אני מאוד אוהב את בק. אהבה מאקורד ראשון, ממש מההתחלה ב-Mellow gold עם Loser וכמובו אחר כך ב-Odelay המגניבבב. בשניהם ניתן היה לזהות ללא שום קושי את המקוריות והיצירתיות, הגרוב, המגניבות, הגיוון, הנונשלנט (לכאורה), הקול הנפלא והחוש המלודי.

מחזיק ואוהב את כל אלבומיו, כולם כולל כולם, אבל האלבום שבו הוא עלה אצלי עוד מדרגה ענקית זה Mutations מ-1998.

היה בו משהו אחר שלא זיהיתי עד אז. איזו פגיעות וליריות שמאוד ריגשו אותי והופיעו מאז בעוד לא מעט אלבומים שלו במיוחד ב-Sea Change.

תקשיבו ל- Dead Melodies (רצועה מס' 7 באלבום) או ל-We Live Again (רצועה מס' 5 באלבום) השמימיים, ותבינו על מה אני מדבר 💛