אם כבר נפתחנו, אז הנה 25 עובדות שבטח לא ידעתם עליי:

1. נולדתי פג בחודש השביעי, נקרע לאמא שלי ז"ל הרחם (קיבלה כמות היסטרית של מנות דם), הרופאים אמרו לאבא שלי ז"ל שסביר להניח שאני ואימי כנראה לא נעבור את הלילה. את השבוע הראשון שלי פה על הכדור חוויתי לבד באינקובטור, כשאמא לא לידי (מורדמת רוב הזמן במחלקה אחרת). ללא ספק התחלה הישרדותית, סוערת ולא כייפית במיוחד.
2. הייתי רוב ילדותי ונעוריי נמוך באופן קיצוני (הכינוי שלי בתיכון היה "אלדד הגמד"), גבהתי בגילאי 17-19 20 ס"מ.
3. בכיתה א' וג' היו לי שתי דלקות ריאות שהשביתו אותי לחודשיים כל אחת.
4. הייתי למשך מס' חודשים בשנים שעבדתי כמעצב גרפי במעריב אינטרנט, גם מבקר ספרים במדור מעריב ספרות של יום שישי ומבקר דיסקים במעריב לנוער.
5. הייתי גיאוגרף במשך 5 שנים, עורך תחקירים במשרדים לתכנן עירוני ושמאות מקרקעין.
6. בגיל 25 עברתי פרוצדורה רפואית לא פשוטה שהשביתה אותי ל-3 חודשים.
7. במשך 7 שנות מגוריי בתל אביב (בגילאי 25-32), עברתי 7 דירות.
8. הייתי במשך שנה וחצי ברמן בפאב "פרוזאק" שפתח בפלורנטין אחי אסף עם המוזיקאים ישי אמיר ואבי בללי ודוקא בערב שלהקות R.E.M ורדיוהד פתחו שולחן בתוך הפאב, מטר מתחת לבר (אחריי ההופעה באצטדיון רמת גן), נזכרתי לצאת לטיול בשוויץ ואמסטרדם עם חברים.
9. עישנתי בגילאי 17 -34 שתי קופסאות מרלבורו לייט ליום ואני אסמטי. נגמלתי במכה אחרי ביקור אחד אצל הילר בגבעתיים שהגעתי אליו מיואש אחרי אינספור נסיונות כושלים להיגמל. הוא הסתובב סביבי 45 דקות כשאני יושב בעיניים עצומות, מחזיק בכל יד אבן שהוא ביקש ממני לאחוז. אין לי מושג מה בדיוק הוא עשה ב-45 הדקות הללו, אבל מאז הביקור הזה אני לא מעשן כבר 24 שנה ומרגיש שהוא הציל את חיי.
10. בגיל 30, חודש אחרי מותו של אבי בגיל 67 מסרטן המוח, התחלתי תהליך הסבת אקדמאים מגיאוגרפיה לעיצוב ובניית אתרי אינטרנט. בסיום תהליך ההסבה מצאתי עבודה באתר של מעריב שרק קם שנקרא אז "מעריב אינטרנט", שם עבדתי שש שנים, חלק גדול מהזמן כמנהל עבודה של סטודיו הגרפיקה.
11. אני בוגר אוניברסיטת תל אביב בגיאוגרפיה ובי.איי כללי ובוגר מכון אבני בעיצוב תקשורת חזותית.
12. מגדיר את עצמי ״חולה מוזיקה״, מחזיק בביתי סביב 5,000 דיסקים, 2,500 תקליטי וויניל, שתי מערכות סטריאו ושני פטיפונים.
13. עיצבתי ובניתי עד היום למעלה מ-2,000 אתרי אינטרנט כשכיר וכעצמאי במשך 26 שנותיי במקצוע.
14. שיר שכתבתי בגיל עשר במסגרת "ילדים כותבים שלום", לקראת ביקורו של סאדאת בארץ, זכה בפרס ופורסם באחד העיתונים, אם אני לא טועה ב"ידיעות אחרונות".
15. למרות אהבתי העצומה למוזיקה ויתרתי לעת עתה על חלום הנגינה. ניסיתי ללמוד גיטרה 3 פעמים ללא הצלחה יתרה. הסיזיפיות באימונים גמרה אותי ולא הצלחתי להתמיד.
16. נגמלתי לפני חמש שנים ממשאפים לאסטמה ולסינוסים ולראשונה בחיי בגיל 58, אני חי ללא תרופות. אפשר להגיד שאי גם נגמל לאט לאט מרופאים ומהיפוכונדריה קלה.
17. בגזרת האוכל אוהב מאוד טחינה, שקשוקה, פלפלים ממולאים וסלט אבוקדו. לחם טרי ומשובח עם טחינה שווה ("היונה" או "אל ארז") וזיתים טובים, מבחינתי זה ארוחת גורמה.
18. יש לי חולשה לאלכוהול, בירות חזקות (מרצוס), יין, וערק או אוזו.
19. מאוד אוהב לכתוב., עומד בפני סיום ספר ראשון, "עד שנגיע", וגם פוסטים פה בפייס ובבלוג שלי שהקמתי לפני שש שנים ״החיים על פי אלדד״, שמושך סביב 8,000-10,000 כניסות בחודש.
20. הכי אוהב אנשים ולא מפסיק להסתקרן מהם. גם אם נפגע פה ושם זה לא גורם לי להיסגר או להתמרמר, להפך, ממשיך לאהוב ולהסתקרן.
21. עברתי שני ניתוחים בסינוסים שנקראים Fess (סיוט של החיים) כתוצאה מסינוסיטיס כרוני. בגיל 32 ו-43. שני הניתוחים לא ממש הצליחו אבל החולה נשאר חי. מה שמציל אותי למרות הניתוחים הכושלים זה שני שפריצים של תרסיס מי מלח לאף כל בוקר. עד כדי כך פשוט ואם הייתי מודע לדבר המופלא הזה לפני 20 שנה היו כנראה נחסכים ממני שני הניתוחים המסוייטים הללו ועוד עשר שנים של שימוש מיותר על בסיס יומי במשאף המכיל סטרואידים.
22.אני אב לתאומות מדהימות בנות 19.5, רומי וליה המהממות והיפות (מבפנים ומבחוץ) שעכשיו באמצע השירות הצבאי.
23. בגילאי 24 – 38 נסעתי על קטנועים עד שהחלקתי יום אחד בלה גרדייה על כתם שמן ומשאית שנסעה מאחוריי בלמה מילימטרים מהראש שלי. מאז ועד היום לא עליתי יותר על רכב דו גלגלי.
24. אמא שלי המופלאה נפטרה לפני שלושה חודשים בגיל 92 פחות חודשיים. היא היתה ועדיין השראה ענקית עבורי לחיים. אשה שתמיד היתה שמחה בחלקה, מוצאת שמחה ועניין בכל מצב, ידעה להנות מהרגעים הקטנים ובמיוחד ידעה להזדקן בכבוד. עשינו השלמה מדהימה ב-15 השנה האחרונות לחייה ואני מאוד שמח עם זה. השיא היה כשאמרה לי יום אחד ללא הכנה בארוחת חג משפחתית: ״אני צריכה לבקש ממך סליחה, לא האמנתי שתגיע להישגים שהגעת״.
25. אני חולם שעוד שנתיים, בגיל 60 (אחרי שהבנות ישתחררו מהצבא), אוכל קצת להוריד הילוך בעבודה, אם בכלל יהיה עוד צורך במקצוע שלי במקביל ל-AI.

צילום: מלי ארואסטי.