"לשאול אותי מה אני אוהב יותר: מוזיקה או משחק, זה כמו לשאול אם אני אוהב יותר את אמא או את אבא"

השחקן והמוזיקאי אורי בנאי מספר על ילדותו המוקדמת כבן לגשש גברי בנאי, שנות הנעורים המבורדקות בים ובחניון הבימה, הקשר עם אביו גברי ומשפחת בנאי המורחבת, איך התחילה קריירת המשחק (רמז: אין קשר למשפחת בנאי), הבום של הסדרה "פלורנטין" והשיר "פרפרים" ואיזו הודעה ריגשה אותו עד דמעות לאחרונה

מאת: אלדד בוברוביץ'

לאורי בנאי התוודעתי לראשונה בסדרה "פלורנטין" וקצת אחר כך עם המגה להיט "פרפרים". כמובן שבאופן טבעי אם נהיה כנים, כנצר למשפחת האצולה של התרבות הישראלית, השם אורי בנאי הוא מעין תו תקן לאיכות, עוד לפני ששמעת תו אחד.

אני ואורי בפגישתנו

כפי שקורה בדרך כלל כשנפגשים בפעם ראשונה, בין אם זה פגישה פרונטלית או בזום, יש מבוכה קטנה בהתחלה, ואנו הפגנו אותה ב'סמול טוק' נעים על ענייני השעה וכמובן הקורונה שמרימה שוב ראש לאחרונה וכמובן דילמת החיסונים.

"תראה, אני מאסכולת 'אני מחוסן'", מסביר אורי, "אז כשיש לך בעיה בצנרת אתה מזמין אינסטלטור ומקשיב למה שהוא אומר, נכון? כך בדיוק עם חיסונים. בעלי מקצוע המליצו להתחסן, אז אני מתחסן ולא נכנס לכל התאוריות והקונספירציות. אני מודה שהחיסון עשה לי שקט ומרגיש מחוסן בפני אנשים תרתי משמע".

איך זה מתבטא ביומיום?
"אני מנוי פה במרכז הספורט של אוניברסיטת תל אביב, אז היום, למשל, שחיתי בבריכה במרכז הספורט בידיעה שהכניסה היא רק למחוסנים ונרגעה באיזשהו אופן הפרנויה להידבק".

בן של גשש

חייב להודות שאני עוצר את עצמי לספר בהתלהבות לאורי כמה פעמים ראיתי את "גבעת חלפון" וכמה אני אוהב את הגשש ואת אבא שלו יבדל"א.

אורי וגברי בנאי

טוב, אז בוא נתחיל את הראיון באופן רשמי. אני יודע כמובן שאתה הבן של גברי בנאי, ספר לי איפה גדלת? איך היה להיות הבן של גברי בתקופה ש'הגשש החיוור' היו פה חצי אלוהים? איך זה להיות חלק ממשפחת בנאי? קשה? קל? כיף?

"תשמע, גדלתי בתל אביב למשפחה ירושלמית כי כידוע משפחת בנאי במקור מירושלים אבל כתשובה לשאלתך, אספר לך שאני, אבא שלי ואחי בועז, רצים עם מופע בשם: 'אלה הם בניי'. המופע הוא יוזמה שלי שהגיעה בדיוק בגלל השאלה ששאלת. כל הזמן שאלו אותי את השאלה הזאת, עיתונאים, מכרים וגם אנשים שעוצרים אותי ברחוב".

בועז גברי ואורי בנאי – "אלה הם בניי"

מה שואלים? תחדד לי.
"ספר לנו איך זה קרה? איך זה נולד? איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה אמנים במשפחה אחת? מאיפה הגיע חיידק הבמה הזה?".

אתם שני אחים? אתה ובועז, או שיש עוד אחים?
"בועז צעיר ממני בשמונה שנים ובינינו יש עוד אחות בשם יסמין".

מה היא עושה אם אפשר לשאול?
"היא עובדת עם נוער בסיכון, דברים כאלה. בכלל לא בכיוון הבימתי".

ההורים עוד ביחד?
"כן, בהחלט, כבר 50 שנה".

בו כמה גברי היום?
"עוד מעט 82".

