"הכל יחסים והכל יחסי"
בילי בסרגליק, עיתונאית, מפיקת כנסים עם תוכן חכם שאותם היא גם מנחה, מרצה לתקשורת אפקטיבית, עורכת מגישה ושדרנית ברדיו, המשדרת גם מזה 10 שנים גם תכנית אישית, מספרת בראיון אישי על אהבה, טקסטים, מוזיקה, על החיים כפי שהיא רואה אותם, על אביה מאמן הכדורגל והיבואן של "פומה בישראל" בעבר, זאב בסרגליק אליו הייתה מחוברת. על השליחות הגדולה שלה לעזור לבני אדם באמצעות אמצעי התקשורת, ואיך קרה שהתכתבה בשוטף בנעוריה עם שרים, ראשי ממשלה ומוזיקאים. כבר כילדה הייתה צמודה לרדיו, ניפקה טקסטים ושירים למחברות, ולבסוף מצאה את עצמה בעולם העיתונות והתקשורת: קבלו פרופיל של עיתונאית מובילה שעושה אחרת, נותנת במה לאנשים ותוכן ואוהבת לאהוב.
מאת: אלדד בוברוביץ'
הכרתי את בילי בסרגליק לפני שנים. הייתי אז בתחילת שנה א' בלימודי גיאוגרפיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וגרתי אצל הוריי בחדר ילדותי. יום אחד, ישבתי עם אחי אסף בחדר, הרדיו היה פתוח על תכנית מדליקה של אברי גלעד בגל"צ. בסיום התוכנית אנשים היו מתקשרים ומציעים כל מיני דברים מוזרים למכירה. אברי כמובן היה מעביר עליהם דאחקות בקטנה. אמרתי לאחי: 'מה דעתך, אולי אתקשר ואציע למכירה את כל הפוסטרים הממוסגרים שעומדים פה בפינה כאבן שאין לה הופכין?', אחי אמר: "נסה מה כבר יכול להיות?".
חייגתי בספקנות גדולה. לתדהמתי ענו לי, שאלו אותי מה יש לי להציע. כעבור דקה, אברי היה איתי על הקו:
"שלום אלדד, מה יש לך למכור?"
"פוסטרים ממוסגרים של צ'ארלי צ'פלין, השמן והרזה, צ'ה גווארה וכאלה", עניתי בהתרגשות (בכל זאת, פעם ראשונה בשידור חי ברדיו ועוד עם אברי גלעד)
"בקיצור, קיטש מהסוג הנלוז ביותר", ייבש אותי אברי בציניות הידועה, אך נתן לי הזדמנות להגיד בקולי את מספר הטלפון.
עוד לה הספקתי להניח את הטלפון, נשמע צלצול. בילי הייתה על הקו.
"הי אלדד, מדברת בילי, אני מעוניינת בתמונות", אמרה בקול נעים וידידותי, אנטיתזה לשיחה הצינית עם אברי דקה קודם.
תוך שעה נפגשנו כדי להעביר את התמונות, ומצאנו את עצמנו משוחחים שיחה מרתקת בת כמה שעות, בעיקר על מוזיקה. שמענו המון מוזיקה באותה פגישה ראשונית. הרבה מוזיקה טובה גילינו שאנו אוהבים. כאשר מתקיים חיבור מוזיקלי ותקשורתי עם בת אדם, זה גדול. אחרי כמה זמן הקשר דעך בטבעי אך לפני עשר שנים, נתקלתי בבילי בפייסבוק. מודה שהסתקרנתי לשוחח איתה. יצרתי קשר, ומאז נולדה חברות טובה, כיפית ומפרה. אנו נפגשים לעיתים כאלה ואחרות, חולקים אהבה למוזיקה ביציאה משותפת להופעות (לפני הקורונה ובתקווה שגם זו תעלם. שתעלם כבר…) ואני שמח וגאה שבילי היא חלק מהחברים והחברות שמקיפים אותי.
