קמתי הבוקר עם מצב רוח מרומם, עדיין על אדי ההופעה הנהדרת של שלומי שבן אתמול במשכן לאמנויות הבמה. הופעה שהעיפה לי את המוח, ובה הוא חזר לאלבום הנפלא עיר, עליו אכתוב בקרוב פוסט שלם, גם לרגל יציאתו בויניל.
איכשהו היד שלפה הבוקר מהמדף דווקא את הדיסק שרף אורנים של אביב גדג׳, שלא שמעתי המון זמן. וכנראה שכלום לא מקרי.
מדובר ביצירה מופלאה שחורכת את הנפש ונוגעת בכל הנימים. ילדות, אהבה, חרדות, חיים, מוות ומה שביניהם. הכול טבול בהמון חמלה, רוך, יופי ועושר מוזיקלי מטורף. אחד האלבומים הישראלים הכי טובים ששמעתי.
פשוט יצירת מופת. חובה בכל בית. 💚