מטורף, הוא נראה מעולה, לא הייתי נותן לו את הגיל הזה.
"כן, לשמחתי הוא מאוד פעיל ועובד המון. בדיוק פורסמה עליו כתבה במוסף 'גלריה' של 'הארץ'. הוא משתתף בסדרה חדשה של שלישיית 'מה קשור' בהוט. לי אין הוט, אבל מסתבר שיש סדרה בהוט שנקראת 'מצולמים' כבר עונה שנייה, וכעת בעונה השנייה יש לו תפקיד בסדרה. לא מזמן סיים צילומים לסרט חדש של דובר קוזשווילי שעוד לא יצא ולצורך הסרט הוא למד את כל התפקיד בגרוזינית".

גברי, אורי ואהרוני

וואהו! ואפרופו המשחק של גברי לצד "מה קשור ב"מצולמים", עושים תמיד הקבלה ביניהם ל"גשש".
"איך אפשר להשוות בין 'מה קשור' שחיים היום לבין הגשש שפעלו בשנות ה-70? הרי המדיה מאוד משפיעה על היצירה. תחשוב איזה סיפור היה פעם להוציא שיר: אולפנים, סלילים, לחתוך את הסלילים וכו'. היום הכל בכף היד בטלפון. אתה משלם 20 שקל לספוטיפיי ומקבל את כל עולם המוזיקה בכף היד".

ממש!
"כדי להמחיש לך את ההבדל בין אז לבין היום, שמעתי לא מזמן סיפור מטורף שבאוטובוס קו 4 ברחוב בן יהודה בתל אביב בשנות השבעים, היה איזה נהג שהיה שומע קבוע את "הגשש" והנוסעים היו מבקשים תמיד שיגביר את הווליום וכך בזמן שהאוטובוס מזדחל לו באיטיות בפקק, הולכי הרגל ברחוב היו הולכים אחרי האוטובוס כדי לשמוע את המשך המערכון. אז איך אפשר להשוות?".

זה נכון. לטעמי, יש משהו עצוב במה שקורה היום עם כל התוצאות של ההתפתחות הטכנולוגית הזאת. הלכו התמימות והרומנטיקה.
"לגמריי! בוא אספר לך סיפור קטן בהקשר, אבל מהצד השני של העניין. בליל הסדר האחרון היה סגר והוחלט במשפחת בנאי המורחבת לעשות סדר בזום. אתה לא יכול לתאר כמה פעמים ניסיתי להסביר לאבא שלי איך להתחבר לזום, ללא הצלחה כמובן. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי להסביר להוריי איך לצפות בנטפליקס? כל ביקור אני מסביר להם ואז כשאני מגיע ביקור אחרי זה ושואל 'נו, ראיתם משהו בנטפליקס?', והם עונים: 'לא, אנחנו לא יודעים איך להפעיל את זה'. 'בואו אני אראה לכם עוד פעם', עוד פעם פותח, מסביר וכו' ואז מגיע שבוע אחרי זה 'נו, ראיתם?'. אתה כבר מתאר לך מה התשובה. זהו, התייאשתי מהם בעניין הזה".

איפה גדלת? במרכז תל אביב?
"כן. אבא שלי עזב את ירושלים כשהתגייס לצבא ללהקת הנח"ל. בהופעה שלנו 'אלו הם בניי' יש לנו מסך בו אנחנו מראים ברקע תמונות וסרטונים נדירים מהתקופה הזאת. להקת הנח"ל פעלה בתל אביב וסידרו לו מקום לינה בתל אביב כדי שלא יצטרך לנסוע כל פעם לירושלים. ככה, בלי לתכנן, הוא הפך בעצם כבר אז לתל אביבי ומיד אחרי להקת הנח"ל הצטרף ללהקת ה'תרנגולים' שהיו הצלחה ענקית. בגיל 21 הוא כבר היה מופיע מדי ערב עם ה'תרנגולים', כולל משכורת יפה ודירה ששכר בתל אביב. למעשה, בגיל 18 הוא עזב את ירושלים".

הוא מתגעגע לירושלים?
"את זה תצטרך לשאול אותו, אבל בגדול נראה לי שמעבר לגעגועים נוסטלגיים למחוזות ילדותו הוא מחובר יותר לתל אביב (ולא בגלל הים, אבא שלי לא מחסידי הים), אלא יותר בגלל התרבות והצביון החילוני של העיר".

