דברים מטורפים שמוצאים בבית של אמא ז״ל.

תנור חשמל. עובד.

חמישים וחמש שנה לפחות שאני זוכר אותו בפינה הקבועה של החורף.

בגיל חמש הייתי יושב קרוב קרוב אליו, על הרצפה החמימה ומצייר שעות בצבעי פנדה. ואמא מניחה לידי על השולחן צלחת עם סנדוויץ׳ אבוקדו ועגבניה שאני הכי אוהב.

ברקע אבא מחליף לבקשתי תקליטים של כוכבי התקופה: אריק איינשטיין, כוורת, אריק לביא, חווה אלברשטיין, אריאל זילבר, יגאל בשן, דני ליטני. והחום של התנור הישן והטוב עוטף אותי כמו שמיכה שקופה..

והנה עכשיו אני שוב מולו.
מדליק. והוא נדלק.
כאילו הזמן עצר מלכת וכלום לא נשבר באמצע.

הדמעות מתחילות לזלוג. לא יתואר איך חפץ יכול ככה לרגש. איך מתכת חלודה וחוטי חשמל ישנים הופכים לשער וגוף חימום מדליק זיכרון.
ברור שזה לא התנור.
זו הילדות שקמה לרגע לתחייה.
זו אמא שנוכחת דרך משהו שנשאר.
זה אבא שמחליף תקליט.
זה אני, אלדדי בן חמש, שלא ידע שיום אחד יתגעגע ככה.