ילדה של אבא
היא גדלה בתל אביב וברור שהיא אוהבת את הים. אביה זאב בסרגליק, שכונה בפי כל 'בסר', היה יבואן בלעדי של המותג "פומה" בישראל, מאמן כדורגל ידוע שאימן שלל קבוצות ביניהם: מכבי יפו, הפועל חולון, מכבי הרצליה ועוד 30 קבוצות נוספות ברחבי ישראל, והיה אלוף ישראל גם בפינג פונג שולחן, שאת זה מעטים יודעים. אדם כריזמטי, חם, עם לב ענק ומוקף אנשים תדיר. בגוורדיה של המאמנים והספורטאים, שהיו נפגשים על חומוס וסטייקים במסעדת ה'מי ומי' ו"מפגש הסטייק" וגם על המגרשים. בילי הקטנה, שגם הייתה ספורטאית, מרכז חברתי ואהובת הילדים, נהגה להתלוות אליו כילדה ונערה למסעדות, וגם לעסקים, לעיתים לאירועי ספורט.
"היה לנו קשר חם של אהבה." היא אומרת. "לאהוב בגדול ולאהוב אנשים, שאני מעריכה שלמדתי זאת גם ממנו מלבד הנטייה הטבעית. זוכרת את עצמי קטנה בין המון ספורטאים תמיד מסביב, כשכולם מקיפים את אבא שלי".
ואיך היית מעבר לעניין המשפחתי / חברתי?
"הייתי מוקפת חברים ועם זאת כשהייתי לבד הייתי מאזינה המון למוזיקה וכותבת. מדמיינת המון. היו שנים, כנערה, שהיה לי תחביב לא שגרתי, הסתבר לימים, לכתוב מכתבים לשרים, ראשי ממשלה ומוזיקאים. הייתה יושבת כותבת, שולחת לכנסת ולמשרדי הממשלה, מספרת להם ושואלת שאלות. המפתיע שהם תמיד ענו, שלחו תמונות וחתימות. הייתי חוזרת הביתה מבית ספר, ושם תיבת הדואר, חיכתה לי כמעט תמיד מעטפה, מכתב משר זה או אחר. בבית היו מתבדחים שהנה הילדה שוב קיבלה מכתב מראש הממשלה".
יום אחד צלצל הטלפון בבית משפחת בסרגליק. על הקו הייתה עורכת מ "קול ישראל", שאמרה שמכינים תכנית מיוחדת על בני נוער, שמתכתבים עם שרים ואמנים, וביקשו לראיין אותה. מסתבר שהיו עוד 4 כמותה בארץ, שמעו עליהם, מצאו אותה.
"זו הייתה הפעם הראשונה שבבית הסתכלו על 'התחביב המוזר הזה' בהערכה ולא בצחוק. אמצעי התקשורת מעוניינים, כנראה שזה בעל ערך וייחודי, שזה בעל חשיבות. אולי שם נטמן הזרע לעיסוק בתקשורת: היכולת להביע דעתי על דברים שאני עושה עם אנשים. כך, היה זה ברגיל שבילי מוצאת תמיד עיסוקים מיוחדים, לא התרגשו או העצימו זאת. לא אמרו לי שזה משהו מיוחד. הייתי גם מה שמכנים 'תולעת ספרים' וגם קוראת מילונים בכדי ללמוד מילים חדשות. תמיד אהבתי את השפה".
בחדרה בבית, נהגה לשבת מילדותה ולהאזין למצעד הפיזמונים, תוכניות שיח, מוזיקה מהרדיו ומקליטה מאות קלטות או מה שנקרא אז קסטות.
"אם השדרן, בדרך כלל המגישים אז היו יותר גברים, היה נכנס באמצע השיר ומדבר, זה ממש הפריע לי. היום, כשדרנית ועורכת בעצמי, זה גם קורה לי לפעמים שבתחילת השיר אני מדברת, ואז מקבלת פלש לזה שלא אהבתי אז, ומשתדלת להפסיק.אבל לעיתים בורח לי. המיקרופון הוא מכשף. הרדיו הוא קסם, אולפן זה גן עדן. גם כשלימדתי רדיו את האזרחים, בפרויקט מיוחד שיזמתי עם עיריית הרצליה, ניסיתי להעביר לתלמידיי את התשוקה הזו, ההייפ המדהים שמתרחש כשמשדרים, וגם ראיונות עם אנשים מלאי ידע ומדהימים בתחומם, וכמובן החלק של לשים שיר, ואת יודעת שזה יעיף את האנשים, זה אושר. כולם יודעים ששיר טוב ברדיו שבוקע פתאום, יכול לשנות הרגשה ולייצר שלל רגשות אני עצמי עפה בשירים ולעיתים רוקדת באולפן".
