיות מוחלשות מהמגזר החרדי והערבי".

ילדים?
"יש לנו שני ילדים. הבן הגדול משתחרר עכשיו משירות קבע בחיל האויר בדרגת אלוף משנה. הוא טייס כמובן, היה מפקד טייסות, בחור מאוד מוכשר. הבת שלנו היא לוחמת, אישה מבריקה, אשת עקרונות שעל פיהם היא חיה. היא תמיד עבדה בארגונים חברתיים ופוליטיים. בגיל 19 היא כבר הייתה הדוברת של 'שלום עכשיו'. היום היא סמנכ"לית של "עולים ביחד", ארגון שמטפל בעולים חדשים מאתיופיה ומסייע להם בכניסה לתוך החברה ישראלית, במיוחד בלימודים אקדמיים ובטיפוח מובחרים בתוך החברה האתיופית".

איזה אבא היית? נשמע לי שאתה אבא משקיען.
"כן בהחלט. גם אני וגם אשתי היינו הורים מאוד משקיענים. אבל הילדים כבר גדולים וגם הנכדים. הנכדה הגדולה שלנו כבר בת 16".

חברים? חבר'ה? איך אתה בעניין?
"כמו הרבה ישראלים, יש לנו חבורה עוד מימי בית הספר התיכון, אבל אני עברתי הרבה מעגלים חברתיים בחיים: חיל האוויר, רשות השידור, ארגונים חברתיים ומכל מקום אספתי כמה חברים, אבל לא אגיד שאני איש חברותי במיוחד. במהות אני איש בית שמקדיש הרבה זמן לעבודה".

בילויים?
"אוהב לטייל, אוהב לצפות בספורט ואוהב מאוד מוזיקה".

רגע מוזיקלי ראשון שזכור לך?
"זוכר את היום שהוריי קנו פטיפון ושלושת התקליטים הראשונים בבית היו 'הפלטרס', 'לוס פארגוואיוס' ו'דין מרטין'. אבל השוק היה 'הביטלס' – תופעה שקרתה בדיוק בזמן הנכון כשהיינו בני שש עשרה. זו הייתה מהפכה. הייתה לנו קבוצה של מאזיני חיפושיות שנפגשו מדי יום שישי להאזין לתקליטי ביטלס".

ולסיום השאלון:

אם לא היית מה שהיית, מה היית רוצה להיות כמקצוע?
"נוירוכירורג"

חברים?
"יש לי חברים שאספתי מכל המעגלים שהייתי בהם. תיכון, חיל האוויר, רשות השידור וארגונים חברתים".

בליין?
"יותר איש בית".

מה היא הצלחה בעיניך?
"אהבה גדולה".

מה הדבר שאתה הכי גאה בו עד היום?
"הילדים שלי. הם נהדרים".

אתה נוסטלגי?
"לא כל כך. לא מתגעגע לעבר אלא יותר סקרן לעתיד. תמיד מעניין אותי מה יהיה הסיפור הבא ומה יהיה הדבר הבא. לדעתי, המהפכה הבאה תהיה בתחום התחבורה. כל הסיפור הזה של כביש, מכונית עם מנוע בעירה וגלגלים הולך להיגמר מתישהו".

רומנטי?
"כן אבל לא רומנטי קלאסי. לא סופי שבוע בים המלח".

סנטימנטלי?
"כן".

מה מפחיד אותך?
"שיבושים גדולים. טעויות גדולות. שום דבר לא מובן מאליו. כשאני פותח את הברז בבוקר ורואה שיש מים, בשבילי זו חגיגה גדולה".

הכי מושך באשה?
"חברות אמת".

מה זו חברות בעיניך?
"דבר שעומד מעל הזמן. כל חבירה מחדש בכל נקודת זמן לאותו אדם, לא צריך לסגור פערים, להסביר. מתחיל מאותה נקודה שאתה בא ממנה כרגע. חברות גם חייבת להיות מבוססת על אהבה".

אליעזר יערי – עיתונאי וסופר