מוזיקה היא אחת הסחות הדעת הכי שוות ומתגמלות שיש. ובימים המטורפים האלה, אסקפיזם מושלם. ואם כבר מוזיקה, אין כמו אלבומי גיטרות מובהקים.

אני פריק של גיטרות. במיוחד של גיטריסטים עם סאונד מובחן, כזה שמיד כשאתה שומע אותו אתה יודע מי מנגן.
או במילים אחרות, גבע אלון.

מוזיקאי נהדר שאני עוקב אחריו באדיקות שנים. אוהב את רוק הגיטרות שלו באווירת האמריקנה, פינת ניל יאנג.
בדומה ליאנג, גם הוא ממשיך לדבוק ביצירה חדשה ומוציא אלבומים בקצב יפה, ובאופן משמח מקפיד כמוהו להוציא לאור את המוזיקה שלו גם על גבי ויניל, תמיד מוקפד ומושקע.

חייב להודות שאני אישית אוהב יותר את היצירה שלו באנגלית. הוא הוציא גם שני אלבומים נהדרים בעברית, אבל איכשהו באנגלית הוא נשמע לי טבעי יותר. בדרך כלל אני לא מתחבר למוזיקאים ישראלים ששרים באנגלית, אבל אצלו זה עובד מצוין.

באלבום החדש הוא נותן עוד מאותו דבר משובח. רוק גיטרות, לעיתים סוער ולעיתים שקט ותמיד עם סאונד הגיטרה המיוחד הזה שמנסר את הלב.
מומלץ בחום ❤