"כסף כסף כסף שורף לי את קצה היד", זעק לפני המון שנים רמי פורטיס ב"סיפורים מהקופסא" ונראה שגם היום, 30 שנה אחרי יציאת האלבום המופתי ההוא, כסף עדיין שורף לרבים רבים את קצה היד. כסף היום, אולי יותר מתמיד, הוא ביג ביג אישיו בעולם המערבי הקפיטליסטי בו אנו חיים ומתנהלים, יש שיגידו חצי אלוהים. גם עבור כאלה שלא רואים בלבן של העינים כלום חוץ משטרות מרשרשים וגם אלה שטוענים שזה ממש, אבל ממש לא מעניין אותם.

לא יעזרו המחקרים שמוכיחים שמעל סכום מסויים (לא סכום כזה היסטרי), אם אני לא טועה, 18,000 ש"ח, סכום הכרחי לקיום מכובד למשפחה בת 4 נפשות, יותר כסף לא משנה במאום את מדד האושר.

אני אישית גדלתי במשפחה שההתייחסות לכסף היתה מאוד דואלית. מצד אחד כסף או הרצון לעשות הרבה כסף נתפס כדבר מלוכלך, לא יאה ומצד שני לא הפסיקו לדבר עליו. יותר נכון לדבר על המחסור שלו. המילה "דפציט" (אוברדראפט בהגדרה עדכנית), זכורה לי יותר מכל מילה אחרת בילדותי. כל פעם שביקשתי משהו, לא משנה מה, נעליים, ג'ינס, כסף לאסיפת כיתה, נזרק לחלל האויר המשפט: "לא כרגע, אנחנו בדפציט, למה אתה לא מבין ומתחשב".

זכור לי במיוחד המשפט של אבא שלי ז"ל שמבטא יותר מכל את השקפת עולמו ביחס לכסף: "הרבה כסף הוא לא ערובה לאושר, אבל מחסור בכסף זה בהחלט מתכון לאומללות". משפט חכם לטעמי ולמרות הדואליות הזו של ההתייחסות של הוריי לכסף (אני חושב שזה גם היה עניין דורי), אני יכול להגיד בפה מלא שהיתה יותר צניעות באופן כללי. לא שאנשים אז לא רצו כסף, אבל לא היה מרדף מטורף כמו היום אחרי כסף. הכל היה בכללי פחות חומרני למיטב זיכרוני.

בסופו של דבר משהו מהדואליות הזו של הוריי ביחס לכסף כנראה דבק גם בי ואני יכול להגיד שהשלב הכי שנוא עליי בפגישה עם לקוחות לקראת סגירת עסקה, זה השלב שבו צריך לדבר על התמחור ובמילים אחרות על כסף. אני עובד על זה כל הזמן וחל שיפור עצום ביחס שלי לסוגייה הזו בהשוואה למה שהיה לפני עשר שנים כשהתחלתי להיות עצמאי ועדיין זה לא תמיד פשוט, אבל אני מלמד את עצמי כל הזמן להתייחס לכסף כסוגייה פשוטה ונקייה, חלק טבעי מהתהליך העסקי מול לקוחות. בדיוק כמו אפיון, עיצוב, תכנות ושאר החלקים בתהליך.

לסיכום אני יכול להגיד שכסף אף פעם לא חירפן אותי ולא רדפתי אחריו בטירוף, בטח לא כמטרה. כסף בעיני זה אמצעי חשוב מאוד להגשמת מטרות ויעדים שבחלט צריך (חינוך לילדים, טיולים לחו"ל, תקליטים, הופעות, בגדים ואפילו קבלת טיפול רפואי איכותי ומהיר יותר בימינו), אבל לא מטרה בפני עצמה. כך אני מתייחס אליו ובהתייחסות העקרונית שלי לסוגייה הזו שנקראת "כסף" אני מרגיש בסה"כ די שלם ומאוזן (וזה לא אומר שאין לי כמו לכולנו טרדות שקשורות בכסף).