על מדרכות דיזינגוף
איך היית בתיכון?
"מצד אחד הייתי מאוד רצינית כשהייתי לבד או במחשבות. כותבת, תולעת ספרים, שוכבת על הדשא ומדמיינת, מביטה על העננים ומציירת צורות בראש ותמיד טקסטים בראש. עד היום יש לי דמיון מפותח ואני שמחה בו. אנחנו בלי לזוז מהמקום נוסעים רחוק. זה גם עוזר לי בלמצוא כל הזמן רעיונות בעבודה כי את הרוב אני צריכה להמציא וליצור בעצמי כל השנים.
מצד שני אני תמיד הייתי אנרגטית, מוקפת חברות וחברים, מרכז חברתי ואהובת הילדים. עסקתי גם הרבה בספורט. עם אבא כמו שלי, אין סיכוי שאת לא בקטע. התאמנתי התעמלות אמנותית, שיחקתי כדורסל בהפועל תל אביב נערות תקופה, באוסשקין המיתולוגי, שכבר נהרס לצערי, ותמיד תמיד רקדתי והייתי בלהקה. עד היום אני אוהבת לרקוד. החלום שלי אז היה להיות בבגרותי מורה להתעמלות, שהיום זה נראה לי מפתיע שזה כל מה שרציתי. האהבות שלי היו תמיד קריאה. תמיד. עד היום. אוהבת מאוד חיות ואת הים במיוחד, ובכלל טבע. משהו טוב קורה לי שם למרות שאני גם מאוד אוהבת להיות בבית".
תני לנו קצת ענייני בנים?
"בדרך כלל אלו דברים שאני שומרת לעצמי. אבל יכולה לומר שבנעוריי הייתי בישנית בנושא אך מגיל 16 נכנסתי לזוגיות בפעם הראשונה, ומאז רוב הזמן הייתי בזוגיויות ארוכות, כשהאהבות היו מתחלפות, עם חופש ביניהם, לעבד ולהיפרד".
את הצבא היא העבירה כמנהלת לשכה של מגד וסמג"ד, אחרי עברה לצנחנים ושימשה כפקידה פלוגתית של צוות וגם עסקה בתקשורת, איך לא.
"הכי כיף היה עם הצנחנים בשטח. הם התאמצו אני נהניתי".
ומה עשית אחרי הצבא?
"שכרתי מיד דירה עם שתי חברות בתל אביב. למדתי תקשורת, נהניתי מהחיים, הייתי הרבה בים וחלמתי אז לביים קליפים מדליקים ללהקות. לצערי זה לא קרה, חוץ מזה שהשתתפתי "כהבחורה" "הקישוט" בכמה קליפים אבל אני חלמתי אז ליצור אותם".
כתיבה כשליחות
היא תמיד נמשכה לעולם הפרסום והתקשורת. אבל אז, אחרי סיום לימודי התקשורת ועבודה בתחום הפרסום, נסעה עם חברה דאז ברק, לטיול גדול בעולם ולא חזרה לארץ שנה וחצי. סובבה וישבה במזרח הרחוק, אוסטרליה ואירופה. בנפל היא טיפסה את ההימליה וכמעט מתה כשהגיעה קרוב לטופ. היא הצילה את עצמה, ולמזלנו נשארה עימנו, וכששבה לישראל החליטה שקצה בעולם הפרסום, התקבלה ל"ידיעות תקשורת" והחלה את דרכה כעיתונאית. מאז למעשה היא שם ובשלל אופנים ומדיות ותפקידים.
מה קסם לך בעולם העיתונות?
"בעיניי זהו עולם חשוב ומשמעותי לאנשים, משפיע, מרתק, מל בתוכן ובמה קורה, מגוון ובשבילי זו היתה תמיד גם שליחות להביא מידע וידע, ובעיקר שמתבטאת ביכולת לעזור לאנשים, כשהביטוי הוא כתיבה, ראיונות וגם רדיו, המדיומים המועדפים עליי".
מה עשית בעיתונות?