איפה גדלת בתל אביב?
"כשנולדתי, ההורים גרו באזור כיכר רבין וכשהייתי בן שלוש התחיל להתפתח האזור של בבלי, ועברנו לשם, לצפון תל אביב".

אורי, גברי וזיקו גרציאני

איזה ילד היית?
"חחח, קצת ברדקיסט, אבל אתה יודע, ילדות של שנות השבעים: משחקים בחוץ, סטנגה, פינות, וכמובן מאוד פעיל בתנועת נוער, בצופים ובגלישת גלים. אני, בניגוד לאבא מאוד, אוהב ים וגלישה".

ולימודים בבית ספר התיכון?
"לימודים לא היה הצד החזק שלי. התחלתי בתיכון חדש, עשיתי ברדק והעבירו אותי לגימנסיה הרצליה וגם שם לא החזקתי מעמד ועברתי לבית ספר הפתוח בראשון לציון. בתכל'ס, לא למדנו כלום ועשינו בעיקר בלאגן, מוזיקה, גלישה בים וכו'. בכיתה י"א ההורים שלי הבינו את העניין ואבא שלי אמר לי: 'תקשיב, כל עוד אתה גר אצלי בבית אתה צריך או ללמוד או לעבוד'. אמרתי לו: 'אין בעיה. אני אלך לעבוד'. והוא השיב: 'מצוין, גם אני כבר עבדתי בגיל 16".

במה עבדת?
"החניתי מכוניות בחניון הבימה. אז היה רק חניון עילי ולא היה חניון תת קרקעי ומספר המקומות היה מאוד מצומצם, אז היו חוסמים ומשאירים מפתח אצל הקופאי. אני הייתי עוזר קופאי שהתפקיד שלו היה להזיז את המכוניות החוסמות לאלה שמשאירים מפתח. הייתי מבסוט עד הגג כי הייתי בן 17.5 ובדיוק קיבלתי רישיון נהיגה ומי בא לבימה? כל האריסטוקרטים עם המרצדסים וה-BMW".

בחורות? עניינים?
"כמובן, מסיבות וריקודי סלואו, אתה יודע כמו כולם".

ידעת אז מה תרצה להיות כשתהיה גדול?
"עד גיל 13 חשבתי שאהיה כדורגלן. אני חולה כדורגל אבל במקביל גם הייתי בצעירי תל אביב עם עודד מנשה, ניר פרידמן וירון כפכפי וכבר הרגשתי עמוק בתוכי את חיידק הבמה".

אתה משחק כדורגל?
"משחק לא, אבל צופה נלהב כן. חולה על הפועל תל אביב".

הולך עדיין למשחקים?
"פחות, איבדתי קצת עניין. הכדורגל בארץ לא ברמה גבוהה ויש במגרשים אלימות וקללות וזה פחות מתאים לי".

איך השפיע השיוך המשפחתי על ההתפתחות שלך כילד? זה היה יותר כיף או יותר מעיק?
"המקום הלכאורה מעיק והיחיד שאני יכול לחשוב עליו שחוויתי בעניין, הזה, קשור בעיקר לעובדה שאבא שלי לא יכול היה לבוא איתי בילדות לבלומפילד או לים, או לעשות על האש בפארק כמו אבות של חברים רבים סביבי, כי הוא לא יכול היה לנשום במקומות האלה, היו מתנפלים עליו ומציקים בלי סוף".

אתם חברים טובים היום? נראה שיש לכם קשר מעולה.
"כן, יש לנו קשר נהדר. עובדים יחד, גרים קרוב".

אורי וגברי אז והיום

כולם היו בנאי

אי אפשר להימנע בראיון עם נצר למשפחת בנאי משאלות על המשפחה. אני רק מנסה להישאר בשאלות כמה שיותר ענייניות כדי להכיר את אורי האדם וכמובן מקצועיות (בהקשר המוזיקלי, שת"פים משפחתיים וכו'), מקפיד לא לגלוש לשאלות צהובות ו/או רכילותיות.

