פורים כבר בפתח…אז הגשמתי חלום ישן בעזרת הצלמת המופלאה גלי מרגלית ואמנית האיפור המוכשרת מיכל הניג, שהפכו אותי לרגע אחד לאליל נעוריי ואולי חיי, דיויד בואי הענק.

סיפור קצר (בהשראת ילדותי בחולון) שכתבתי מתישהו…כל מי שגדל בשכונה מישראלית ממוצעת ודאי נתקל במסכן השכונתי התורן. זה שכל הילדים צוחקים עליו בלי רחמים. גם בשכונה שלנו, כמובן, היה אחד כזה.

אתמול, נעלבתי בקטנה מהתנהגות לא נאותה (בעיניי כמובן) של מישהו. פעם אם זה היה קורה לי, הייתי מתחפר בהעלבות ומתחיל להדליק את עצמי בלופ בלתי נגמר שהיה יכול להימשך יום שלם ואף יותר.

שלל חדש ומדהים מיריד התקליטים היום, הופעה שלא יצאה באופן רשמי (מה שנקרא בוטלג) כייף של הופעה!!!איימי ווינהאוס היא כמו אמנית ג׳אז…כל ביצוע מלא אילתורים וניונאנסים ייחודיים לאותו ביצוע.

הנה אני מצהיר בפתיחה בלי להתבייש, אוהב את קולדפליי, להקה פגזית בעיניי!!! אני יודע שיש הרבה מבקרים שאוהבים לרדת עליהם בשנים האחרונות בטענה שהם התנפחו, הפכו למכונת מיינסטרים משומנת וכו'.

טוב אז צפיתי אתמול בסיפור נישואין וכמו שאומרים, באמת נצבט לי הלב (גם מבלי שעברתי גירושין)…סרט ענק שנוגע עמוק בלב דרך כל הנקודות הכואבות והרעות החולות של העידן הזה.

הפריטנדרס זו להקה שמאוד אהבתי ועדיין אוהב…וכריסי היינד היא בעיניי חלוצת רוק. רוקרית אמיתית, שנתנה השראה לאינספור נערות / נשים צעירות שרצו לאחוז פנדר חשמלית ולתת בראש, בדיוק כמוה.

פעם כשהייתי ילד, די מזמן לצערי, ככל הילדים הייתי מתלווה בשבתות אל הוריי, יותר נכון נסחב אחריהם לחברים שלהם. בדרך כלל לא אהבתי את זה. זוכר את עצמי יושב משועמם, סופר את הדקות, מת לחזור הביתה.

להקה אדירה מהניינטיז בהנהגת אוהד פישוף, הרוח החיה, הסולן והכותב העיקרי. עוד היו חברים בלהקה (בגלגולה הראשון) אלון כהן – תופים, תמיר אלברט – גיטרות, ישי אדר – קלידים , קלידי באס, שירה.

איזה יום מושלם היה לנו! יום שהחל באישור תחילת עבודה על אתר מרגש ברמות על, נמשך בארוחת צהריים ומפגש מרומם נפש עם שיחות מלב אל לב אצל חברים מקסימים, והסתיים בצפייה בסרט 'יום גשום בניו יורק'!

השבוע באמת קצת 'הגזמתי'…3 הופעות בשבוע (יזהר אשדות, גלי עטרי ותיסלם) זה באמת המון אפילו בסטנדרטים שלי אבל כ"כ נהניתי, אין דברים כאלה ואשתי אומרת לי הבוקר: "וואהו איך אתה אוהב מוזיקה",

כל מי שמכיר אותי קצת מעבר לשלום שלום, יודע כמה אני אוהב מוזיקה. מוזיקה בשבילי היא צורך, הייתי אומר כמעט סם חיים…באותה רמת חשיבות של אוכל, שתיה, שינה, סקס……משהו שאני לא יכול לחיות בלעדיו.

בשעה טובה סיימנו אתמול מרתון בלתי נגמר של 'שובר שורות' ואלה מסקנותיי: 1. מדובר בסידרה ממכרת בטירוף עם עליות וירידות, נפילות מתח לצד מתח מטורף. כמו בחיים עצמם. בניית דמויות מופתית ובלתי נשכחות

נשאבתי מאתמול בלילה להמשך סיפורו המרגש של ד״ר פול קלניתי (הרבה זמן לא בכיתי כמו בסיום הספר המטלטל הזה). מדובר בספר מרתק, כתוב מדהים (אי אפשר להניח מהיד), מרגש ברמות אחרות

בעקרון אני לא מגדיר את עצמי בן אדם מאוד חומרני…חוץ מתקליטים, דיסקים, ספרים וקצת בגדים ונעליים, אין שום דבר שמגניב אותי לרכוש (מכוניות למשל ממש לא עושות לי את זה לדוגמא) ויש פה גם קטע טריקי

לפני 30 שנה חזרתי לארץ לאחר שנה בסן פרנסיסקו והדבר הראשון שעשיתי למחרת הגעתי, היתה לרוץ לחנות התקליטים הקרובה לביתי, 'שלושים ושלוש ושליש' ברח' סוקולוב בחולון. "לא הייתי שנה בארץ, יצאו דברים

אבי רואד חגג שבוע שעבר חמישים ומיותר להגיד שבעיניי מדובר בגדול האלבומים שיצאו מאז שאני שומע מוזיקה. זכיתי לעבור על המעבר המפורסם פעמיים: פעם ראשונה ב-1996 בטיול ראשון ללונדון

ראיתי בחיי המון המון הופעות של שלום חנוך, בהערכה גסה סביב 40-50 הופעות שלו מגיל 15 עד היום. הוא אחד מגדולי המוזיקאים בארץ וכמובן ה-רוקר וגם משורר ענק, עצום. כמה שורות (מופת של כתיבה)

מדהים, מצאתי היום במקרה את כל תיק העבודות שלי מהלימודים (עיצוב תקשורת חזותית') במכון אבני שחשבתי כבר שאבד לי. מסתבר שהיה תקוע באיזה ארון ספרים ישנים (מהתיכון) שלא פתחתי שנים ובמקרה חיפשתי

אמא שלי תמיד מספרת לבנות שלי שהמילה השלישית שאמרתי אחרי 'אמא' ו'אבא' היתה 'אייקנשטיין' (ככה בטעות הגייה), מה שאומר שהייתי הרוס עליו כבר מינקותי והמשכתי את המסורת וסיפרתי עליו בלי סוף לבנותיי