כל אלבום של שלמה ארצי מחזיר אותי לתקופה אחרת בחיי ו׳חצות׳ זה אחד התקליטים הראשונים שקניתי בכלל ושל ארצי בפרט (בחופש הגדול בין כיתה ח׳ ל-ט׳).

זו היתה התאהבות מהאזנה ראשונה ועד היום זה התקליט הכי אהוב עליי של ארצי, עוד לפני שהיה ״שלמה ארצי״ אלא זמר בתחילת הדרך של הפאזה השניה והמשמעותית בקריירה שלו (שהחלה עם ״גבר הולך לאיבוד״ ו״דרכים״ שקדמו ל׳חצות׳), מחפש את קולו מידי ערב עם אצ׳י בצוותא ומלא חרדות שהאולם לא יהיה מלא.

יש פה אסופת שירים נהדרת שמתחילה עם ״יום אחד״ הגרובי הנפלא, ״לנגב״ הקסום, ״מהן המילים״ ו״בואי ונתיר״ האינטימיים, ״במטוס סילון״ הממזרי וכמובן ״לא עוזב את העיר״ האייקוני.

אלבום מופת 🙂