מחשבות בעקבות נשף רוק 13 של אביב גפן

1. אביב גפן מעבר לכשרון המוזיקלי המטורף הוא מפיק על. להביא לפה תוך כדי מלחמה את ארט גרפונקל בזמן שאף מוזיקאי מהעולם לא דורך פה, זה חתיכת הישג. לשמוע אותו שר בפארק עם 50,000 שצורחים בגרון ניחר את ׳דה בוקסר׳, ׳דה סאונד אוף סיילנס׳ ו״ברידג׳ אובר טרבלד ווטר׳ (סליחה על האנגלית הפונטית), זה רגע בלתי נשכח ונחמה גדולה בימים הקשים האלה.

לזה תוסיפו את נורית גלרון (׳אתה פה חסר לי׳), חיים משה ('נשבע'), ברי סחרוף (׳מונסון׳), אביתר בנאי (׳גשם׳, ׳עד מחר׳), שלום חנוך (׳יומן מסע״, ׳מחכים למשיח׳), יניב ביטןן (׳גחלת נעורים׳ של יהודה חן), בהחלט יציאה מדליקה וקיבלתם הופעה סופר מקצועית, הסאונד היה נפלא (לא דבר של מה בכך בפארק) וכמובן מרגשת מאוד.

2. בהופעת פארק אם אתה לא נדחף קדימה, ואני קלסטרופובי, אין סיכוי שאדחף, אתה רואה את ההופעה בעיקר ע״ג המסכים. לכאורה זה מבאס אבל יש משהו מרגש, כמעט נשגב לצרוח עם מסה עצומה של אנשים לכאורה זרים את כל השירים הנפלאים שגדלנו עליהם ומחזירים אותנו לרגע לנעורים האבודים: ״עורי עור׳, מקסיקו׳, ׳מלאך׳, ׳מיליארד טועים׳, ׳האם להיות בך מאוהב״, ׳אור הירח׳, ׳עכשיו מעונן׳, ׳שיר תקוה׳ ועוד המון.

3. אהבתי מאוד שהוא שילב ב׳סט ליסט׳ של ההופעה שלושה שירים חדשים ונפלאים מהאלבום האחרון ״הסטוריה של תאונות״. ׳אנשי הגשם׳ המרגש, שיר פרידה מאבא יהונתן גפן ז״ל, ׳זמן לרומן׳ הנהדר ו׳ארץ הפוכה׳ שיר נוקב עם אמירה, לא משהו סטנדרטי בימים האלה.

4. אפרופו אמירה, כדרכו מאז ומתמיד אביב גפן לא היה אף פעם מהמסתתרים ולקראת סוף ההופעה, מעבר למה שרוב המוזיקאים אומרים (״מתפללים שהחטופים יחזרו״), הוא גם הוסיף אמירה חדה וברורה נגד הימשכות המלחמה מטעמים פוליטיים וכמובן נגד הממשלה. צעד אמיץ בימים האלה שהרוב מנסים להימנע ממנו.

5. לא הייתי בהופעת פארק מאז רדיוהד ב2016. הזדקנתי מאז בתשע שנים ושכחתי שזה חתיכת מאמץ פיזי. ההליכה לרכבת ומהרכבת חזרה, עמידה רצופה של ארבע חמש שעות, התורים הבלתי נסבלים לבירה (תור באורך של 150 מ׳) ולקראת סוף ההופעה כבר הרגשתי יופי יופי את הגב התחתון. יכול להיות שזו היתה הופעת הפרידה שלי מהופעות הפארק הגדולות, אלא אם יהיה איחוד של הביטלס או משהו אחר בסדר הגודל הזה 😜