יש את הפיתגמים האלה שבד"כ נשמעים כמו קלישאות, אבל אז קורה משהו ואתה מבין כמה הם נכונים וכמה חכמה ועומק יש בהם.
הכל החל לפני שלושה חודשים כשהרגשתי ירידה בראייה בעין שמאל, העין החזקה שלי. לאחר בירור וצילום OCT נשלחתי למומחה רשתית כתוצאה מנוזל שהתגלה בעין הזו מתחת לרשתית (עניין שאלמלא מטופל יכול להוביל להיפרדות רשתית) ואכן הפריע לי בראייה.
זה היה לפני חודשיים וחצי, ב-26.4.2021, כשמומחה הרשתית, פרופ' אלעד מוסייב (אליו הגעתי לייעוץ פרטי בהול), אמר לי שאני חייב להפסיק לאלתר כל שימוש במשאפים המכילים סטרואידים (שהם כנראה הסיבה במקרים נדירים לתופעה הזו). ברגע הראשון עולמי חרב עליי. מדובר בשני משאפים שלקחתי באופן קבוע, אחד לטיפול מונע באסטמה במשך 25 שנה והשני למניעת גודש ודלקות בסינוסים בעשור האחרון. זה הרגיש לי באותו רגע שאני צריך לבחור בין ראייה לנשימה וכתבתי על זה אז פוסט שקראתי לו "ראייה או נשימה".
בתרחיש האימה כשיצאתי מבוהל ממרפאתו של הפרופ', כבר דמיינתי את עצמי קם כל בוקר עם קוצר נשימה, אף סתום וגודש בלתי נסבל, מלווה בסבבי אנטיביוטיקה כתוצאה מדלקות חוזרות ונשנות בסינוסים (מנת חלקי בעבר לאחר ניתוח כושל בסינוסים, בגינם התחלתי להשתמש בהמלצת א.א.ג במשאף הקבוע לאף שהציל באותה עת את איכות חיי), או לחלופין רץ אחוז אמוק באופן בלתי נשלט למשאפים ומאבד את ראיייתי בעין שמאל.
מומחה הריאות שהלכתי אליו לייעוץ פרטי (להשיג תור למומחה ריאות בקהילה הציבורית בקופ"ח כללית, צריך להמתין מינימום שלושה חודשים) הפחיד אותי כמו שצריך מהידרדרות באסטמה אם אפסיק את השימוש במשאף וגם למומחה א.א.ג (ייעוץ פרטי כמובן) לו היה מה להציע. "אין טיפול אלטרנטיבי למשאף עם סטרואידים", פסק ביבשושיות מדכאת.
בנקודה ההיא הייתי מבוהל ומיואש מינוס 2250 ש"ח בארנק (ייעוץ פרטי של א.א.ג, מומחה ריאות ומומחה עינים / רשתית).
ואז הגיע המהפך!
אמרתי לעצמי, בוא אלדד יקר תנסה לחיות תקופה בניגוד לכל ההפחדות בלי שום משאף! תחיה כל רגע ברגעו, כל יום ביומו, אולי השנים שעברו שינו משהו? אולי הגוף ריפא את עצמו בינתיים? אולי התחושה הנפשית הנהדרת שלך עם עצמך בעשור האחרון שינתה משהו שיתבטא גם בפיזיולוגיה של הגוף? לא סתם אומרים "גוף ונפש אחד הם". החלטתי לקחת קבוע תרסיס מי מלח לאף (טבעי ולחלוטין לא מזיק) ולהפסיק לאלתר את את כל המשאפים לאסטמה ולסינוסים. והנה עבר יום ועוד יום והכל הרגיש בסדר! ואז יום ועוד יום הפכו לשבוע ולחודש ולחדשיים והכל טפו טפו, מלח מים מלח מים, הרגיש בסדר.
אתמול בישר לי מומחה העיניים במחלקת הרשתית בביה"ח השרון שהנוזל מאחורי הרשתית התפוגג (גם הרגשתי בעצמי שהראייה בעין השמאלית חזרה לתקינותה אט אט בשבועיים שלושה האחרונים).
אולי לא תאמינו, אבל שכשיצאתי החוצה עם עיניים שורפות וצרובות בשמש הקופחת (מהרחבת העישונים), דילגתי על המדרכה מאושר כמו ילד! חודשיים וחצי לאחר הרגע הקשה ההוא במירפאה של מומחה הרשתית, חלום חיי במשך שנים לחיות ללא תרופות ומשאפים, הפך בהפוך על הפוך למציאות שרירה וקיימת.