"שנים רבות שימשתי כתבת פלילים בשטח. כתבתי גם ב'הארץ', במגזין שמנת, ב-'7 ימים' של ידיעות אחרונות ו'ידיעות תקשורת' ובשנים האחרונות ב"גלובס". עמלתי כתחקירנית ועורכת בשלל תכניות טלוויזיה. הייתי חברה בצוות קטן שיצר גם סרטים דוקומנטרים. הגעתי לטלוויזיה כמנחה ומגישה, עבדתי גם ב"ערב חדש", תוכניות תחקירים, תוכנית פרה פריים טיים עם פרופסור קרסו ועם "בילי בדרכים" ועוד".
בתוך כל העשייה הזו היא הכירה במסיבה טובה את צח. אחרי תקופה של שנה וחצי של חברות ואהבה, נכנסו להריון והביאו לעולם את שחר. עזבו את תל אביב ועברו להרצליה לחוות את חלום הפרברים שכלל: גינה, פרחים, עצים ושלווה.
אז התנפץ לו חלום הפרברים?
"ממש לא, להפך. תל אביב הלכה והתרחקה ממני.היא מדהימה אבל חוויתי המון ממנה, ילדות, נערות ובגרות, אחרי שנה בהרצליה, יצרתי לי עניין שחיבר שליחות והתערבבות חברתית. התחלתי לכתוב בעיתונות המקומית כדרך להכיר ולהתערות בסביבה שלי, להשפיע, לשנות מה שמקולקל ודפוק, במקביל לכתיבה בעיתונות הארצית ובטלוויזיה. הפקתי את הכנס הראשון בעולם "אימהות ללא אם" שהיה הצלחה מדהימה, והיה מרגש ביותר".
משהו חדש מתחיל
אחרי הכנס, היא החליטה לעשות הפסקה מהעיתונות, ולא ידעה אז, שבעתיד תפיק ותנחה עוד כנסים רבים. היא קיבלה הצעה מראש עיריית הרצליה דאז, שלימים הפכה לשרת הבריאות, להיות ראש מנהל נשים והיא החליטה לנסות פעם אחת להיות חלק מהממסד.
"זה נתן לי הזדמנות לראות מה קורה במסדרונות מקבלי ההחלטות, וגם לעזור לנשים ולהפיק להן גם אירועים שלא היו קודם בממסד. הם חשבו אז בעירייה, שיש לי רעיונות לא שיגרתיים אבל בגיבוי של יעל גרמן וביריה גרנות יועצת מעמד האישה. הן איפשרו נתנו לי ליצור מה שחשבתי שצריך, וכבוד להן שזרמו בפתיחות לעולם החדש".
תוכנית הרדיו שלה שנולדה לפני עשר שנים "רק דברים טובים" על תדר 103.6, פרצה אחרי שהגיעה לעשות כתבה על הרדיו ונדלקה. הציעה להם פיילוט שאהבו, ומאז היא שם. שולטת באולפן, מראיינת מומחים מכל רחבי הארץ, בתחומי: מדע, תרבות, בריאות, דיגיטלי, יחסים, וגם נותנת הרבה מקום לרפואה אלטרנטיבית ונפשית.
"מאוד מעניין אותי הנושא של חקר נפש האדם. אני רואה את עצמי כחוקרת אנושית דרך מומחים ותוכן, ידע חדש או עם הרחבה שאני מעבירה לציבור. ישנן המון התפתחויות, ואני מביאה זאת לבמה בשביל האנשים, שיפתחו את הראש, יפתחו את הלב ויצליחו להבין מה קורה בתוכם ובהלימה לבחוץ שסובב אותם. אני גם לומדת בעצמי המון מהתכנים הללו בזמני הפנוי, אני מוצאת שנפש האדם והיחסים עם עצמנו ועם האחרים, זה ממש מרתק. זה החיים. זה מה שקורה ומעסיק את האנשים תמידית, וחושבת שיש לתת לזה ביטוי בתקשורת. זה עוזר להמון אנשים גם".
היא משדרת כל יום חמישי בין שלוש לארבע, צהרים, בשידורים חיים, ובכל שישי תוכניתה מושמעת בשש בשידור חוזר. יש לה הרבה מאזינים קבועים, וגם נולדים חדשים וגם מאזינים מחו"ל. והנה לכם לינק שיכול להתאים לשידורים הללו:
"רק דברים טובים", דף הפייסבוק >>
ספרי על תוכניתך ברדיו. מה קורה שם?
