כמו לרבים וטובים אחרים, גם אצלי גיל ההתבגרות לא היה תקופה פשוטה. הרגשתי לא מובן, לא נראה, עטוף בתחושת בדידות שלא עזבה. לצד שניים שלושה חברי נפש קרובים, החברים האמיתיים והכי קרובים שלי באותם ימים היו הספרים.
ומהספרים כולם, היה אחד שהאיר לי פינה חשוכה בלב: "דברים שצריכים לעבור“ של יוצרת צעירה ומבטיחה בשם ורד מוסנזון.
לא זוכר איך בדיוק הספר הזה הגיע אליי, אבל יחד איתי היו עוד מאתיים אלף נערים ונערות שהחזיקו בידיים את הספר היפהפה הזה. אוסף של שירים, מחשבות והגיגים של נערה מתבגרת, מלוּוים באיורים מלאי רגש, שגרמו לי להבין שאני לא לבד. שיש עוד מישהי אי שם שמרגישה בדיוק כמוני.
שנים רבות אחר כך, כשכבר הייתי מעצב ובונה אתרים, העליתי אתר חדש למוזיקאי הנפלא דודי לוי. בין שלל התגובות שפרגנו לו, הופיעה פתאום תגובה אחת שהקפיצה לי את הלב , של ורד מוסנזון. השם הזה, שנעלם מראשי מאז ימי התיכון, חזר פתאום במלוא העוצמה. שלחתי לה הודעה במסנג׳ר: "זו את, ורד מוסנזון של 'דברים שצריכים לעבור'?“ והיא ענתה "כן“.
התרגשתי מאוד. כתבתי לה כמה משמעותי היה הספר עבורי, ומשם נוצר חיבור מיידי. מאז הפכנו לחברים טובים באמת.
גיליתי שורד כתבה מאז עוד עשרה ספרים, האחרון שבהם, "המוסינזונים“, עומד לצאת ממש בימים הקרובים. רק אז למדתי שהיא אחייניתו של יגאל מוסינזון, יוצר "חסמב״ה“, ואחותה הצעירה של דבורה עומר הסופרת האגדית.
את כל הסיפור המשפחתי, הספרים, הציורים והלב הענק של ורד תוכלו למצוא באתר החדש שלה, שזכיתי לעצב ולבנות.
צילום: מלי ארואסטי.
