הבוקר חזרתי, אחרי הרבה שנים, אל האלבום ״קולות״ של חוה אלברשטיין ולא זכרתי באיזה אלבום אדיר מדובר. יש אלבומים שמתיישנים ויש כאלה שנשארים רעננים כמו ביום שיצאו לאור. ״קולות” שייך לסוג השני. מהצליל הראשון ברור שמדובר ברגע חד פעמי.

אם לא הייתי יודע שמדובר באלבום אולפן מ-1982 אפשר היה לחשוב שמדובר באלבום אוסף. כמעט כל שיר כאן הוא קלאסיקה וזו לא רק רשימת שירים מרשימה, זו תחושה של רצף. ״קולות״, ״כמו עשב בניסן״, ״לו באת״, ״עד סוף הקיץ״, ״איך חלפו השנים״ ועוד שירים שמלווים אותנו חיים שלמים.

על הטקסטים חתומה נבחרת חלומות: רחל שפירא בחמישה שירים, אהוד מנור בשניים, ולצדם נתן זך, יונתן רטוש ודליה רביקוביץ, כל אחד עם תרומתו הייחודית. המילים הנפלאות פוגשות קול בשל, חם, ונקי ממניירות של אלברשטיין בשיאה הווקאלי.

על הלחנים חתומים מישה סגל בשישה שירים, יוני רכטר בשניים, ויגאל גורדון יחד עם נורית הירש בשיר אחד. כולם מביאים חמימות, עידון ועושר מלודי שמשרתים את הקול והטקסטים באופן מושלם.

ההפקה והעיבודים המוזיקליים של מישה סגל אלגנטיים, עמוקים ויש בהם תחכום הרמוני שמזכיר לרגע את Steely Dan ואת הרגישות של Joni Mitchell, אבל הלב לגמרי כאן, בעברית.

סגל קיבץ כאן חבורת נגנים אדירה, שמתאימה ככפפה לרוח ולסאונד של האלבום: הוא עצמו על פסנתר ופנדר, יוני רכטר על פסנתר, מאיר ישראל בתופים, גיל דור בגיטרות חשמליות, דני רובס בגיטרה אקוסטית, פטר ורטהיימר בחליל ובסקסופון, איתן קנטור בבס, רות מעייני בנבל, ועוד נגנים על טרומבון, כינור וכלי מיתר שמעניקים עומק וברק עשיר לכל אחד משירי האלבום.

גם העטיפה היפהפייה, בעיצוב של שרי ארנון, מעניקה לאלבום אריזה גרפית מושלמת שעומדת בכבוד במבחן הזמן, כמו המוזיקה עצמה.

קראתי השבוע שאלברשטיין עברה פרוצדורה רפואית. מאחל לה החלמה מהירה, בריאות שלמה, ושתמשיך להעניק לנו הנאה עוד הרבה שנים עם יצירותיה המשובחות.