מאיר ישראל (28 באפריל 1952- 2 במרץ 2026).

אפשר לספור על כף יד אחת את המתופפים הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית. יש את אראל'ה קמינסקי, אלון הילל, ז'אן פול ז'מבריס, איגי דיין וכמובן מאיר ישראל, אחד ממעצבי הסאונד הגדולים של המוזיקה הישראלית בחמישים השנים האחרונות.

כמה מתופפים עבדו צמוד במשך עשורים עם אריק איינשטיין, שלום חנוך ושלמה ארצי? וכמה היו המתופפים של להקת תמוז באלבום האייקוני סוף עונת התפוזים?

מעבר לחברות בתמוז ולעבודה הצמודה עם שלושה מהיוצרים המשמעותיים שהיו כאן, רשימת הקלאסיקות שניגן בהן פשוט בלתי נתפסת:
ימים לבנים (שלמה יידוב),
רואים רחוק רואים שקוף (שמוליק קראוס),
סוף עונת התפוזים (תמוז),
בלעדייך (גידי גוב),
זיכרון יעקב (אושיק לוי),
שיר דרך (שלום חנוך),
נאסף תשרי (צביקה פיק),
אני ואת אז (יצחק קלפטר),
תמיד יחכו לך (לאה שבת),
עוף גוזל (אריק איינשטיין),
נכון את יפה (אפרים שמיר),
נבראתי לך (שלמה ארצי),
אביתר (מאיר בנאי),
עוד יהיה לי (מרגלית צנעני),
עוד נגיע (ירדנה ארזי),
אני הולך לבית שאן (גרי אקשטיין),
אבניבי (יזהר כהן),
ועוד עשרות קלאסיקות שהפכו לפסקול החיים כאן.

היה לו סאונד משלו ואישיות כובשת. החיוך התמידי, השיער הלבן הארוך וזיפי הזקן התואמים. קוראים לזה צ’ארם.

לפני כמה שנים הוא עמד לידי באחת האזכרות ליצחק קלפטר. רציתי להגיד לו תודה על כל מה שנתן לנו, אבל התביישתי, לא יצאו לי מילים.

פיטר רוט הספיד אותו יפה בפייסבוק במילים המרגשות:
"מאיר תמיד התעניין, העריך ועסק ביצירה מעבר לנגינה בתופים… היה איש של מילה, איש של אמת שנאמן לדרך שלו."

יהי זכרו הטוב ברוך.