"רק דברים טובים" היא תוכנית, שבה אני מעלה תכנים חדשים או ותיקים עם טוויסט וזוויות שפחות מטופלות בתקשורת. אם אלו אנשים מיוחדים מאוד עם ידע עצום או כאלו שאני מגלה ולא מקבלים ביטוי בתקשורת כי יש להם חשיבה יחודית או תכנים מאוד מתקדמים. לפעמים אני לוקחת נושאים שמעסיקים אותנו בנפש האדם, ודרך המרואיינים אנחנו בוחנים זוויות הסתכלות עמוקות למצבים פנימיים. זה עמוק אך לא כבד. יש צחוקים, שיח פתוח וזורם, ואני משתתפת פעילה. זה לא רק בצורת שאלות ותשובות, אני גם מביעה דעתי, ותמיד תמיד מבקשת מכל המרואיינים, אם אלו מטפלים או מומחים בכל התחומים, עצות טובות, פרקטיות, לפתרונות. אני יודעת שזה עוזר להמון אנשים, נותן זוויות התבוננות נוספת למה קורה ואיך. הרדיו זוהי אהבה גדולה מאוד. כלי מדהים וקסום, והיום שזה נשמע גם ברשתות, באינטרנט, בפייסבוק, המון אנשים נחשפים, הרבה יותר, וניתן להאזין גם להקלטות מה שלא היה בעבר בארכיון".
אוי קורונה!
לפני שנתיים, מספרת בילי עם ברק בעיניים, החלה להפיק ולהנחות כנסים גדולים שלה תחת הכותרת: "לדעת. לדעת. להבין. בכנסים הללו היא מראיינת בחן האופייני לה ובאופן הייחודי, אנשי מקצוע מהשורה הראשונה על ענייני חיים מלאי תוכן חכם, תמיד משלבת תרבות בתוכם כמו: קטעי הופעות, קטעי הצגות, סטאנד אפ בין ראיונות העומק. הקהל מתרגש, מחכים וצוחק. היא תמיד תשלב הומור בכל תוכן. באמתחתה כנסים שהפיקה עם כותרות של: הלב, הרוח והרגש, כנס אינטימיות, העיקר הבריאות ועוד. הכנסים הצליחו מאוד, ואז באה הקורונה ועצרה אותם.
"הם ישובו, אין מה לדאוג, רק נהדוף את הקורונה ונחזור לבמה. אנשים היו עפים בכנסים והתגובות אדירות, זה נותן פוש להמשיך ולא לעצור".
איך את מתמודדת באמת עם הקורונה?
"עשיתי שינוי כדי להתאים את עצמי לרוח התקופה המטורפת הזו. יצרתי סדנאות וגם בזום, בהם אני מלמדת אנשים כיצד להגיע בעצמם לאמצעי התקשורת, שהם ידעו איך לייצר עליהם ידיעות וכתבות, שעיתונאים ירצו לשמוע מה יש להם לומר, זה גם כיף להעביר זאת, פרנסה, וגם זה ממש עוזר לאנשים במיוחד בתקופה זו וממש חשוב לעזור: אנשים איבדו את הכסף, עבודה, חייבים לקדם את העיסוק שלהם בייתר שאת. במקביל אני מחזיקה לנשות ואנשי עסקים או בעלי עיסוק, חברות, דפי פייסבוק מקצועיים, וכמובן בונה את הדבר הבא".
חדוות הקריאה!
עדיין "תולעת ספרים" כמו בילדות?
"כן ברור. ספרים הם מסע לזמן אחר עם מבט למה שקורה לנו בחיינו. ספרים הם עונג. אני גם קוראת הרבה מאמרים, מאזינה להרצאות, קוראת שירה".
את מי?
"הו המון. תלוי מתי תתפוס אותי. אוהבת את הכתיבה והראש של: חנוך לוין, נתן אלתרמן, יונה וולך, יהודה עמיחי, ברטולד ברכט, פול אוסטר, רחל, אבות ישורון ועוד רבים, וגם משוררים חדשים מעכשיו כמו: עידית ברק, ענת אורפז, גלי רביץ ועוד. בסופרים: בולגקוב, פול אוסטר, גבריאל גארסייה מרקס, אתגרת קרת, סביון ליברכט, הנרי מילר, דוסטוייבסקי, שי עגנון ועוד רבים".