איך הקשר עם משפחת בנאי המורחבת?
"הקשר טוב מאוד. באופן טבעי עם חלק אתה יותר בקשר ועם חלק פחות, חלק גרים קרוב וחלק גרים רחוק יותר, אבל יש לנו את קבוצת הווטסאפ המשפחתית שמתכתבים שם ומעבירים סיפורים ותכנים. בימים אלו מוצגת תערוכה על משפחת בנאי במוזיאון מגדל דוד בירושלים, ואני ממליץ לך לבקר שם. ידעת למשל שאליהו יעקב בנאי, סבא רבא שלי, היה מבוני שוק מחנה יהודה? הגישו בקשה לעירייה לשנות את שם רחוב האגס לרחוב אליה יעקב בנאי והם נענו והיום יש בשוק רחוב בנאי".

משפחת בנאי מימין לשמאל: גברי ואורי בנאי, יעקב בנאי, יוסי ויובל בנאי, חיים ואריק בנאי

אתה עדיין יכול לשמוע את משינה, אהוד בנאי או אביתר בנאי וליהנות מהמוזיקה שלהם כמאזין רגיל?
"חד משמעית כן".

אני מאוד אוהב לשמוע את כולם: משינה, אהוד, מאיר ז"ל ואחיך בועז. גם אותך מאוד אוהב כמוזיקאי, אבל לא הוצאת הרבה אלבומים.
"בגלל שאני עובד הרבה כשחקן, יצא שפחות הקדשתי זמן למוזיקה".

אתה שחקן קבוע בקאסט של 'הבימה'?
"בשנים האחרונות פחות. השתתפתי בהצגות 'בוסתן ספרדי', 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' ועוד".

אורי ואורנה בנאי

מה אתה יותר אוהב? מוזיקה או משחק?
"מבחינתי זה כמו לשאול אותי את מי אתה יותר אוהב: את אבא או את אמא".

איפה שירתת בצבא?
"בלהקת פיקוד מרכז".

היה כייף בצבא?
"לא יודע אם כיף זו המילה הנכונה. זה היה בהחלט מגרש אימונים מעולה, בית ספר טוב ל'פרפורמנס', לעמידה מול קהל והכל בתנאים לא פשוטים. המון נסיעות, כל יום שלוש שעות לבסיסים מרוחקים כמו קציעות ועוד".

יצאו מפורסמים מהמחזור שלכם?
"אני חושב שרק אורי גוטליב".

אורי בנאי וניר פרידמן

אחרי הצבא הלכת ללמוד משחק?
"לא. בחודשים האחרונים של השירות הצבאי שלי התחילו ללהק שחקנים לסדרה 'עניין של זמן'. הם חיפשו חבר'ה מכיתה י"א וי"ב, אבל בלתי אפשרי ללהק חבר'ה אמיתיים בני הגיל הזה כי הם לא יכולים לשחק בזמן שהם לומדים. אז הם בעצם חיפשו חבר'ה אחרי צבא שנראים צעירים. לצורך כך הם הלכו ללהקות הצבאיות וחיפשו שם שחקנים פוטנציאלים, ואז ליהקו אותי יחד עם אורי גוטליב, שרון חזיז, דנה ברגר, אביב גפן (הוא היחיד שלא היה בצבא) ולמעשה 'נשפכנו' הישר מהלהקה הצבאית לחזרות של 'עניין של זמן'".

איך הייתה החוויה הזאת?
"נהדרת! תחשוב, חבר'ה צעירים, רק השתחררנו, במקום לעבוד בעבודות זמניות כשליחים, מלצרים וכו', הפכנו לעובדים של הטלוויזיה החינוכית עם תלוש משכורת. אלו היו שלוש שנים מאוד חוויתיות, כיף גדול".

ואז?
"הייתי כבר בן 24 ונסעתי ללמוד משחק בניו-יורק, בבית ספר למשחק של לי שטרסרג. שנה מאוד משמעותית אישית ומקצועית בניו יורק, ממנה נחתתי ישר לסדרה 'פלורנטין'".

פרפרים לבנים

תוך כדי השיחה מספר לי אורי בעיניים בורקות שאשתו שעוסקת בחינוך שלחה לו הודעה: "אתה לא מאמין. ביד אליהו בבית ספר לבנים, הצלצול שלהם זה 'פרפרים לבנים'".

