לפני 29 שנה אבא שלי חלה בסרטן המוח ונפטר שמונה חודשים אחרי הגילוי. במהלך התקופה הנוראית הזאת, כשהמצב שלו עוד אפשר, היינו לוקחים אותו לבילויים קטנים, בעיקר לפאבים ולמסעדות שהוא אהב.

בתמונה המצורפת, אני מצולם עם האחים שלי יובל ואסף ליד מסעדת שיפודים שאבא אהב באור יהודה. דפקנו חיוך מאולץ בשביל התמונה, אבל בפנים היינו מרוסקים.

באותה תקופה יצא האלבום ״עיוור בלב ים״ של ערן צור. בסוף האלבום הסתתרה פנינה מבחינתי, השיר ״שלושת האחים״. שיר ששורף לי את הלב מאז ועד היום. אז שמעתי אותו דומע בלופים.

שלושת האחים

הלוואי שהיית כאן
חבל שאתה לא כאן
אבא
זר בא
ניסה למלא את מקומך
ואנחנו יושבים, שלושת האחים
ואומרים
הלוואי שהיית כאן
חבל שאתה לא כאן
נזכרים בך יותר
ככל שעובר הזמן
על גבעת חול
מול נמל תל – אביב
גם אתה עברת כאן, בדרכך
וורשה – מוסקבה – קפריסין – חיפה
עברו עשרים שנה
מהקרע בחולצה
שלושת האחים
יושבים על הגבעה

לפעמים אני מביט בתמונה ההיא שוב. שלושת האחים יושבים ומחייכים מחוץ למסעדה, כאילו זה עוד ערב רגיל. אבל אנחנו כבר ידענו ובפנים כבר נפרדנו קצת.

ואולי בגלל זה השיר הזה נשאר איתי מאז, כאילו נכתב בשבילנו 💔