בלי מוזיקה החיים היו הרבה הרבה פחות טובים.
איזה מוזיקאים את אוהבת?
"וואו המון! אין לך מקום בדפים" היא אומרת וצוחקת. מסכימה למנות כמה, ומבקשת להצהיר שזוהי רשימה חלקית: אריק איינשטיין, יוני רכטר, ג'יין בורדו, משינה, נקמת הטרקטור, גלעד כהנא, לאה שבת, דניאלה ספקטור, מאיר בנאי, פורטיס, ברי סחרוף בישראלים, ולד זפלין, מארווין גאי, דוויד בואי, ארכייב, סיל, ביטלס ועוד המון. אני בעיקר אוהבת ללכוד שירים מדהימים ולא לפי זמרים. אני מחזיקה ערוץ יו טיוב עם שלל אוצרות מוזיקליים שאני אוספת, פלייליסטים שאני מכינה כי אני נהנית מזה וגם לעריכה המוזיקלית שאני עושה לרדיו, בתוכניתי, יש לי גם מחברת מלאה בשמות של שירים. אני מתחברת לטקסטים וגם ללחן, לכלים ולשירה. אני אוהבת r&b, פאנקי, רוק, רוק כבד ופיוז'ן, צ'יל אאוט ופופ, מוזיקה קלאסית ומוזיקה שמניעה את הגוף לרקוד".
בואי נדבר עוד קצת על בנים?
"אולי פחות נדבר על זה? אתה בטוח? נו טוב אז אומר שתמיד אהבתי לאהוב, זה כיף ענק, זה אושר, ולמזלי היו סינכרונים ברוב המקרים. היו לי אהבות יפות, חברויות אמיתיות. , ממש לאחרונה הייתה לי אהבה מדהימה, וזוגיות וחברות מיוחדת מאוד, שהסתיימה. כעת אני ללא זוגיות. לאהבה ישנם המון צדדים, אהבה היא קסם שמתרחש שהולך ועולה ועולה, היא תדר גבוה. לפעמים יש כאב כשיש פער בין הרצוי למצוי או רוצים דברים שונים בזמן נתון אבל אם האושר, כשהיא נוכחת, האהבה, הוא גדול, החברות והמיניות מדויקים, יש כיף, התקשורת נכונה ופתוחה, אז היא שיר הלל לחיים, והאהבה, על כל מה שהיא מבקשת, שווה את זה".
ולסיום השאלון:
אם לא היית עיתונאית, מפיקה, עורכת ומגישה, מה היית רוצה להיות?
"לעבוד בלעזור לאנשים בלי צורך להתפרנס תדיר בעצמי. יש לי חלום: לקחת אוטובוס ולהעלות עליו אנשי מקצוע מכל הקשת,ולהסתובב בארץ ולעצור במקומות שם אנשים זקוקים לעזרה דחופה עם החיים, ולעזור להם להיפטר מהצרות. ממש עזרה פרקטית באמצעות אנשי מקצוע. גם רוצה להיות די. גיי ולשים לאנשים מוזיקה מדהימה במסיבות ולצלם, להיות משוררת אמיתית, לגדל ירקות ופירות בגינה שלי וערמות של פרחים. אני ממש ממש אוהבת פרחים. כאשר מביאים לי פרחים ליבי רן. והרצון גם להיות באהבה גדולה עם איש מדהים, שיזדמן לחיי, ונעשה טוב אחד לשני וטוב לאחרים. לעשות טוב זה הדגל שלי, זה ממלא אותי אור ואושר. זה ערכי ואור גדול לכל עבר".
בילוי מועדף?
"להיות עם אנשים אהובים בים עם מוזיקה, שיחות עומק לצד האזנה, ליהנות מהרגע הטוב, להיות בנוכחות מלאה, ולשמוח במה שיש לי, לדעת להסתפק בזאת, ולדעת שיהיה עוד הרבה טוב. לזכור זאת גם ברגעים שהחיים מאתגרים יותר".
מהי הצלחה בעיניך?