בצדק, זה שיר מדהים, איך היה הפרק של 'פלורנטין' בחייך?
"זה היה מטורף, בום גדול. שלוש עונות כיפיות בטירוף. אהבתי את הדמות ששיחקתי, דמות מאוד צבעונית ואל תשכח שפלורנטין לצד הסדרה 'הפוך' זו למעשה תחילת המהפכה הטלוויזיונית של ישראל וערוץ 2. במקביל, הסדרה גם הפגישה אותי שוב עם ניר פרידמן (שהיה איתי בתיכון בצעירי תל אביב) ששיחק בפלורנטין את צמר, ולמעשה חזרנו לעבוד יחד כשהתוצאה המיידית של הקשר המחודש הייתה 'פרפרים'. הוא זה שדרבן אותי לא לוותר על המוזיקה ולפתח במקביל למחשק גם את הצד הזה שקיים בי. תמיד, עוד מילדותי המוקדמת, כתבתי ואני עדיין כותב שירים".

על איזה כלי אתה מנגן?
"כילד התחלתי לתופף על כל מיני כלים לכאורה מאלתר תופים, עד שאבא שלי אמר לי שאני חייב להתחיל ללמוד באופן מסודר לנגן על גיטרה. בגיל 13 הלכתי ללמוד גיטרה אצל אהוד כשהוא עוד לא היה 'אהוד בנאי' ועבד למחייתו באותם ימים כמורה לגיטרה לילדים ואבא שלי ביקש ממנו ללמד אותי (בתשלום כמובן) גיטרה. הוא לימד אותי אקורדים, לא מנגן ברמה של סינגולדה. כל הבנאים מנגנים ככה, כולל מאיר ז"ל. היחיד שמנגן ברמה אחרת מכולם זה אלישע, הבן של יובל".

איך היה הבום של "פרפרים", התחושה שכל המדינה שומעת פתאום את השיר שלך?
"אושר גדול. חגגנו ממש לא מזמן 20 שנה ליציאת האלבום".

עדיין מתאמן בגיטרה?
"בהחלט. כל הזמן מתאמן, כותב ושר. גם הוצאתי לא מזמן שיר חדש".

היה רגע בזמן שאתה זוכר כיצד גילית את המוזיקה?
"הדבר הראשון שזכור לי זה 'הגשש החיוור' שהתחילו למעשה כלהקת זמר. אחר כך שמעתי על הפטיפון תקליטים של ההורים: קט סטיבנס, ביטלס, וודסטוק ולבר מצווה הביאו לי תקליטים של 'מדנס', 'דייר סטרייטס' ועוד".

קצת משפחתולוגיה לקראת סיום

מתי התחתנת בפעם הראשונה?
"בגיל 30".

יש לך ילדים מהנישואים האלה?
"כן שני ילדים. הבת הגדולה נינה, שמיניסטית ומיכאל שחגג עכשיו בר מצווה והתחיל עם החיידק של התקליטים. אגב, אם יש לך תקליטים שאתה לא צריך, הוא ישמח לאמץ".

מאיפה הגיע אליו החיידק?
"אני אשם (צוחק). לפני שנתיים לקחתי אותו לסרט 'רפסודיה בוהמית' על קווין שאני מאוד אוהב. הסרט פוצץ לו את הראש. ואז יום אחד בא ואמר לי 'אבא, קניתי פטיפון והתחלתי לקנות תקליטים'. זה מאוד ריגש אותי. הוא התחיל 'לחרוש' על התקליטים של קווין ודרך זה הגיע לתקליטים של עוד להקות רטרו של פעם. מאז הכל השתנה. שתבין, עד שהלכנו לסרט הוא היה שומע סטטיק ובן אל. השבוע הוא כתב לי הודעה שמאוד ריגשה אותי: 'אבא, איך זה יכול להיות שאין את האלבום שלך 'פרפרים' בויניל".

בהחלט מרגש! אגב יש לי 3 תקליטים שאשמח לתת לו (יש לי אותם פעמיים). ניל יאנג – הרבסט, מקרטני – 2 ושלמה ארצי – דרכים.
"נהדר, הוא מאוד ישמח".