"לייצר הרבה רגעי אושר בעצמי, לאהוב את מה שיש, ולהשיג לי את מה שארצה בקלות ואמונה, להיות אהובה ואוהבת בסינכרון, לדעת שאני עוזרת לאחרים ויכולה לעזור להם לשנות את חייהם, לתת להם כלים חכמים, וככה סתם לשבת בשקט ולדעת שהכל בסדר. להיות באהבה וחיבור טוב עם הבן שלי ועם אהוב, שהשפע יהיה זמין, שאמשיך לייצר דיאלוגים טובים עם בני האדם, וכשלא לדעת גם ללכת. להיות בהרמוניה עם עצמי והסביבה. לקחת דברים בקלות. לחוות הרבה הרבה רגעי אושר".
מה הדבר שאת הכי גאה בו עד היום?
אם צריכה לבחור אז: בלב הרחב שאני מתרגלת בו כל הזמן גמישות והרחבה, בחברויות המדהימות שנרקמו לי עם השנים, יש לי חברות וחברים שמקיפים אותי באהבה וחשה על זה בת מזל. ביכולת שלי לאהוב".
את נוסטלגית?
"לא. אני חיה כאן ועכשיו. היה הרבה טוב בעבר, היה גם פחות, ותקווה לעתיד של המשך התפתחות פנימית וחיצונית. יש לפעמים ריחות, שירים או אנשים, שמזכירים לי את העבר, ולרגעים זה ממש נעים. אבל החשוב הוא העכשיו".
רומנטית?
"כן ובגדול. דיגלי אהבה! בלי אהבה טובה, כל הסיבוב כאן, לא שווה. אהבה טובה והדדית על אותה הפאזה, היא האושר המוחלט".
סנטימנטלית?
"לא".
מה היא חברות בעיניך?
"חברות היא ערך עליון. החברים שלי הם אחד הדברים הכי טובים בחיים שלי. אעשה בשבילם המון. גם הם עבורי. החברים שלי יודעים שאני קשובה וגם משמיעה, שאני לצידם, הם תמיד יכולים לספר ולשתף אותי בהכל. לא שופטת אותם או מבקרת ברוב רוב המקרים, לא מקנאה להם, רוצה בהצלחתם ואושרם ולכן הם חשים בטוחים אני חושבת לשתף אותי בדברים עמוקים שלהם. חוץ מזה פשוט לעשות כיף וליהנות יחדיו".
אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"וואו יש המון. דאלי לאמה, דיויד בואי, מדונה, ג'ים מוריסון, בנימין נתניהו, אריק איינשטיין, אמא תרזה, חנוך לוין ועוד".
אוכל אהוב?
"סטייקים, מנגו, תותים עם קצפת. אוהבת הרבה דברים אין לי כלל בעיות עם אוכל".
אלבום ראשון שקנית?
"פליטוויד מק – שמועות".
אלבום לאי בודד?
"אריק איינשטיין – המיטב".
ספר?
'השטן ממוסקבה' שכתב בולגקוב, 'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פרנקל, '4 ההסכמות' של דון מיגל לואיס, 'התפסן בשדה השיפון' של ג'רום דוויד סלינג'ר ועוד ועוד".
סרט?
"ירח מר".
שחקן/ית?
יש מלא, לא יכולה אחד: "רשימה קצרה מאוד: "ג'ולייט בינוש, גווינט פלטרו, ניקול קידמן".
במאי?
"וודי אלן, אלמודבר."
סדרה?
"אחד העם (מצחיקה בטירוף)".
הכי מושך בגבר?
"טוב לב, כריזמה, יכולת לתקשר: להקשיב ולדבר, גמישות וזרימה, נוכחות, עצמה ויכולת הכלה, שאוהב ליהנות ולצחוק, שמבין עניין, אוהב לחייך, סקסי ויודע לקבל ולתת, שמביט וחושב".
מוזיקאי?
"אריק איינשטיין, קרלוס סנטנה ויש עוד מלא".
פילוסוף?
"סוקרטס / אריסטו / גוסטב פלובר".
מה הכי מפחיד אותך?
"להיות חולה ותלותית פיזית, שחס וחלילה יקרה משהו לא טוב לבן שלי."
תקופה שהיית רוצה לחיות בה?
"סבנטיז או אחרי הקורונה".
רגע משמעותי בחיים?
"היו הרבה כאלה אבל הלידה של שחר הבן שלי".
החיים הם…?
"הכל יחסים והכל יחסי".
